אביטן היה גאה בך

סליחה, באמת סליחה, אנחנו מאוד מצטערים ומבטיחים שזה לא יקרה לנו יותר. גם אם מישהו סתם ייפול באמצע התקפה, אנחנו נעצור אותה ונדרוש בשלומו. אז סליחה ג'קי, סליחה יוסי, רק שלא באמת ברור לנו על מה. על שלא נפלנו לטריק הזה לעצירת מתפרצת? הידעתם, למשל, שחוק הנבדל נועד במקור להגן על הקבוצה התוקפת? הוא בא אל העולם על מנת למנוע מצב שבו קבוצה מתגוננת תשאיר שחקן ליד השוער שבצד השני וברגע שתחטוף כדור תבעט ישר אליו. זו גם הסיבה לכך שעמדת נבדל אינה נחשבת בין השאר בהוצאת כדור חוץ או בבעיטת חוץ מקו ה-5 (בניגוד לבעיטת שוער רגילה). רק שכמו הרבה דברים, גם חוק הנבדל פגש את הציניות של מאמני הכדורגל, שהצליחו להפוך אותו לחוק שמסייע לקבוצה המתגוננת לתסכל את חיי יריבתה. מלכודת קוראים למה שעשו ממנו, מלכודת הנבדל.

כמו הנבדל, גם הנוהג להוציא כדור בזמן ששחקן יריב שוכב על הדשא פגש בשלב מסוים את הציניות של מאמני הכדורגל. זה התחיל באחד המונדיאלים, אז הקהל היה מוחא כפיים על המחווה הג'נטלמנית וכולם היו מתמוגגים מרוח הספורט. רק שעם הזמן המחווה הזו הפכה להיות שיטה כמעט בדוקה לעצירת התקפות מתפרצות והעברת זמן. איבדת כדור באזור פתוח והסתכנת בהתקפה מתפרצת? תשכב, חביבי, תשכב. תתגלגל, תרים את היד והג'נטלמן הנחמד שמנגד יעצור את המשחק. כי כדורגל הוא משחק של ג'נטלמנים, לא? אף אחד לא ייפול ברחבה אלא אם מישהו יכשיל אותו, ולבטח אין סיכוי שמישהו יתפתל על הדשא כאילו ירו בו טיל לאו אם הוא לא פצוע בצורה אנושה, בטח שלא על מנת להעביר זמן. ככה הרי לא נוהגים ג'נטלמנים.

ובבאר שבע באמת שיש לא מעט ג'נטלמנים. רביבו הוא כזה, מליקסון הוא כזה - שניהם אפילו התנצלו בפני האשדודים מיד אחר המשחק. אבל למזלה של באר שבע, יש לה גם את ליאור אסולין, שהוא אולי ממזר, פרובוקאטור ויש שיטענו מאנייק, אבל הוא לא ג'נטלמן. הוא וינר. הוא לא תמים, הוא חווה מספיק בחייו כדי להכיר את כל הצדדים של משחק הכדורגל. לאסולין לא חסרים צדדים שליליים וגם במשחק מול אשדוד, כאשר התעמת בקללות עם שמעון הרוש, אפשר היה לשים לב לתופעה. אלו בדיוק התכונות שגרמו לרבים מאוהדי באר שבע לא לרקוד כאשר הוא הוחתם בקבוצה, אבל אז גילינו שיש לו עוד כמה תכונות.

יותר מהכל, אסולין מביא איתו אוסף תכונות שאפיינו את הפועל באר שבע של פעם. הפועל באר שבע הלא תמימה. הפועל באר שבע של אביטן וברד, שהיו רבים על תוך כדי משחק מי איבד כדור ודקה אחר כך מזינים אחד את השני בדרך לעוד שער של אביטן. אותה הפועל באר שבע ששחקניה שמעו בבלומפילד שאימם נפקנית ומיד הורידו את המכנסיים כדי להראות לתל אביבים מה הם חושבים עליהם. אין מה להגיד, מאוד לא חינוכיים היינו פעם.

כך שככל שאני מסתייג מהקללות של אסולין, קשה שלא להעריך את התשוקה האדירה שלו לנצח. זו שגורמת באופן טבעי לאוהדי היריבה לשנוא אותו, זו שהריצה אותו כ-30 מטרים בתנועות ידיים וצעקות לכיוונו של רביבו במהלך המחצית השנייה נגד הפועל תל אביב, אז רביבו (כבר אמרנו ג'נטלמן?) הוציא כדור החוצה באמצע מתפרצת בגלל ששחקן של הפועל תל אביב נפל. אז, אפשר לומר, בצעקות ההן על רביבו, אסולין בישל למליקסון את שער הניצחון הצודק מול אשדוד.

אסולין, מינוס הקללות ופלוס הציפורניים, הוא משהו שהיה חסר להפועל באר שבע הנוכחית. למשחק מול אשדוד, לדוגמה, זה שמכונה משום מה דרבי, עלתה באר שבע בתלבושת לבנה על מנת לאפשר לאשדוד ללבוש את הכתום-אדום שלה. כן, כן. במקום להכריז שבבית שלנו ובכל מקום שמתאפשר לנו אנחנו לובשים אדום, בחרה באר שבע, בתמימותה, לוותר על הצבעים שלה לטובת היריבה. ואחר גם להתנצל על שער שכבשה. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהתחיל לגלות הרבה יותר אסרטיביות על הדשא ומחוצה לו. לשחק בבית רק באדום, לשחק קשוח והוגן, ורק כשהשופט ישרוק לעצור.

פינת משה קשטן: אולי כי הם מועדון ספורט, באשדוד מדברים כל כך הרבה על ערכים ספורטיביים שחשובים יותר מהניצחון. אלא שנבירה קצרה בארכיון מגלה שבמשחק חוץ מול כפר סבא של אוחנה ויבואה במרץ 2006 אותה אשדוד המשיכה לשחק בזמן ששחקן של כפר סבא, יעוזה אבו בקרי שמו, שכב על הדשא ואותו דוד רביבו (רק בגרסת מ.ס) מסר למשה אוחיון, שכבש. לא פראיירים האשדודים האלה, אהה?