חוזרים לסלים

עד כמה אנחנו מקצוענים?

איכות המתקנים, כמות האימונים, רשימת עובדי המועדון וסוגיית התשלומים. לליגה הישראלית תמיד היה פוטנציאל לא רע, אבל השוואה לנעשה בליגות שונות באירופה מלמדת שאנחנו לא ממש מקצוענים

איתן נוח
חדר ההלבשה הוא גם המשרד של המאמן, שמשמש לעת מצוקה גם כמקלט וחדר כושר. אולם זיסמן

אוהד כדורסל ישראלי ממוצע שייכנס לאולם הביתי של גרנדה, יתקשה למצוא דמיון בין המתקן הספרדי למתקנים בישראל. האולם הספרדי מכיל 7,500 מקומות ואפשר למצוא בו ארבעה חדרי הלבשה מאובזרים, וכוללים בין השאר 32 מקלחות ו-4 מיטות מסאז'. גם השופטים זוכים לחדר הלבשה שכזה משלהם. עוד אפשר למצוא במתחם שתי סאונות, חדר כוח, חדר כושר, שישה ברים, חדר תקשורת, שמונה משרדים, בניהם משרד למאמן הקבוצה, ומתחם VIP.

לא רק בגרנדה אפשר למצוא מתחם כזה. כל קבוצה בליגה הראשונה בספרד, מהגדולה לקטנה, מחזיקה במתקן דומה. ולא רק בספרד. למשל, אולמה של שאלון הצרפתית יכול להכיל 4,000 צופים, כשבנוסף ישנו אולם התעמלות, חדר כושר, מתחם VIP, משרדים וחדר וידיאו מודרני. נבהיר, גם גרנדה וגם שאלון נמצאות הרחק מהצמרת בליגות שלהן. שאלון מדורגת במקום האחרון בליגה הצרפתית החלשה. גרנדה אולי משחקת בליגה טובה יותר, אבל היא לא יותר מגבעת שמואל ספרדית.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

כרטיס ביקור דיגיטלי - כל עסק חייב אחד כזה

בשיתוף MYB
לכתבה המלאה

סאונה דווקא יש. על הפרקט

לעומתן, ערב פתיחת עונת 20092010, לחצי מקבוצות הליגה, במקרה הטוב, יש אולם שאפשר להחמיא לו ולהגיד שהוא בינוני מינוס. בעפולה ונתניה האולמות לא ראויים; בזיסמן יש 1,000 מקומות ישיבה, שלושה חדרי הלבשה קטנים באופן מזיק. בנוסף, יש בו חדר תקשורת המשמש לעוד הרבה דברים אחרים. חדר כושר? חדר כוח? ג'קוזי? הלאה. רק לפני מספר ימים ערכה הפועל חולון את מסיבת העיתונאים שלה לפתיחת העונה. האירוע נערך בחדר התקשורת באולם הפחים, חדר תקשורת המשמש גם כמשרדו של מאמן הקבוצה, עמיר עוזי. המקום כל כך קטן, שחלק מהצלמים נאלצו לעמוד מחוץ לחדר, ועוד מדובר באירוע אליו הגיעו חמישה כלי תקשורת בלבד. וזו לא הבעיה היחידה של האולם הכי ביתי בליגה. המחסור במיזוג, השירותים הלא שמישים והכניסה הלא נוחה לאולם הם רק חלק מהדברים שגורמים לחוויית הכדורסל של הצופים להיפגע. לא חדר כושר, לא חדר כוח ולא ג'קוזי. סאונה דווקא יש, על הפרקט.

סוגיית המתקנים היא רק סוגיה אחת דרכה ניסינו לבחון כמה ליגת העל שלנו מקצוענית לעומת ליגות אחרות. למרות האולמות בנהריה, ראשל"צ ואשקלון, המצב רחוק מלהיות טוב, כשבגביע וינר האחרון שנערך במלחה נאלצו כל הכתבים והצלמים לצאת מחדר התקשורת, מכיוון שאריאל בית הלחמי רצה לקיים אסיפה. "אחת הבעיות העיקריות שלנו זה המתקנים", מסביר מאמן נבחרת רוסיה, דיוויד בלאט. "אין הרבה מתקנים ידידותיים לקהל, שגם מתאימים לטלוויזיה, שבנויים עם פרקט נכון ועם חדרי הלבשה מרווחים בשביל השחקנים". מולי קצורין: "זה תלוי למי משווים. אם אני משווה את המתקנים בצ'כיה מול ישראל, אז בארץ המתקנים יותר טובים. אם אני משווה לפולין, אז בפולין הם הרבה יותר טובים".

פוטנציאל לא ממומש

עזבו מתקנים. עד כמה אנחנו מקצוענים בכמות האימונים? רוב הקבוצות עורכות תשעה אימונים בשבוע, כשלפחות שלושה מהם הם אימוני בוקר, חלקם מיועדים לקליעות בלבד. בקבוצות בכירות באירופה גם מתאמנים כתשע פעמים בשבוע, רק שבניגוד לישראל לרוב אימוני קליעות הם אימוני אקסטרה, ובנוסף לאימוני הכדורסל יש אימוני כושר וכוח. "רוב אימוני הבוקר בישראל הם אימוני קליעות", מספר ג'רון רוברטס, המתאזרח הישראלי שמשחק העונה באפועל ניקוסיה הקפריסאית. "במדינות אחרות בבקרים לרוב יש אימוני כושר חובה ואחרי זה קליעות, לעומת ישראל בה יש אימוני קליעות. משקולות? אתה עושה בעצמך אם אתה רוצה".

ומה לגבי סדר היום של השחקן, דבר שיכול ללמד על מיצוי הכישרון בליגה שלנו, שנראה לעתים גדול יותר מליגות רבות באירופה. אחת הדוגמאות המפורסמות לצורת עבודה שונה מזו שמתרחשת בארץ היא מלובליאנה של שנות ה-90 ותחילת העשור הנוכחי. אז אימן את לובליאנה המאמן האגדי, זמאגו סאגאדין, שגידל לא מעט שחקנים שהיום נמצאים בצמרת האירופאית ובנ.ב.א. סאגאדין האמין במוסר עבודה גבוה, כמות אימונים גדולה ואינטנסיבית. שחקנים תחתיו היו מגיעים למועדון בבוקר ויוצאים ממנו בערב, אחרי שעברו לפחות שני אימוני כדורסל, בנוסף לאימוני כושר, כוח, אתלטיקה וכו'.

לא מעטים משתמשים בשיטת לובליאנה, הגם שלא באותה אינטנסיביות. הדוגמה הבולטת בשנים האחרונות של קבוצה ומאמן שאימצו את השיטה הסלובנית, היא קאחה לאבורל, ומאמנה דושקו איבנוביץ'. בנימברוק של קצורין, למשל, ברוב ימי השבוע השחקנים מתאמנים פעמיים ביום כשבין לבין הם אוכלים ארוחת צהריים ביחד, עובדים בחדר כושר ובחדר כוח ועוברים טיפולים כשצריך. "העוצמה של העבודה היא גדולה", מעיד קצורין. "אנחנו שומעים כל הזמן על שחקנים שמבלים במועדונים בארץ. פה זה פשוט לא יכול לקרות. ההוויה והמחויבות במועדון היא אחרת לגמרי".

"המאמן, בניגוד לשחקן, לא אמור ללכת הביתה אחרי האימון. לא באים לאולם, דופקים כרטיס והולכים הביתה, או באים רק לאימון. באים בבוקר כמו שבאים למשרד ועובדים כל היום. אני לא חושב שזה קורה בארץ". בלאט (צילום: רויטרס)

מאמנים לא מתוגמלים

מי שקובע את סדר יומם של השחקנים הם המאמנים. העונה נושא שכרם שובר שיאי שפל חדשים. המשכורת הממוצעת למאמן בליגת העל עומדת על אזור ה-60 אלף דולר בעונה, כשהעונה בקבוצות הקטנות יש מאמנים שבקושי מרוויחים את ה-20 אלף דולר בעונה. לצורך השוואה, בליגה האיטלקית, כולל הקבוצות הקטנות, השכר הממוצע של מאמנים עומד על כמעט 150 אלף דולר לעונה. במהלך הקיץ, כשבירושלים ניסו להיפרד מגיא גודס, דיברו בבירה על אריק שיבק כמחליף פוטנציאלי, אך הבדלים מהותיים בנוגע לדרישות שכר מנעו משיבק להגיע לבירה. בעונה האחרונה אימן שיבק באמסטרדם, שלא בטוח שהיא נכנסת לדרג ג' של הקבוצות באירופה. למרות זאת, אמסטרדם ידעה לתגמל את שיבק בצורה נדיבה למדי, כשהשכר שלו כפול מזה של גודס בירושלים, שנחשב לאחד המאמנים היותר יקרים בליגה – כ-100 אלף דולר לעונה.

אולי זו הסיבה לכמות השעות שהמאמנים משקיעים. "המאמן, בניגוד לשחקן, לא אמור ללכת הביתה אחרי האימון", מסביר בלאט. "לא באים לאולם, דופקים כרטיס והולכים הביתה, או באים רק לאימון. באים בבוקר כמו שבאים למשרד ועובדים כל היום. אני לא חושב שזה קורה בארץ".

כשמולי קצורין ועוזרו, ננו גינזבורג, מגיעים לאולמה של נימברוק הם באים ליום עבודה. אחרי שאימון הבוקר נגמר, יושבים על קלטות וידיאו, מערכי אימון וממשיכים את העבודה על כל פרט שנוגע לקבוצה. בארץ, לעומת זאת, זה לא מחזה נדיר למצוא מאמנים ישראלים בבתי קפה במהלך שעות הצהריים. אחדים מחזיקים בעבודה נוספת ולא באים לאימוני בוקר. אריק אלפסי מנתניה, למשל, מאמן במקביל בליגת העל לתיכונים.

קבוצות לא רציניות

חוץ מהשלמת הכנסה, רוב המאמנים מתעסקים בבעיות לוגיסטיות שאמורות להיות שייכות לג'נרל מנג'ר. אם בקבוצות ה-NBA זה תפקיד חובה, גם בקבוצות בכירות ואפילו קבוצות דרג ב' באירופה הבינו שצריך דמות סמכותית מעל המאמן. בספרד רק לשלוש קבוצות אין אדם בתפקיד זה ובאיטליה המספר דומה. בארץ תפקיד המנהל המקצועי עדיין לא קיבל הזדמנות אמיתית. אלדד אקוניס, יו"ר בני השרון, ועמית גל, מנהלה של גליל/גלבוע, הם שני האנשים היחידים שאפשר לכנות אותם כסוג של מנהלים מקצועיים, אבל הם לא נמצאים שם על תקן התפקיד הזה, אלא כאקסטרה. בסיטואציה כזאת התפקוד שלהם אינו מבוקר.

איש הכדורסל, ירון ארבל: "בארץ עדיין שולט הקונספט שמאמנים צריכים לבנות את הקבוצה. בכדורסל המודרני זה לא עובד ככה, אלא אם כן אתה אוברדוביץ' או מסינה, וגם על האחרון הנחיתו בצסק''א את ויקטור חריאפה בלי לשאול אותו כי חשבו לטווח הרחוק. בכל מקום שמנסה להפוך לעסק צריך להיות ג'נרל מנג'ר, כי זה מישהו עם ראייה לטווח הרחוק שמשלב בין הביזנס לספורט. לעומת המאמן שרואה רק את הספורט ורק את המשחק הבא".

קאזרטה היא קבוצת אמצע טבלה באיטליה. היא זכתה באליפות איטליה ב-1991, אך לא נראה שהיא תזכה שוב בשנים הקרובות. תקציבה הוא גם לא מהגדולים באיטליה, אפילו לא מתקרב לגדולים. למרות זאת, לא פחות מ-27 אנשים עובדים במשרה מלאה בקבוצת הבוגרים של המועדון, לא כולל המאמן ושני עוזריו ואת השחקנים כמובן. בלאריסה היוונית, שסיימה את העונה האחרונה במקום ה-11, מועסקים 17 אנשים, שוב, חוץ מהמאמן, עוזריו והשחקנים.

חוץ ממכבי תל אביב, בקבוצות בארץ מועסקים בממוצע בכל קבוצה רק חמישה אנשים. מכבי ראשון לציון מעסיקה מנכ"ל, מנהל קבוצה, מאמן כושר, אפסנאי ומזכירה. דובר אין שם, גם לא איש שיווק. בנהריה המצב דומה - מנהל קבוצה, מנכ"ל, פיזיותרפיסט ומזכירה. המצב הזה גורם לאנשים לבצע מספר תפקידים, חלקם אפילו בהתנדבות. באשקלון, למשל, מועסקים ארבעה אנשים במשרה מלאה, כשיושב ראש הקבוצה, עו"ד אבי נמרודי, עובד בהתנדבות ומשמש גם כדובר וגם כיועץ המשפטי. "ככל שהעסק פחות מקצועני, ככה פחות אנשים עושים יותר דברים", אומר ירון ארבל וקשה שלא להסכים איתו. מכבי חיפה היא דוגמה ייחודית לקבוצה בארץ שיש לה מחלקת שיווק שמנסה להגדיל כל הזמן את השווקים שלה. מעבר לחיפה ומכבי תל אביב, כל הקבוצות מתנהלות בעצלתיים.

"בסולם של 1 עד 10, הייתי מדרג את הליגה בין 6 ל-7". קופל אופטימי (צילום: ברני ארדוב)

אתרים לא מעודכנים

אתרי האינטרנט של הקבוצות זה מדד קטן אך חשוב לקדמה מקצועית. שלוש קבוצות מחזיקות אתרים ברמה גבוהה מאוד, שמתעדכנים על בסיס יומי (מכבי תל אביב, הפועל ירושלים ומכבי חיפה). לשתי קבוצות אין אתר אינטרנט בכלל (הפועל עפולה ועירוני רמת גן) וליתר הקבוצות יש אתרי אינטרנט ברמה נמוכה יותר, שלעיתים מנוהלים על ידי אוהדים ולא תמיד מעודכנים.

אז כמה באמת אנחנו מקצוענים? "בסולם של 1 עד 10, הייתי מדרג את הליגה בין 6 ל-7", אומר יו"ר מנהלת הליגה, אבנר קופל. "מבחינת מתקנים אנחנו בין 5 ל-6. אנחנו רחוקים מהרמה באירופה. יש הזנחה שנמשכת שנים והתחילה בבניית אולמות שנבנו לפני 20 שנה ולא מתאימים לכלום. מבחינת שיווק, לפני שנה הייתי נותן לכל הקבוצות למעט מכבי תל אביב והפועל ירושלים בין 3 ל-4, אבל עכשיו הן מגיעות ל 5-6. מהעונה הבאה הקבוצות יחויבו להעסיק ארבעה אנשים במשרה מלאה – מנכ"ל, מזכירה, איש שיווק ומנהל ספורטיבי ".

"הליגה שלנו נמצאת איפשהו באמצע", טוען דיוויד בלאט. "יש דברים שהם מקצועיים יותר ויש דברים שהם מקצועיים הרבה פחות. זה גם תלוי למה אתה משווה. אם את משווה את זה למדינות כמו ספרד אז אנחנו לא מקצוענים בכלל, אבל אם משווים לקפריסין או למקדוניה אז אנחנו כן מקצוענים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully