במקום הנכון, בזמן הנכון

עומרי כספי לא היה אמור להיות "הישראלי הראשון ב-NBA". ראשית, הוא לא הישראלי הטוב ביותר שהיה לנו, למרות שאולי הוא עוד יהיה; שנית, הוא לא הישראלי הראשון שנבחר בדראפט; ושלישית, הוא גם לא הישראלי שהיו לו את הסיכויים הגדולים ביותר לשחק בליגה הטובה בעולם. בסופו של דבר, למרות הכל, הוא היחיד שמשחק. גם בארי לייבוביץ' שיחק בליגה הטובה בעולם, אבל לחובתו עומדים שני דברים: הוא עדיין לא היה ישראלי בזמן ששיחק שם, וזו גם לא הייתה בדיוק ה-NBA, כי אם ה-ABA, שסיפקה כוכבים כדוקטור ג'יי והתאחדה מאוחר יותר עם האחות הגדולה.

עודד קטש כבר חתם בניו יורק ניקס, ואף הספיק להופיע כ"מגה סלב" בעשרות בר מצוות של בני הקהילה היהודית בברוקלין, אך שביתת שחקנים פתאומית וחד פעמית השביתה את הליגה ואת סיכוייו לזכות בתואר הישראלי הראשון ב-NBA. הלפרין ואליהו העשירו את הרזומה שלהם בבחירת דראפט סיבוב שני שלא מובילה לשום מקום, הנפלד ניסה, על מיקי מכבי הלשינה, והפספוס הכי גדול לעניות דעתי הוא דורון שפר. עד היום אני לא מצליח להבין איך הוא לא נבחר בסיבוב הראשון ואיך הוא לא הלך למחנות האימונים בכדי לנסות לקבל חוזה, לאחר כל כך הרבה שנים בהן הוא ויתר על הרבה מאוד במרדף אחר חלום ה-NBA. לא מובן.

אז יצא כספי, אולי בגלל הסוכנים, אולי בגלל הגיל, אולי כי הוא היחיד מכל המועמדים הקודמים שיכול להטביע ואת זה האמריקאים אוהבים מאוד (נדב אומנם הטביע אבל לא יפה מספיק), אבל כל זה רק בגדר אולי. כפי שאמר לי פעם סבי, כל משפט שמתחיל במילה אולי הוא חסר משמעות. כספי נבחר כי בניגוד לכל שאר הצברים שניסו, הוא היה בזמן הנכון ועוד יותר חשוב במקום הנכון, כי כנראה זה כל הסיפור ב-NBA. הוא יצא בזמן הנכון לדראפט, הוא היה במקום הנכון כשהחליט ללכת למחנות האימונים ולא לצאת עם הנבחרת לאליפות אירופה, ויותר מהכל הוא הגיע למקום הנכון, משמע קבוצה גרועה מאוד בה הוא יוכל לשחק הרבה דקות ולזרוק הרבה כפי שראינו במשחקו הראשון אתמול.

יש מאות שחקנים ברמה של עומרי שמשחקים ב-NBA ובאירופה, אבל לאף אחד מהם לא היה חוזה במכבי תל אביב עם סעיף שמכריח את המאמן לשתף אותו במשחקים. זו רק דוגמה לאופי המיוחד שלו, נראה שהוא לא רואה אף אחד ממטר מלבד ההתקדמות האישית שלו, וזו תכונה מצוינת בשביל להצליח ב-NBA.