קודם תדאגו להווה

פירוק קבוצה לצורך בנייה מחדש כבר מזמן נחשב לדרך לגיטימית למדי בשביל להחזיר מועדון כושל לפסים הנכונים – בעיקר במציאות הקיימת של ה-NBA בשנים האחרונות; קניית חוזים של שחקנים, טריידים שמביאים תועלת כלכלית על חשבון תועלת מקצועית, מלחמה על המאזן בגרוע בליגה והעלאת סגל חלש במיוחד במכוון – כל אלה הם דברים של מה בכך, פחות או יותר, שהיו קיימים בשנים האחרונות (עוד לפני המשבר הכלכלי) בשביל לפרק קבוצות למטרת בנייתן מחדש. ועם זאת, דווקא השנה, דווקא ניו יורק ניקס – אחת מהקבוצות הקלאסיות שבכל עונה אחרת היתה מבצעת את אותם צעדים בידיים קשורות ועיניים מכוסות – צריכה ללכת נגד השיטה המדוברת, ולהילחם על המגרש כדי להשיג ניצחונות, לשם שינוי, ולסיים עם המאזן הכי גבוה שתוכל. לסיבות לכך נגיע מיד.

באחד הפרקים של סדרת המופת "רצח מאדום לשחור" מסופר על אישה הגוססת מאיידס אשר רוצחת את חברה לשעבר לאחר שזה הדביק אותה במחלה ביודעין. "הוא הרג אותי, אז הרגתי אותו" אומרת האישה בסוף הפרק. במידה מסוימת, אפשר להסתכל על המקרה הנ"ל והניקס בכמה דרכים. בראשונה, ג'יימס דולן מפטר את אייזיאה תומאס (בעקיפין, דרך דוני וולש) לאחר שזה הרג לו את המועדון. אפשר לומר הרבה דברים על דולן, אבל על שני דברים קשה להתווכח – אין לו בעיה להוציא כסף, וכמות הכסף שהוא מוציא לא פרופורציונאלית להישגים של קבוצותיו. מהקדנציה של אייזיאה בקבוצה לא הוא ולא דולן יצאו טוב, כאשר היד החופשית והגיבוי שהבעלים נתן ל-GM הרוויחו לו ביקורות לרוב, כולל סקר בספורטס אילוסטרייטד בו נבחר דולן לבעלים הגרוע ביותר בליגה – הישג מכובד למדי כלוקחים בחשבון שדונלד סטרלינג, בעלי הקליפרס, עדיין בסביבה.

הדרך השנייה להסתכל על המקרה הנ"ל וניו יורק היא שדולן בעצמו הפך את הניקס לקבוצה חולה וגוססת (לפחות ספורטיבית) ודוני וולש הוא זה שיהרוג את המועדון סופית, אם כי קצת קשה לזרוק כזו האשמה באוויר; אחרי הכל, מאז שקיבל את תפקיד נשיא המועדון באפריל 2008 וולש השיג הרבה – מהפיטורים של תומאס, למינוי של מאמן בכיר (יחסית) בדמותו של מייק ד'אנטוני שדוגל בשיטת משחק שמביאה צופים לגארדן, ועד לניקוי רוב המשכורות והחוזים הרעים שנשארו כנדוניה מתקופת משטרו של אייזיאה. למעשה, וולש הביא את הניקס לכדי מעמד של שחקנית בכירה בשוק השחקנים החופשיים בקיץ 2010, עם מקסימום של 27 מיליון דולר בהתחייבויות שכר – התקדמות משמעותית מפיירול של 96 מיליון דולר בסוף עונת 2007-2008 בה נכנס לתפקיד. אז עם כל ההישגים הללו והמצב הטוב של הניקס לקראת קיץ 2010, מדוע וולש הוא זה שיכול להרוג את הניקס, אתם שואלים? ומדוע שהניקס לא ישבו על התחת במשך עונה שלמה ויפסידו, ככתוב בספר הטאנקינג של הליגה? ובכן, שתי השאלות די קשורות אחת בשניה.

דוני וולש שם לעצמו למטרה את קיץ 2010 עוד עם כניסתו לתפקיד, את זה כולם כבר יודעים מזמן. הבעיה היא שהמהלכים שעשה מאז לא הזכירו אפילו במעט מהלכים של GM שמנסה לבנות קבוצה תחרותית. למעשה, כל הטריידים שביצע וולש מאז הגעתו לקבוצה התרחשו ממניעים כלכליים נטו, וללא קשר ליכולת המקצועית של השחקנים ששלח והביא. הרבה קבוצות עושת טאנקינג – זה ידוע ולפעמים ממש מכוער ומקומם - אבל בסופו של דבר, אפשר להבין למה קבוצה מוותרת על משחקים בעונה הרגילה לאחר שאיבדה סיכוי להגיע לפלייאוף. הבעיה עם וולש היא שהוא עושה טאנקינג לקבוצה שלו כבר שנתיים רצוף עוד לפני שהעונה החלה.

באופן לא לגמרי ברור, אוהדי הניקס למודי האכזבות והסבל קיבלו אפילו את זה בשוויון נפש. הם מוכנים לסבול עוד עונה עם כדורסל גרוע וחסר הישגים בשביל התקווה שקיץ 2010 מביא עמו, אבל מה יקרה אם, חלילה, וולש ייכשל ברגע האמת? הרי אין ערובה ממשית לכך שלברון יעזוב את קליבלנד, שכריס בוש יעזוב את טורונטו או וויד את מיאמי. וגם אם כן – אין כל ערובה לכך שאחד מהם (שלא לדבר על שניים) יעדיף את הניקס על הנטס, לצורך העניין. מה אם במקום לברון, וויד או בוש ייאלץ וולש להחתים שחקנים בדרג אחד או שניים נמוך יותר? מה זה יגיד על ההכנה חסרת התקדים לקיץ המדובר?

תארו לעצמכם מצב כזה, הוסיפו את הירידה הצפויה בתקרת השכר (מה שיקשה על קבוצות להחתים יותר מכוכב אחד), ואל תשכחו שוולש צריך גם להחתים מחדש שחקני משנה לקבוצה, וקיבלתם חתיכת ברוך, שבתפוח הגדול מעדיפים שלא לחשוב עליו לעת עתה. תסריט כזה – של בניית קבוצה סבירה, ואולי חזרה צנועה לפלייאוף - יכול להיות לא פחות הרסני בלונג ראן. אחרי הכל, גם מינסוטה הופיעה 8 שנים רצוף בפלייאוף מבלי שתהיה מתמודדת אמיתית על התואר (אולי מלבד שנה אחת). האם אוהדי הניקס רוצים גורל כזה? האם יהיו מוכנים לקבל גורל שכזה אחרי תלאות השנים האחרונות?

המהלכים שוולש עשה בשנתיים האחרונות נוגעים גם לשחקנים שכן נשארו בקבוצה; דיוויד לי ונייט רובינסון נתנו את העונות הטובות בקריירה שלהם רק בשביל לראות שלוולש לא ממש אכפת. המו"מ שהתנהל עם השניים היה ארוך ומייגע, והשאיר אותם מתוסכלים למדי. האם לשניהם – שחתמו מחוסר ברירה על חוזה לעונה אחת בלבד בשם קיץ 2010 - תהיה אנרגיה (פיזית ומנטאלית) לעונת קריירה נוספת? האם ניתן לסמוך עליהם שיתנו 100 אחוז במצב העניינים הנוכחי? ומה עם שאר השחקנים? הרי הסיבה היחידה שכל אחד מהם משחק בקבוצה היא שהחוזה שלו נגמר בסוף העונה. מדוע שיתאמצו כאשר הם יודעים שיכולתם משחקת תפקיד משני לחוזה המתפקע שלהם? מדובר, אם כך, בגורמים הרסניים לכל מועדון, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה כלכלית. אם אתם חושבים שהאוהדים הניו יורקיים לא ירצו לראות שחקנים שלא נותנים מעצמם או מתאמצים, וידירו רגליהם מהגארדן המיתולוגי – ובכן, אתם צודקים בהחלט. ויש רק דרך אחת לשנות את זה.

תחילת העונה לא מבשרת טובות בנוגע להתייחסות השחקנים למשחק, ובהחלט אפשר להפנות אצבע מאשימה לוולש בעניין. כבר לאחר המשחק השני העונה (הפסד לשארלוט) אמר כריס דוהאן שהקבוצה הפסידה את התמודדות עוד לפני שהחלה בגלל שהשחקנים לא לקחו את המשחק ברצינות, והיו עסוקים בלעשות צחוקים במקום להתכונן כמו שצריך. הרכז המשיך וטען שהניקס לא קבוצה כל כך טובה ולכן השחקנים לא יכולים להרשות לעצמם שלא לקחת את המשחק ברצינות, כי זו העבודה שלהם והם כרגע לא עושים אותה.

אז אחרי כל זה, מדוע ששחקני הניקס ישחקו חזק וישקיעו? ובכן, בגלל שפחות מזה תהיה יריקה בפנים של האוהדים, שספגו יריקה אחר יריקה באי אילו השנים האחרונות; בגלל שרוב השחקנים נלחמים על חוזה חדש; בגלל שבמידה רבה – מה שיעשו העונה ישפיע על ההזדמנות שלהם להיות חלק מקבוצה מנצחת בעתיד. מדוע שלברון יבוא לקבוצה בה כמעט כל הסגל מסיים חוזה, והשחקנים שכן שיחקו הציגו בעיקר ואקום? חשוב ששחקני הניקס יתנו כל מה שיש להם ויראו יכולת טובה - אפילו אם זה לא יתבטא בניצחונות - כדי ששחקנים חופשיים ייראו שלתפוח הגדול הזה יש גרעין טוב, ויהיה עם מי לשחק בעתיד. כקבוצה, הניקס יכולים רק להרוויח מהמצב הנוכחי, בו – לפחות במובן המקצועי – אין להם מה להפסיד.

בסוף אותו פרק עצוב ב"רצח מאדום לשחור", המפקח ג'ירדלו סיפר על כך שבאיטליה נהגו שלא לאסור חולים סופניים שביצעו פשע – מה שגרם לאחד שכזה לשדוד מספר בנקים. אם כך, החופש המוגזם שג'יימס דולן נתן לאייזיאה תומאס בעבר ולדוני וולש בהווה גרם לקבוצה הגוססת מניו יורק ולעומד בראשה לעשות ככל העולה על רוחו – כולל פשעים ספורטיביים כמו אי-העמדת הקבוצה הטובה והתחרותית ביותר, וויתור על שתי עונות בטרם התחילו. ומה עם החולה הגוססת איתה פתחנו את הכתבה? ובכן, היא הואשמה ברצח ונשלחה לכלא. אם ה-GM של הניקס ייכשל במשימתו ויבנה מקיץ 2010 קבוצה שתתבוסס בבינוניות במשך השנים הבאות – הגורל הספורטיבי שלו עלול להיות דומה.