והשבוע, תודות לדייויד שטרן וליגת ה-NBA, המלצה לספר שההפצה שלו מוטלת בספק. מתברר שהליגה הצליחה לסובב את היד של ההוצאה לאור שתכננה להפיץ את הספר הזכרונות של השופט המושחת טים דונהי, שזה עתה השתחרר מהכלא, וזאת למרות שבית ההוצאה לאור "טריומף בוקס", דיביזיה של ענקית הספרים "ראנדום האוס", הדפיס כבר חמישים אלף עותקים.
דונהי הוא שקרן ומושחת ועבריין שהורשע, איש שמכר את המקצוע שלו והאמון של מיליוני צופים בעבור חופן דולרים, אבל הוא הרבה יותר טוב בעיניי ממי שמנסה לצנזר ולקבור ספר, שחושף את היחסים בין שופטים לשחקנים מסוימים, את הרגלי ההימורים של השופטים ואת העובדה שחלק מהשופטים מוציאים אוויר לכיוון המשרוקית, כשהם חושבים איזו קבוצה תייצר לליגה רייטינג טוב יותר.
הנה כמה דוגמאות מהספר: שופטים היו מהמרים בינם לבין עצמם מי ישרוק את העבירה הטכנית הראשונה במשחק (וכך היו רצים כמו משוגעים כדי לחפש סיבה לתקוע מישהו עם טכנית, מבט לא במקום היה מספיק, לטענת דונהי). המנצח היה זוכה בארוחה או בפטור מלשלם טיפ לעובד חדר השופטים; הם היו עורכים התערבות דומה נגד מי שישרוק את העבירה הראשונה במשחק. לדברי דונהי, המצב הגיע לכזה אבסורד, שהוא היה שורק לצעדים או שלוש שניות במקום לעבירה ברורה, כדי להימנע בהפסד בהתערבות; דונהי טוען שהליגה היתה שולחת לשופטים קלטות וידאו, שבמרכזן עוצרי-כוכבים, אנשים כמו ראג'ה בל, שהראו באופן שיטתי איך השריקות הולכות נגד בל. המסר היה ברור: עוצרי כוכבים לא מושיבים אנשים על הכיסאות. לעומת בל, אם קובי בריאנט היה חוטף שתי עבירות מהירות, הוא היה צריך להרוג מישהו כדי לקבל פאול שלישי בחצי הראשון. דונהי מתאר מערכת קבלת החלטות שבנויה על שנאות אישיות, או על העובדה שנכד של שופט אחד היה מעריץ גדול של אלן אייברסון; מניפולציות של שופטים על משחקים, שכרון כוח ואגו, שופט היספני שהטה את סדרת הפלייאוף בין פיניקס לסן אנטוניו, מפני שהיה מאוהב באוכלוסיה ההיספנית של סן אנטוניו.
עוד בוואלה!
גם לקנסקו לא האמינו
את מה שאומרים על דונהי היום כדי להדגים שהוא אדם שאסור להאמין לו, אמרו בזמנו גם על חוזה קנסקו, כשהחליט לחשוף בספר אוטוביוגרפי את השימוש התכוף של סטרואידים בין רוב מוחלט של שחקני בייסבול. כמעט כל מה שאמרו על קנסקו - נרקיסיסט חסר תקנה ותאב פרסום, נכון. וגם על דונהי ישמור רק איש יחסי הציבור מהגיהנום. אבל תראו מה שקנסקו עשה לבייסבול: התרומה שלו אחרי הפרישה גדולה לאין שיעור מכל הומראן מפלצתי שהכה. כוכבי בייסבול חושבים פעמיים או שלוש לפני שהם מחליטים לשפד את עצמם על מזרק (מה זה אומר על המוח של מני רמירז?), המשחק נהיה נקי יותר, טהור יותר. אף אחד לא מכה יותר מחמישים הומראנס, אבל כל אחד מהם עף לשמיים בלי כוכבית צמודה.
אסור לתת לשטרן להשתיק את עניין השופטים בפרקליטיותו הערמומית. מדובר, אחרי הכל, בציבור של עובדים עם שכר לא גבוה, שמשתתפים בתעשייה של ביליונים, שמתחככים ערב-ערב עם שחקנים שמרוויחים בלילה את מה שהם מרוויחים בשנה. אנשים ששיכרון האגו שלהם היה יכול בקלות לגרום להם לתת לכוכבים לדעת שהם גדולים מהם, שגורל המשחק תלוי בהם, האנשים באפור (משפט אחד לגבי האגו: לפי גרסת דונהי, דיק בווטה היה משכיר דיילת מקומית כדי לצפות במשחקים בהם היה שופט, ולכתוב כמה פעמים שמו מוזכר ובאיזה הקשר. את הדו"ח הוא היה דורש עוד באותו לילה). העשור האחרון הוכיח ששופטי כדורסל אוהבים כסף, ומוכנים לעקם קצת את החוק עבורו. 20 מהם הורשעו בעבירות מס בעשור האחרון. ומי שמשקר לרשויות המס על גרושים, קל וחומר שישרוק כך או אחרת כדי לעזור לגורמים במאפיה וגם לעצמו.
שטרן הצליח לעכב את הוצאת הספר והוציא הודעה לפיה ה-NBA תבדוק את ההאשמות של דונהי. הפעם, מישהו צריך להוציא את העניין הזה משטרן. שטרן, לפי דונהי, הוא אחד השותפים בקנוניה, וכל התערבות שלו או של הליגה בפרשה היא בעיה אתית בפני עצמה, שיבוש הליכי חקירה עוד לפני שמתנהלת חקירה. דונהי והמסר שלו צריכים ללכת דרך הפוכה מהרגיל - מהכלא לסנאט האמריקאי. ומכיוון שאנחנו חיים בקדמה טכנלוגית, אפשר להציץ בקטעים מספרו דל דונהי באתר "דדספין" בקישור המצורף.