הצד החיובי של הכדור

החצי הראשון של העונה עבר לו, ולראשונה קיבלנו הפתעות בליגה, כשכעת נותרו לנו שתי קבוצות ללא הפסד, קבוצה אחת ללא ניצחון וקבוצה אחת ללא מאמן. המחזור האחרון התאפיין במהלכים של ספיישל טים וטריקים, כשהקבוצות שהיו עד כה השטיח של הליגה בעונה נראות לפתע כפי שהיו אמורות להיראות, שני משחקים שהבטיחו הרבה וקיימו עוד יותר, והכי חשוב – המרוץ לפלייאוף נפתח רשמית. אמנם שידורים רבים לא היו לנו השבוע (לפחות לא בטלוויזיה), אבל אנחנו ממשיכים בניתוח משחקי המחזור כשאנחנו מנסים לצאת מהסטטיסטיקות ולהסתכל על התמונה הכוללת, ובעיקר מנסים לא להסתכל על המשחקים של קליבלנד. מה בכל זאת היה לנו השבוע?

בולטימור – דנבר (7:30)

הרייבנס חזרו משבוע הביי שלהם עם תוכנית כיצד לעצור את דנבר, וזה עבד להם. הגנת הרייבנס עצרה את הברונקוס על הקרקע (3.5 יארדים לנשיאה) ובאוויר (3.4 יארדים למסירה), עצרה את היכולת של הסוסונים להמיר דאון שלישי (23 אחוזים), ובעיקר נתנה לפלאקו לנהל שעון בצורה מאוזנת (25 מסירות לעומת 35 ריצות) ולתת את הכדור לריי רייס. דנבר פגשה, לראשונה העונה, קבוצה מגובשת ומאורגנת, ונתנה לה את המשחק. זה אולי לא חוכמה גדולה, בהתחשב במאזן המדהים של דנבר עד כה, אבל זה מעלה סימני שאלה לגבי יכולת ההתמודדות שלה מול קבוצות עם התקפה יותר אימתנית. אה, וכמובן שהחזרת בעיטה לט"ד תמיד עוזרת.

בפאלו – יוסטון (31:10)

שוב אנו מקבלים את מופע האימים של דיק ג'אורון, שנקודת האור היחידה שלו במשחק היא ג'יירוס בירד, הסייפטי הרוקי שכבר צבר באמתחתו שבע חטיפות, כולל שתיים במשחק האחרון מול מאט שאוב, שהיה עד כה הק"ב הפרודוקטיבי בליגה. אבל אתם יודעים איך זה – הים אותו ים ובפאלו אותה בפאלו, וריאן מוטס – שהוא בערך הרץ השלישי בקבוצה (אחרי סלייטון ושאוב) לא התקשה לחגוג על הגנת הריצה של באפלו. מצד שני, זה לא שהתקפת הבילס נתנה להגנה לנוח ממש, עם החזקת כדור של קצת יותר מ-20 דקות, 20 אחוזי המרת דאון שלישי ותשעה דאונים ראשונים במשחק שבו הדבר היחיד שנצץ בהתקפה היה... טרל אואנס. במשחק הריצה (!).

שיקגו – קליבלנד (6:30)

הקרקס של אריק מנג'יני ממשיך בשלו, כשהמספרים של דרק – הוא נותן לנו סיכוי טוב יותר לנצח – אנדרסון ממשיכים לזעזע, והפעם הבראונס השיגו תשעה דאונים ראשונים, תשעה אחוזי המרת דאון שלישי, ואפילו בריידי קווין מסר לתשעה יארדים. מאט פורטה, שהברס כבר פרסמו תמונות שלו על קרטוני חלב, הצליח לחגוג על ההגנה – אם זה מה שקוראים לזה שם – של קליבלנד, וגם אתם בטח תוהים איך לעזאזל הבראונס השיגו שש נקודות במשחק הזה, אחרי שאיבדו את הכדור חמש פעמים. אני, מצד שני, תוהה למה אני צריך להמשיך לבחון את המשחקים שלהם. הלאה.

דאלאס – סיאטל (17:38)

שימו לב למספר המדהים הזה – בשלושת המשחקים האחרונים, טוני רומו מסר לשמונה טאצ'ים ואף לא איבוד אחד. אלה חדשות טובות מאוד בשביל הבוקרים, שבעקבות הקריסה של הג'איינטס חזרו לתמונת הפלייאוף, וחשוב מכך – התקפת הבוקרים שוב נראית מחוברת. 65 מהלכי התקפה, מתוכם 36 מסירות (ממוצע של 6.6 יארדים), הרסיברים נראים מצוין, לרומו יש מטרה ארוכה מועדפת (אוסטין), ואפילו פטריק קרייטון מצליח לחזור לאט ליכולת משחק, עם החזרת פאנט לט"ד. גם הגנת הבוקרים המשיכה במומנטום שלה מהמשחק מול אטלנטה , כשכפתה שלושה סאקים ל-20 יארדים ושני פאמבלים על התקפת הסיהוקס. אלו חדשות נהדרות עבור ג'רי ג'ונס, שפוגש בשבוע הבא את פילדלפיה למשחק על ראשות הבית, וחדשות קצת פחות טובות עבור טום קופלין.

ניו יורק ג'טס - מיאמי (30:25)

טד גין ג'וניור הגיע למשחק עם מטרה אחת – לכפר על העונה החלשה שלו עד כה – ועמד בה היטב, כשהחזיר שתי בעיטות פתיחה רצופות לט"ד ולמעשה היה ה-X פקטור בניצחון הדולפינים, שהשלימו סוויפ על הג'טס העונה. למרות שההגנה של רקס ריאן הצליחה לעצור את הני על 1.9 יארדים למשחק ואת התקפת הפינים על שני יארדים למהלך התקפי, כפתה שישה סאקים (ל-60 יארדים) והחזיקה את הפינים על 10 דאונים ראשונים בלבד, אבל כשהתקפת הריצה הטובה בליגה משיגה רק 3.2 יארדים לנשיאה זה קשה, וכשהספיישל טים פשוט נחנקת (ההחזרה השנייה הייתה פשוט בדיחה עלובה), זה כמעט בלתי אפשרי. הדולפינים ממשיכים לאתר דרך פעולה, ואילו רקס ריאן יוצא לשבוע חופש כשהוא יודע שאם הג'טס לא יתנו ריצה מדהימה כשיחזרו מהחופש הם לא יגיעו לפלייאוף.

אינדיאנפוליס – סן פרנסיסקו (14:18)

לכאורה, הניינרס עשו מה שהיו צריכים לעשות מול פייטון מאנינג, כשהגיעו אליו שלוש פעמים ומנעו ממנו ט"ד אווירי, רצו על התחת של הקולטס (6.3 יארדים לנשיאה), הגבילו את הקולטס ל-0 מ-4 ברד-זון, אבל כשלו בעצמם עם 20 אחוזי המרת דאון שלישי ובכיסוי על רג'י וויין – במיוחד במהלך המסירה של אדאיי לט"ד (טוב, אם הוא לא רץ כמו שצריך, לפחות הוא יודע למסור). הניינרס שיפרו את מה שהיה צריך לשפר, ושוב הגיעו קצר מדי, בעיקר בגלל שני איבודי כדור שהתבררו כקריטיים, אבל הודות לקרוליינה הם עדיין במרוץ על אליפות הבית, ואילו אינדי תארח בשבוע הבא את יוסטון המרשימה ותפתח סדרת משחקים לא קלים שעלולים להיות בעלי השפעה בדירוג בסוף העונה.

פילדלפיה – ניו יורק ג'איינטס (17:40)

הפסד שלישי ברציפות לג'איינטס, שלא מצליחים לנצח קבוצות טובות, כשההפסד הנוכחי גרם להם לאבד את ראשות הבית, שלפני שלושה מחזורים נראתה בכיס שלהם. ההתקפה חורקת, וההגנה נראית פגיעה מאוד – אם חשבתם שג'ים שוורץ חסר לטנסי, תראו כמה ספאגנולו חסר לג'איינטס – כשכל קבוצה עם יכולת התקפית מצליחה להעמיס נקודות על הסקנדרי הרעוע של הכחולים. בשלושת המשחקים האחרונים ספגה הגנת ניו יורק ממוצע של 37 נקודות למשחק – זאת לא הגנה טובה, בטח לא ההגנה האימתנית שלקחה את הסופרבול מול קבוצה הרבה יותר מפחידה מהשלוש להן הפסידו הכחולים, ואם אתם רוצים בכלל סטטיסטיקה מוזרה, אז הנה: הגנת המסירה של הג'איינטס היא השלישית בטיבה בליגה, אבל ממוצע הנקודות שהיא סופגת הוא ה-22 בליגה. טום קופלין יארח בשבוע הבא את סן דייגו ואז יצא לשבוע חופש ארוך של הרהורים, כי למרות שהג'איינטס לרוב נופלים בנובמבר וקמים בדצמבר, ייתכן שעד שהקבוצה הזאת תתעורר זה יהיה מאוחר מדי. אנדי ריד, מנגד, יכול לחזור לחייך לשבוע, אבל יהיה חייב עוד משחק כזה מההתקפה שלו, ועוד יותר מההגנה שלו, כי כרגע אנו צופים שוט-אאוט במשחק הסאנדיי נייט מול דאלאס בשבוע הבא.

דטרויט – סט. לואיס (10: 17)

רצף ההפסדים של הראמס נעצר לבסוף, לאחר 17 הפסדים רצופים, כשהראמים גברו על הקבוצה שמחזיקה בשיא ההפסדים. אמנם הט"ד שעשה את ההבדל היה הטריק פליי של המסירה של הבועט בראון לפלס, אבל הכושר הלקוי של הליונס הוא שגרם להפסד שלהם – מת'יו סטאפורד זורק באחוזים גרועים ואין מי שיתפוס כדור, קווין סמית' עדיין לא בריא לחלוטין וההגנה של הליונס לא מצליחה לעצור את סטיבן ג'קסון (ולמעשה את אף אחד). הליונס אמנם לא יסיימו עונה ללא ניצחון, אבל נראה כי המרחק בינם לבין קבוצה אמיתית עדיין רחוק. הראמס, מצד שני, ובכן – הם זוכים בתואר המהלך המטומטם של המחזור (וייתכן של העונה כולה), עם הסייפטי שקיבל ג'יימס באטלר על החזרת חטיפה (קישור במיוחד בשבילכם, שימו לב לשעון 00:50).

סן דייגו – אוקלנד (16:24)

ראסל אמנם לא היה זוועתי כבדרך כלל, אבל חמש הפלות על התקפה שעושה 3.3 יארדים למהלך התקפי עושים את ההבדל. מנגד, הצ'ארג'רס אמנם הצליחו לשים טאצ'ים על הקרקע, אבל הם עדיין מזעזעים בריצה (מקום 31 בליגה), ונראה כי ההחלטה לתת לטומלינסון את הכדור בכניסה לאנד-זון נבעה מהרצון להחזיר לו ביטחון (וגם כי, נו, בכל זאת אוקלנד). הצ'ארג'רס יוצאים לשלושה משחקים קשים – אצל הג'איינטס, מול פילדלפיה ואצל דנבר – והם יקוו למעידות נוספות של הברונקוס, מפני שהלו"ז הקל יחסית שלהם יאפשר להם להתחרות על מקום בפלייאוף במידה ויצלחו את המשחקים הבאים, אבל הם עדיין חייבים לשפר את משחק הריצה שלהם, כי לא בכל יום פוגשים קבוצה שתיתן להם לחגוג עם 9.5 יארדים בממוצע למסירה.

טנסי – ג'קסונוויל (13:30)

עוד קבוצה שיצאה מהמאזן האנטי-מושלם היא טנסי, שחגגה על הגנת הג'אגוארס עם 6.4 יארדים לנשיאה ו-6.9 יארדים למסירה – של וינס יאנג, שהיה נהדר. הגנת הטייטנס הגיעה ארבע פעמים לג'רארד וחטפה אותו פעמיים, אבל מה שהפסיד לג'אגס את המשחק היה בחירת המהלכים השערורייתית של ג'ק דל ריו, שבמשחק שבו הקבוצה שלו הייתה בפיגור נמוך במחצית החליט לתת לק"ב שלו לזרוק את הכדור במקום לתת לג'ונס-דרו להמשיך לרוץ, וכשהתקפת הריצה שלך עושה ממוצע מעולה של 13.6 יארדים לנשיאה, למה להמשיך לזרוק עם ממוצע מסירה של 3.4 יארדים עלובים? ג'ף פישר, מצד שני, עשה עבודה טובה כשנתן לוינס יאנג את המפתחות (היי, אם מאזן אנטי-מושלם זה לא סיבה טובה מספיק להחליף ק"ב – מה כן?) ואמר לו לתת לכריס ג'ונסון לנהוג. העונה של שתי הקבוצות הללו אבודה, אבל יכול להיות שדווקא טנסי מצאה מחדש את הק"ב שלה, אחרי שכולם קברו אותו.

גרין ביי – מינסוטה (26: 38)

איזה משחק קיבלנו ב"למבו", כשפארב חוזר לראשונה למגרש במדי היריבה המושבעת וקורע את הגנת האורזים לגזרים עם ארבעה טאצ'ים במשחק מצוין, וג'רד אלן חוגג על ארון רודג'רס. נראה כי לויקינגים יש את המספר של הפאקרס, כי בשני המשחקים העונה פארב מסר ל-515 יארדים, שבעה טאצ'ים וללא איבוד אחד, וג'רד אלן – שהשיג בשאר המשחקים שלושה סאקים בלבד – חוגג עם 12 תאקלים, שבעה סאקים וחצי והפלת כדור. הגנת מינסוטה הגיעה לרודג'רס שש פעמים ועצרה את התקפת האורזים על ממוצע של 5.2 יארדים למהלך, וההתקפה חגגה כל היום בעזרת פארב (8.5 יארדים למסירה) ופרסי הארוין, כשגם פיטרסון לא טומן ידו בצלחת. מינסוטה, שנראית כקבוצה שלמה ומאוזנת – אולי יותר משאר הליגה, יוצאת מעודדת לשבוע חופש כשהבית שלה להפסיד ואילו הפאקרס ינסו להילחם על מקום בפלייאוף, כשבשבוע הבא הם פוגשים את הקבוצה היחידה ללא ניצחון במאזן – טמפה ביי.

אריזונה – קרוליינה (34:21)

עוד הפתעה גדולה קיבלנו השבוע, כשהגנת הריצה הטובה בליגה קיבלה בראש ממשחק הריצה של וויליאמס וסטיוארט, אבל בעיקר בגלל שמשחק המסירה של אריזונה נראה אובד עצות ואובד כדורים, כשוורנר מסיים את המשחק עם מספרים של ג'ייק דלהום – חמישה איבודים אוויריים ואיבוד קרקעי. ג'ון פוקס החליט ללכת על ריצה, ריצה ועוד ריצה (44 מהלכי ריצה לעומת 14 מהלכי מסירה), ואילו קן ווייזנהאנט נקלע לפיגור מוקדם ונאלץ למסור, למסור ועוד למסור (46 מהלכי מסירה לעומת 17 מהלכי ריצה), מה שהביא לאיבוד, איבוד ועוד שלושה איבודים, כשקרוליינה מציגה – נכון לעכשיו – את הגנת המסירה הטובה בליגה. הניצחון של הסיינטס פתח את המאבק על הפלייאוף גם עבור הפנתרים, שיפגשו אותם בשבוע הבא, והניצחון במחזור האחרון פתח גם את המאבק בבית המערב.

ניו אורלינס – אטלנטה (27:35)

הסיינטס עדיין נראים כקבוצה הטובה בליגה, ובאמת לא נראית קבוצה באופק שיכולה לנצח אותם עד לפלייאוף. המשחק בין שתי הקבוצות – שלא שודר, ותודה לבייסבול – היה מותח וצמוד, והציג יכולת נהדרת מצד התופסים של שתי הקבוצות, כשגם משחק הריצה היה נהדר, ובכלל קיבלנו משחק התקפי מצוין, כשלבסוף היו אלו שלושת האיבודים של מאט ריאן – שני הראשונים באשמתו, השלישי היה מובן – שעשו את ההבדל. משחק עם הרבה איבודי כדור (שבעה בסך הכל), החטאות בעיטת שערי שדה דווקא משני הבועטים הותיקים בליגה (ג'ון קרני וג'ייסון אילם) והרבה החלטות שנבדקו שוב, עורערו ונהפכו. אבל השורה התחתונה היא שהסיינטס פשוט יותר טובים מאטלנטה (וכנראה משאר הליגה), וכשהם משיגים 58 אחוזי המרת דאון שלישי לעומת 27 אחוזים בלבד של הפאלקונס, בלתי ניתן לעצור אותם. אטלנטה, מצד שני, יכולה בכל זאת לצאת מעודדת, כי היא הראתה איך אפשר לעכב את דרו בריס (פאס ראש אפקטיבי, ובכלל המשחק הזה הזכיר מאוד את המשחק האחרון של העונה לפני שנתיים בין הג'איינטס לפטריוטס), וכי בעקבות ההפסדים של הג'איינטס וגרין ביי הפלייאוף עדיין בטווח הגעה.

ובכן, כיוון שהגענו למחצית העונה, הגיע הזמן להתחיל לתת את מצב החטיבות לקראת הפלייאוף, כשהדגש הוא על הקבוצות שתעלינה לפלייאוף (כלומר מי בפלייאוף אם העונה נגמרת היום), אז בואו נראה מה קורה נכון לעכשיו:

AFC

אינדיאנפוליס (0:7)
דנבר (1:6)
סינסינטי (2:5)
ניו אינגלנד (2:5)
פיטסבורג (2:5)
יוסטון (3:5)

NFC

ניו אורלינס (0:7)
מינסוטה (1:7)
פילדלפיה (2:5)
אריזונה (3:4)
דאלאס (2:5)
אטלנטה (3:4)