כמה מלפפונים עוד יכו את הגנן?

פעם, כשפיני גרשון היה פוגש מאמן חסר ניסיון כמו יבגני פשוטין, שיתמודד מול מכבי תל אביב הערב, אפשר היה לחזות במידה גבוהה של דיוק איך יסתיים הדו-קרב ביניהם - בנוק-אאוט.

בשתי הקדנציות הקודמות של גרשון במכבי היו מאמנים בסדר גודל של רכז העבר הרוסי, וגם בכירים ממנו, מגרדים בפדחת בחוסר אונים מול ההכנה המושלמת, המאץ'-אפ-זון הרצחני, התקפת המעבר שמתבצעת בדיוק מופתי ובחירת הזריקות המופתית. נכון, לגרשון היה בדרך כלל יותר כישרון בסגל מלרוב יריבותיו, אבל בהנהגתו מכבי לא רק ניצחה, אלא עשתה זאת בסגנון שכמותו טרם נראה בכדורסל האירופי.

אלא שאחרי חצי עונה ועוד כמה משחקים בקדנציה השלישית בצהוב, המשפט הקבוע מהתחזיות למשחקי היורוליג - "למכבי יש יתרון על הקווים" - כבר מתחיל לאבד מתוקפו. מאז חזר, הפסיד גרשון לחאווייר פלאסה, לצ'אבי פסקוואל ולאאיטו, מאמנים שעד לא מזמן נהגו לזלזל בהם בשל חוסר התחכום שלהם והסקאוטינג הקלוקל.

בשבוע שעבר, מול דושקו איבאנוביץ', עליו גבר בקלות בגמר היורוליג ב-2005, לא היה ספק מי מבין הקבוצות מוכנה יותר, מסודרת יותר וממושמעת יותר. אולי מכבי התכוננה למשחק כבעבר, אבל על הפארקט היא חטפה דאנק אחרי דאנק במפגן הגנה מביש.

אם פעם הלכו הקבוצות של גרשון לטבעת וחיפשו את הזריקה באחוזים גבוהים, בוויטוריה זרקו שחקניו יותר ל-3 מאשר ל-2. אם באמצע העשור הפיק אנד רול של מכבי בוצע במיומנות שיא, העונה ההתקפה של מכבי תקועה ומסורבלת. אם בעבר גרשון היה מלא אנרגיה וביטחון על הקווים, מאז פתיחת העונה הוא משדר מיאוס וחוסר סבלנות לשחקניו.

אחת הסיבות לפער בין חזון הכדורסל של גרשון לדבר המבולבל שקורה על המגרש, הוא הסגל המוגבל, עם שני רכזים רוויי מגבלות וללא גבוה דומיננטי. הבעיה היא שגרשון הוא האיש שבנה את הסגל הזה במו ידיו.

נדמה שבשלב זה כבר אי אפשר לצפות מהסגל הזה לשחק כדורסל מלהיב, אבל אין סיבה שלא נראה התקפה מתואמת יותר, הגנה עקבית יותר ולמעלה מעשר דקות טובות במשחק. במלים אחרות, גם אם הקבוצה הזאת לא תשחק את הכדורסל של פיני גרשון, הגיע הזמן שתתחיל לשחק כדורסל.