זה עצוב, אבל יוסי מזרחי חייב ללכת הביתה

קיפאון מוחי – נו, כבר יצא לי לשמוע על כמה רעיונות גרועים בחיי, אבל זה כנראה האדיוטי מכולם. הרעיון להקפאת הירידות בליגת העל, מעבר לציניות בה מנסים הוגיו לרכב על גל האבל על מותו של שפירא; להוציא את הצביעות שבגלגול העיניים לשמים של יושבי ראש קבוצות התחתית (לוזון חושב שזה נחוץ, "ולא בגלל רובי ז"ל", פניג'ל חושב שמדובר ב"רעיון מעניין"); הוא לא רק רעיון לא ספורטיבי, אלא למעשה הצעה לניסוח מכתב התאבדות לתחרותיות בליגה, לעניין, לבריחת הקהל מתשעים אחוז מהמשחקים הנותרים ולפגיעה משוועת בהכנות הנבחרת לקמפיין הבא.

בליגה בה יש עניין רק לשלוש משתים-עשרה, נפתחת תיבת פנדורה המזמנת משחקים המוכרעים באופן לא כשר, דריסת רגל של המהמרים הכבדים בהטיית תוצאות של משחקים שאין מלבד למהמרים עניין בהם לאיש. מוטב לקבוצות התחתית החפצות חיים – ובעיקר להפועל חיפה – להבין כי מעט הסיכוי שנותר לה לשרוד בליגת העל מותנה בקיומה של ליגה פעילה, מותחת וצמודה שתבטיח הן הכנסות, הן שמירה על צלם ספורטיבי והן מעט מכבודה העצמי. אם אבי קאופמן באמת סבור שזו הדרך הטובה לשרוד בליגת העל, כדאי שיחשוב בשנית. הנשמה מלאכותית למת, היא אמנם חיים, אבל אלה חיים אלה? סופם שיתחננו להמתת חסד.

קיפאון מחשבתי – בית"ר ירושלים של יוסי מזרחי מאפיינת עצמה כקבוצת תחתית לכל דבר. הסימפטומים כבר שם: כאוס מערכתי מוחלט, שמות גדולים על הנייר וקטנים על הדשא, קהל המאבד מסבלנותו (וכשהקהל של בית"ר ייצא מהבקבוק - אללה איסתור) והסימפטום הקלאסי: משחקים מחרידים מול קבוצות התחתית ו"תצוגות כדורגל יפות" מול הגדולות. נאיביות, אובדן עשתונות ובעיקר אופטימיות המבוססת על מכירת אשליות, הם סימן מובהק לקבוצה הצועדת לאבדון.

לא מגיע ליוסי מזרחי, נכון. הוא שילם את שכר הלימוד והגיע לו לגזור את הקופון. אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, ובמיוחד הכדורגל הישראלי, אלת הצדק לא שמה קצוץ. המיתולוגיה היוונית מלאה בגיבורים טראגיים שלא הבינו את מה שאחרון הצופים הבין כבר מהפרולוג – גורלם נגזר עוד לפני שיצאו למערכה. בכדי שהעונה של בית"ר לא תיהפך לטרגדיה יוונית, ואפילו לא לטלנובלה סוחטת דמעות, מוטב שאנשי ההר יתעשתו ויבינו כי מהעונה הזו, שנשתלה עקום, ישר כבר לא יצמח. אלא אם כן, אלא אם כן, מישהו ייצא מהקיפאון המחשבתי ומתחושת ה"התחלתי ולכן אסיים". לאיש הזה קוראים יוסי מזרחי. לצערי הרב, המאמן המצוין הזה צריך ללכת הביתה. אולי בעונה הבאה, בקבוצה אחרת, אולי בעונה אחרת בבית"ר שונה. השנה זה פשוט לא כתוב לו בכוכבים.

שער הבכורה של יוסי בניון, ביום שבת בטדי, מעודד מאוד. אבל צריך גם לזכור איך הובקע – בעיטה רפה משמונה-עשרה מטר באלכסון, שבקושי הגיעה לשער, ואלמלא מוטי אוחיון שמסתיר לגולן מלול, ואיטיות התגובה של השוער הגמלוני הזה, גם השער הזה היה נחסך. בהחלט לא שער בניוני במיטב המסורת המבריקה, מלאת ההשראה. סתם עוד שער. בסיכומה של שבת, גם יוסי יודע עמוק בלב, זה עוד לא זה, למעשה, זה רחוק מאוד מלהיות זה.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל האם זו לא הייתה אמורה להיות העונה האחרונה של יוסי לפני שהוא מקרקס את סלגאדו באגף השמאלי בסנטיאגו ברנבאו, ריבאלדו לצדו, משווע לדאבל פאס? התסריט היה מוכן מראש – עוד עונה מופלאה של ילד הפלא, רצופה בכותרות על סקאוטים ובתמונות של זינו ושחר מחככים ידיים בהנאה, לפני הכסף הגדול, ה–כסף ה–גדול, שכולם מחכים לו כבר שנים. הרבה שנים השביחו את המניה הזו, עונה אנמית כזאת לא הייתה בתכנון של אף אחד. יותר מכל מדאיג המבט על פניו של הילד – הוא נדמה מכונס בעצמו, כמעט חסר שמחת חיים ונורא מכל - ריק מחדוות משחק. בעונה הבאה בנואו-קאמפ הבנויה? אשרי המאמין. כמו שזה נראה עכשיו, את הפרח הזה צריך להמשיך ולהשקות. הוא עדיין לא מוכן.

1. ניב רסקין והתחקיר הסנסציוני שלו טבעו עמוק בפריזר של התודעה הציבורית, של משטרת ישראל, של איגוד השופטים, של ההתאחדות לכדורגל, וכנראה שגם בזה של קברניטי ערוץ הספורט והפלוס. אפילו רסקין עצמו כבר לא פוצה פה בנושא. אם זה נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווזה ומג'עג'ע כמו ברווז, זה קרוב לוודאי, ברווז.

2. מבלי לבדוק את נתוני ההתחברות לערוץ החדש, שכולו מינוס כבוד לצופי הספורט, מינוס תרבות ציבורית ומינוס שווי מחיר לעומת תמורה, הקמפיין הכלל תקשורתי הגורף והקונצנזוס הציבורי המוחלט (ללא סייגים, למעט אנשי הערוץ ושאר מקורבים) כנגד המהלך השחצני והמכוער הוא מרגעי העדנה הגדולים שלי כאוהד ספורט ישראלי. זה בידיים שלנו. להוריד אותם אל מתחת לאפס. נאמר, מינוס 5 מעלות. שיקפאו לבד.