החדר האינטימי שלי

לפני שעה קלה סיימתי לצפות בניצחון של מכבי תל אביב ברומא. התחלתי ברבע הראשון, שבו ההגנה של מכבי הייתה עלבון לאינטליגנציה, וחזרתי לסוף. היה משמים. לפחות בהארכה זה התחיל להזכיר מותחנים מהליגות היותר טובות של כדורסל המכללות האמריקאי, כששחקנים קולעים בלי הכרה ובלי לראות את הסל משמונה מטר, ומהצד השני מישהו מתחיל את המהלך מצד ימין, מסיים אותו בשמאל וזורק את הליי-אפ שלו אחורה משני מטר (וזה גם נכנס). לא נעים להודות, אבל היה די מהנה.

מה שלא כל כך מהנה הוא מה שקרה בשנה האחרונה בנושא של צפייה במשחקים בסטרימינג באינטרנט. עד לפני שנה היו לפחות חמישה-שישה אתרים שדרכם יכולת לראות כמעט כל משחק בכל ענף ובכל מקום. ג'סטין טי.וי. היה אחד האתרים היותר פופולריים בעולם הפיראטיים. אבל כמו כל פיראט מתבגר, גם ג'סטין הסתאב, השתלט על רוב הסטרימינג ובנה מין סיסטמה לפיה אם יש יותר מאלף צופים במדינה אחת לשידור מסוים, הסטרימינג בחינם מופסק והצופה מוזמן לקנות מנוי שנתי לג'סטין כדי להימנע מהפרעות כגון אלו. זה לא ממש יקר, אבל זה מסוג הדברים שממש מעצבנים. א', כי למי יש כוח להוציא כרטיס אשראי ולמלא פרטים כשיש דקה לסוף, וב', כי זה היה אמור היה להיות כל הקסם של האינטרנט, לא? קצת לדפוק את הגדולים, וגם לחלק לעניים. אם אפשר היה להלביש אותם בטייטס, שידורי האינטרנט היו אמורים להיות רובין הוד.

אז מה שנשאר לך לעשות זה לצפות, לראות את השידור מופסק (ולצעוק לאוויר שג'סטין ישלם על זה בעולם הבא) ולרענן את הדף. זה לא פיתרון אידיאלי, אבל עד כמה שאני יודע, זה הפתרון היחיד לשמור על קשר עם ספורט מהארץ. מה שכן, צפייה שכזו מכניסה אותך גם לעולם המוזר של חדרי הצ'אטים של הספורט. וכך מצאתי את עצמי, משתתף פסיבי, ביחד עם יו.קיי ג'ואיש גיי, מנדי מניו יורק, סטודנט ישראלי לרפואה בבולוניה, אקסטזי מאמסטרדם ועוד ישראלים אחרים. מתישהו נכנסו לחדר כמה איטלקים שביקשו מכולם לכתוב באנגלית, ואחרי שלא קיבלו תשובה חיובית עברו לנאצות אנטישמיות שזכו לתשובה יוקדת מהבחור היהודי מיונייטד קינגדום, ו"תתביישו לכם" ממנדי מלונג איילנד, שאפילו את התוכחה שלה החליטה לכתוב בעברית.

הייתה לא מעט קורת רוח כשג'אבר החטיא את השלשה האחרונה שלו, ואני לא בטוח אם זה היה רק בגלל החטאת השלשה או בגלל מי שהחטיא אותה. ממש בסוף הבנתי שאין תמונה משקפת יותר לבלבול בעולם היהודי-ישראלי: יותר מתריסר יהודים-ישראלים בתפוצות יושבים מול המחשב ומשלבים אצבעות לחמישה אמריקאיים, להם אין שום זיקה ליהדות.