מי כאן העסקן?

למרבה האירוניה, דווקא תוכנית שנמכרה לציבור ככזו שנועדה לשים קץ לשלטון העסקנים באיגוד הכדורסל, מוכיחה שאולי לא נתנו להם די קרדיט. לא ידענו, למשל, שהעסקנים שי שני, איתן רוב ומוטי אמסלם, הוגי המהלך שטורפד לעת עתה, מסוגלים לטוות ספין תקשורתי כה מבריק. הם לקחו אדם שעובד באיגוד הכדורסל זה יובלות, ארזו אותו כמועמד למנהל מקצועי ויו"ר הוועדה המקצועית, ובמקביל טשטשו את העובדה הפעוטה שאנשי או שליחי מרכז הפועל (אחד מהם, למרבה ההפתעה, הוא המכביסט צביקה שרף) ישתלטו על כל עמדות המפתח בארגון. הם גם התעלמו מהתקנון כשהציעו ששרף יהיה זה שיפקח על עצמו. אחרי שתוכניתם סוכלה, סיכמו את הכישלון במשפט "הפוליטיקה שוב ניצחה את הספורט". כמעט כל כלי התקשורת אכלו את הסיסמה הנבובה בהתלהבות, בלי לבדוק את העובדות.

לא הערכנו מספיק, כנראה, גם את העסקנים בהנהלת איגוד הכדורסל. אנשי הגוף המושמץ אמרו אתמול, לשם שינוי, דברי טעם. בניגוד לרושם ששני ביקש ליצור, לא רק שמעון מזרחי או שאול איזנברג התנגדו למינוי שרף ליו"ר הוועדה המקצועית; ההתנגדות למהלך נפרשה מקיר לקיר. אי אפשר לטעון שמזרחי, שרק לפני שנתיים ביקש להשאיר את שרף במכבי תל אביב על אף שהפסיד כל תואר אפשרי, אינו מעריך את המאמן. הוא בסך הכל חש, כמו מרבית חברי ההנהלה, שהמהלך שהציעו רוב ושני עשוי לסתור כללים של מנהל תקין. עם זאת, כמעט איש לא התנגד למינויו של מאמן הנבחרת למנהל מקצועי בשכר. משום מה, שני ורוב לא העמידו את המינוי הזה להצבעה והעדיפו לשבור את הכלים.

הנקודה המבישה ביותר בפרשה לא קשורה בפארסה שהתרחשה באיגוד, אלא דווקא לגוף אחר ששרף חבר בו - "יציע העיתונות". התוכנית זרקה בשבוע האחרון לפח את שרידי האתיקה העיתונאית האחרונים והתגייסה כדי לסייע לסלול את דרכו של אחד מאנשיה לתפקיד היוקרתי. הכל היה שם: מוסיקה הרואית, מופע ליקוק מחפיר ומתקפה על העסקנים הרעים שמאיימים לשבש את המהלך. רק שאלה אחת לא נשאלה: האם מאמן כדורסל שהוא גם מנהל מקצועי, גם יו"ר הוועדה המקצועית, גם יו"ר ארגון המאמנים וגם פרשן בערוץ הספורט הוא בכל זאת, למרות הכל, קצת עסקן?