בייסבול: טורניר המאסטרס

עד כמה שהעשור הנוכחי היה מגוון, דומה שמאז 2001 לא קיבלנו וורלד סירייס ראוי לשמו. פלייאוף בבייסבול הוא עסק רנדומלי, ולאורך השנים האחרונות הגיעו למעמד לא מעט קבוצות שנשענו בעיקר על מומנטום. אין שום פסול בכך, אבל אתם יודעים - כשההרגשה היא שלא קיבלנו את הטופ שבטופ, זה לא בדיוק זה.

הסדרה בין היאנקיז לפילדלפיה מבטיחה שהסיפור יהיה שונה לחלוטין. גם אם הפיליז לא סיימו עם המאזן הטוב ב-NL בעונה הרגילה, הם היו ונשארו הטים טו ביט. והיאנקיז? אחרי הפסקה בת שנתיים הם החזירו את כוח ההרתעה, אחרי שש שנים הם חזרו למעמד שבו היו כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה העשירה של המועדון הכי מפואר בספורט האמריקאי ואולי בעולם כולו.

בפלייאוף הזה שוב הוכח שאין מנחוסים, עננות שחורות, קללות או רוחות רפאים על המגרש. אם אתה טוב, אתה טוב, ואם לא - לא. כן, עד כדי כך זה פשוט. אלכס רודריגז עבר כמה וכמה מדורי גיהנום בשנים הקודמות, עד שמצא את גן עדן ונותן פלייאוף מהסרטים. על סי.סי. סבאת'יה אמרו שהוא לא מסוגל להגיש באוקטובר, אבל הוא היה כמעט בלתי נגיע. מארק טשיירה הוכיח שהמשפט המיתולוגי של סקוטי פיפן - "בהגנה אין יום רע" - תמיד נכון, וכשיש לך ביטחון בכפפה, בסוף תספק גם את החבטה הגדולה. וכשהכל מתחבר, כבר לא מדברים על קללת א-רוד או השחיקה של סבאת'יה. מדברים על האפשרות לזכות בוורלד סירייס, לראשונה מזה תשע שנים.

יותר משבוע חלף מאז ההעפלה של הפיליז לוורלד סירייס, וכל מה שאנחנו זוכרים הוא את העליה של היאנקיז. הפסים גרפו את כל התהודה והתהילה, גם משום שהם יותר מתוקשרים וגם מכיוון שהם עלו רק ביום ראשון, אבל אסור לשכוח מיהי האלופה.

במידה מסויימת, מדובר במסע בחירות בין טוען לכתר לנשיא מכהן, ובקרב כזה לאחרון תמיד יש יתרון. פילדלפיה, בניגוד למינסוטה ולאיינג'לס, לא תגלה מורא מהיאנקיז. היא הטים טו ביט היא הבלתי מנוצחת והיא זו שצריך לפחד ממנה. זה עבד מול קולורדו ונגד הדודג'רס, קלוזרים יריבים פישלו בזה אחר זה. זה לא אמור לעבוד נגד מריאנו ריברה, אבל אסור לשכוח שהפיליז ביקרו בברונקס מוקדם יותר השנה ויצאו משם עם שני ניצחונות בשלושה מפגשים.

והם היו צריכים לצאת עם שלושה, אלא שבראד לידג' שבר פעמיים. בפעם הראשונה זה עלה בהפסד, בשניה התגברו הפיליז וניצחו בהמשך. לידג' הוא סיפור מעניין. מקלוזר בלתי נגיע בשנה שעברה, הוא חזר להיות מקרה-ראש רציני השנה. ואז הגיע הפלייאוף, והוא חזר להיות אמין. לא בלתי נגיע, אבל אמין.

צ'רלי מנואל הלך עקב בצד אגודל עם לידג'. הוא לא נתן לו להבין שהוא לא הקלוזר, אבל הוא גם לא נתן לו להרגיש שהתפקיד שלו מובטח. אפילו בפלייאוף, לידג' לא תמיד נכנס לשמירות של אינינג מלא. מנואל רצה להבטיח שהקלוזר שלו יצבור ביטחון. הוא צבר, אבל אם וכאשר הוא יצטרך להגיש ביאנקי סטדיום, זה יהיה מאוד מעניין. כשחושבים על לידג', מיד עולים בראש ג'ו ניית'ן ממינסוטה ובריאן פואנטס מהאיינג'לס. שניהם שברו פעם אחת בפלייאוף הנוכחי, שניהם יראו, בין היתר בגלל השבירה הזו, את הוורלד סירייס מהבית.

לידג' הוא לא הבעיה היחידה של הפיליז. ריאן מדסון לא פוגע בפלייאוף הזה וכל הניסיונות של מנואל להשתמש במגישים פותחים כמחליפים לא צלחו. תוסיפו לכך את העובדה שקול המלס לא בכושר, שקשה לדעת מה תקבל מפדרו מרטינז (פותח במשחק השני מול איי ג'יי בארנט) ושקליף לי, שיפתח במשחק הראשון מול סי.סי. סבאת'יה, הוא המגיש האמין היחיד של פילדלפיה, ותקבלו נחיתות ברורה מול האסים של היאנקיז ומריאנו ריברה.

אבל גם לפסים יש חורים. ג'ובה צ'מברליין נראה גמור ופיל יוז, שנכנס היטב לנעליים של הסט-אפ בעונה הרגילה, היה רחוק מלהיות כיבוי אורות עד כה. על דייויד רוברטסון, שנתן הופעות מרשימות, ג'ו ג'ירארדי לא סומך, וכדי להגיע לריברה היאנקיז יצטרכו אינינגים ארוכים מהפותחים, כי פילדלפיה היא לא אנהיים - היא תעניש. לחובטים של הפיליז, כבר אמרנו, אין מורא מאף אחד, גם לא מהיאנקיז, ומשחק ההגנה שלהם צפוי להיות הרבה יותר טוב מזה של האיינג'לס. במשחק צמוד באינינגים המאוחרים לא הייתי שם את הכסף על אף צד, הכל יכול להתהפך באינינג אחד.

תהיה סדרה ששווה לקום בשבילה בלילה, והפעם זה נאמר כיותר מסתם קלישאה. שתי הקבוצות הכי טובות בעולם הבייסבול נפגשות בוורלד סירייס. כמה פעמים זה כבר קורה? יאנקיז בשישה או בשבעה.