האם שחקני ריאל מדריד מאסו במנואל פלגריני? לפי תחנת הרדיו הפופולרית SER Cadena, סביר להניח שכן. בתחנה רמזו, לא בריש גלי, שייתכן מאוד כי השחקנים עשו סבוטאז' למאמן כדי שיפוטר. ברדיו נטען כי קצפם של השחקנים יצא בין היתר על כך שלאחר המשחק התיקו בחיחון, החליט המאמן לערוך מחנה אימון בן יומיים ולא איפשר להם מנוחה. ומה עם העובדה שהקבוצה הצעירה של המועדון נפגשה שבע פעמים עם אלקורקון והפסידה פעם אחת בלבד, 1:0 קטן? סבוטאז' או לא? טענה זו אפשר יהיה לבדוק לעומק בשני משחקיה הבאים נגד חטאפה ומילאן, עליהם נאמר שיהוו אינדיקצייה להמשך דרכו. תאמינו או לא, גם אם באמת היה סבוטאז' זו רחוקה מלהיות הבעיה של ריאל מדריד.
בימים כתיקונם, משחקה של ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו נגד חטאפה היה הופך לפסטיבל ראול. יומיים לפני, חגג הקפטן 15 שנים להופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת. אחד מסמליו הגדולים ביותר של המועדון, בוודאי במאה הנוכחית, יזכה אולי לתהודה אבל צנועה הרבה יותר מהקהל נוכח המצב אליו נקלעה הקבוצה. האדמה תחת רגלי ריאל בוערת. הקבוצה הלבנה לא נחשבת, בטח בזמנים בהם מושל פלורנטינו פרז, לאי של יציבות אולם כעת האנרכיה והכאוס שולטים שם ביד רמה. ההפסד המחפיד בגביע לאלקורקון (4:0), שנחקק בלא מעט מקומות כ'משפיל ביותר אי פעם', הוציא באחת החוצה את כל המורסה החבויה שהצטברה. מעידות קטנות היו מנקזות אותה לאט, ההפסד גרם לה להתפוצץ בפנים.
הפאניקה והלחץ הבלתי מובנים בריאל החלו העונה כבר עם הבאת השחקנים המאסיבית של פרז, הם גברו עם מינויו של מנואל פלגריני למאמן. הביקורת הגדולה ביותר נגדו הייתה שהוא 'מאמן של קבוצות קטנות', שהוקפץ בלית ברירה לליגה של הגדולים. מצדדיו טענו שהוא יודע 'לגעת בשחקנים', מתנגדיו גרסו שוויאריאל זו לא ריאל, שהכוכבים הגדולים יעשו לו 'בית ספר' בלשון העם. עם רכש במאות מיליוני יורו, יידרשו שכל משחק ייגמר בניצחון, וכל ניצחון חייב להיות קונצרט, כפי שכתב פיל בול. כשהגיעו הניצחונות במשחקי ההכנה ובמשחקים הרשמיים הראשונים דובר רבות על היעדר הסטייל, ההפסד הראשון לסביליה פתח חרושת שמועות לגבי המאמן, שהועצמה עד כדי שהפכה בלתי נסבלת עם התיקו בחוץ נגד ספורטינג חיחון - המשחק הראשון מזה 19 ברצף של פלגריני שהקבוצה לא הבקיעה. ההיסטריה שמאיימת להחריב את הקבוצה לא נובעת רק מעובדת היותה היקרה בתבל, אלא גם מההשוואה הבלתי פוסקת לברצלונה.
הפארסה במשחק הגביע מול הקבוצה הזעירה ממדריד נבעה לא רק מהתוצאה אלא גם מההתנהלות. גוטי ידוע תמיד כשחקן בעייתי, לא בכדי הוא אחד השנואים ביותר על אוהדי היריבות. כשפלגריני הגיע לריאל הוא ישר דיבר בשבחו של ממלא מקום הקפטן ועל היותו נדבך חשוב במערך. כעת, ידע גוטי לגמול לו. הקשר רתח על חבריו במחצית הראשונה, והטיח בהם האשמות בירידה לחדרי ההלבשה. כשפלגריני ניסה להתערב, גוטי התרגז. הצ'ילאני הודיע לו שהוא מחליף אותו בגלל הצהוב שספג, וזה ענה לו "שהוא יכול להיכנס לו לתחת". מכאן והלאה ההתנהגות של גוטי הייתה מבזה - הוא הלך לספסל כשהתחשק לו, התקלח בזמן המחצית השנייה, נתפס על ידי מצלמות הטלוויזיה כשהוא מפנה אצבע משולשת לאוהדי היריבה. במועדון החליטו לא להעניש את הקשר הסורר שעבר על כל קוד המשמעת. מעניין איזה מסר זה משדר לשאר השחקנים. אחרי המאורע, גוטי ופלגריני ניסו שלא להתייחס לאירוע, אבל ראול אלביול טען שחדר ההלבשה של ריאל עקב המקרה "נעשה מתוח במיוחד", ו"שקרו דברים שאי אפשר להוציא החוצה".
הנשמות הטובות בריאל אחזו בהפסד כמוצאות שלל רב. "זה לא מקרי, יש לכך סיבה", אמרו במועדון. "פלגריני לא מצליח להגיע לשחקנים או שהם לא נותנים לו להגיע אליהם". במועדון גם טוענים שהמאמן לא מחזיק קצר את הכוכבים, שהוא רך איתם ונותן להם יד חופשית. "פלגריני הוא אדם מחושב מאוד, אנליטי, שיורד לפרטים הכי קטנים", נאמר עליו. "הבעיה שלו שהוא פחות מסתכל על התמונה הכוללת. אנחנו צריכים משהו מעבר לזה, איש עם סמכות, מנהיגות ורגש".
אי אפשר לתרץ, לא ניתן לבנות הכול על רונאלדו
למרות ההיסטריה הבלתי הגיונית שתפסה את ריאל והעבודה בלחץ קבוע ובלתי אפשרי, גם לפלגריני יש כמובן יד בהפסד. אי אפשר לומר שהוא לא ניסה להתייחס למשחק ברצינות: "לא זימנתי שחקנים מהאקדמיה כי אני רוצה את הסגל החזק ביותר", אמר המאמן טרם ההתמודדות. "המטרה של ריאל היא לנצח כל משחק. יש לנו אמנם משחק חשוב בשבוע הבא נגד מילאן, אבל זו לא סיבה להזניח את הגביע. התחרות תהיה אטרקטיבית כשנתקדם, אבל המטרה הראשונית היא להעפיל לשלב הבא". השאלה היא עד כמה הצליח פלגריני להחדיר בשחקנים עצמם את אותו הרצון והמחויבות.
אחרי המשחק פלגריני התבייש בתצוגה וגם זרק תירוץ קלוש לגבי הפציעות שמקשות עליו לגבש סגל והרכב קבוע, אבל הוא האיש שמנהיג רוטציה כדי לכפר על אותן היעדרויות. בכך, הוא וגם אף אחד אחר, לא יכולים לומר שריאל עלתה לשחק עם הרכב משני. ריאל חסרה אמנם את רונאלדו וקאקה, אבל כמעט כל אלו ששיחקו הורכבו במשחק זה או אחר. דווקא היחיד שלא שיחק עד המשחק היה השוער הפולני ייז'י דודק, שהחליף לראשונה את איקר קסיאס בין הקורות. למרבה האירוניה הוא היה המצטיין.
אלו שנחלצים לעזרתו של פלגריני אומרים שהיעדרותו של רונאלדו במשחקים האחרונים משפיעה על ריאל לרעה. הם קושרים באופן ישיר את הפציעה לתצוגות המאכזבות. איתו ניצחה הקבוצה בכל משחקיה, בלעדיו היא הפסידה בשלושה, סיימה אחד בתיקו ואחד בניצחון. אולי יש קשר, אבל התלות בחזרתו של רונאלדו שיציל את המצב יכולה להיות הרסנית. אם קבוצת הכוכבים הגדולה שנאספה בברנבאו תלויה בסופו של דבר ברגליו של רונאלדו, שלא מעט שחקנים שמים במטרה לקצץ, הרי שהבעיה של פלגריני היא עוד יותר גדולה וקשה.
זה רק עניין של זמן
בתקשורת הספרדית לא טרחו כמעט כלל להזכיר את ההדחה אשתקד בשלב 1/16 על ידי ריאל אוניון. נכון, ריאל של השנה ושל שנה שעברה זו לא אותה קבוצה, אבל שתיהן היו צריכות לעבור שלב. גם העובדה שהזכייה האחרונה של ריאל בגביע המלך הייתה ב-1993 כמעט נשכחה. כאמור, קשה לתפקד כשקנה המידה זה ברצלונה, שזכתה בעונה שעברה בטרבל. בעוד עיתוני קטלוניה, ספורט ואל מונדו דפורטיבו, התבדחו על חשבון כישלון היריבה, עורכי העיתונים הנחשבים במדריד, מארקה ואס, המקורבים לפרז, עבדו שעות נוספות. זה מה שקורה כשרוב התקשורת מתייצבת לימינו של הנשיא.
פרז מדבר בשתי השפות. מחד, עורכי העיתונים הקרובים אליו יורים חיצי ארס ורעל במאמן הצ'ילאני: "פלגריני, לך עכשיו", זעקה הכותרת הראשית במארקה. "הוא לא יכול להישאר 10 שניות נוספות, הוא נכשל", נכתב במאמר מערכת. "פלגריני אחראי למצב כי הוא לא עשה שיעורי בית. פרז עשה את חלקו כשהביא שחקנים שכל קבוצה באירופה יכולה להתקנא בהם. אם החדשה הראשונה המפתיעה הייתה ההפסד של ריאל, החדשה השנייה המפתיעה היא המשך העסקתו של המאמן".
זאת ועוד, אתר האינטרנט של מארקה משגר כל העת סקרים כגון: 'האם פרז צריך לשלוח את פלגריני הביתה?' ו-'מי צריך להיות המאמן הבא של ריאל?'. באס נכתב, "זה האירוע המגוחך ביותר שקרה לריאל במאה הנוכחית". מצד שני, כשפרז מתראיין בגלוי הוא מבקש בפומבי מהאוהדים "זמן וסבלנות כלפי המאמן", והוסיף עם קריצה לפלגריני: "זה היה משפיל, בכל זאת צריך להישאר רגועים".
הבחישות מאחורי הקלעים רוחשות כל העת, ופרז כבר מוכן ומזומן לקלוט את הבא בתפקיד. ידו קלה מאוד על ההדק - בקדנציה הקודמת שלו, החליף הנשיא שישה מאמנים בתקופה של שלוש שנים. הקיץ הוא הביא שחקנים במאות מיליוני יורו והדהים את כל אירופה פעם אחר פעם. הוא לא האיש שיחשוש להזיז את פלגריני מהתפקיד. כמעט כל מאמן בכיר שפנוי הוזכר כמועמד - לאודרופ, ויקטור פרננדז, ארגונס, מנצ'יני, ספאלטי, דונאדוני, אפילו אריקסון הנלעג וגם המנהל המקצועי חורחה ולדאנו. אלא שהאחרון כבר אמר בנימוס 'לא תודה'. למה לו להסתבך וללכלך את ידיו? אגב, האם זה מקרי שבעיתון אס בחרו להבליט את הציטוט של הסוכן של ראול, חינס קרבחאל, בראיון שנתן: "יש לו נשמה של מאמן".
לחקור את המחלה ולא את הסימפטום
ההפסד המבזה בלתי נתפס עד כדי כך שאפילו מסי נדהם: "לא האמנתי כשראיתי. במצבים כאלה אני כבר לא יודע מי האשם במצב", אמר הארגנטיני וסנט עוד בריאל. התוצאה הבלתי שגרתית לא השאירה אפילו את ראש ממשלת ספרד, חוסה לואיס זפאטרו, אדיש וגם הוא נדרש לתבוסה: "זה דווקא טוב שקבוצות קטנות מנצחות את הגדולות", אמר האיש שידוע בחיבתו הרבה לברצלונה.
מי שעוד שמחו, מלבד אוהדי אלקורקון ושונאי ריאל, היו המשוגעים המעטים שהימרו על המשחק, ביחס של 1 ל-400. אגב, אדם אחד אף הצליח לנחש נכון את התוצאה ביחס של 1 ל-350 אלא שברצלונה, עליה הימר שתפסיד 4:1 ללאונסה גם ביחס של 1 ל-350, הרסה לו את החלום להרוויח כרבע מיליון יורו מהשניים שהשקיע.
"ייתכן שהם עדיין יעברו אותנו, אבל אף אחד לא ייקח מאיתנו הישג זה", אמר נשיא אלקורקון ובצדק. ההפסד הזה ייחרת לדיראון עולם בהיסטוריית הלבנים. אין ספק כי אם ריאל מפסידה לקבוצה שבה שחקן ממוצע מרוויח כ-36 אלף יורו בשנה, שזה פחות ממה שמרוויח רונאלדו ביום, ועם תקציב של 1.2 מיליון יורו, הקטן פי 300 מזה של ריאל, היא חייבת להבין מה השתבש, אבל חשוב יותר שתסתכל על התמונה המלאה.
אלביול, שהגיע רק הקיץ ולא הספיק עדיין לינוק את מלוא המורשת, כבר כינה את התבוסה כ"אסון". ההפסד לאלקורקון מאוד לא נעים, אך המערבולת והסחרור העצום אליו נכנס המועדון מעידים מצוין על הסימפטום של המחלה האמיתית והקשה של ריאל. בדק בית חייב להיעשות, הוא רק צריך להתמקד בפאניקה הכללית והתמידית שאוחזת במועדון ולא בהפסד ספציפי. השאלה הגדולה היא האם בריאל אכן מסוגלים לעצור לרגע ולהביט במראה.