את מה שעשו אוהדי ריבר פלייט לאחרונה לשחקני המועדון לא ישכחו עוד הרבה זמן. אחרי עוד תוצאה מאכזבת, פורסמו מספרי הטלפון של חלק מהשחקנים בכמה פורומים. המטרה הייתה ברורה - שמספר משוגעים ירימו את הכפפה ואת השפופרת. ואכן כמה אוהדים שקצו במצבה הגרוע של הקבוצה התקשרו ואיימו על השחקנים לאור התצוגות האחרונות. אם לא די בכך, הרי שגם חלק מנשות השחקנים זכו לשיחות לא מלבבות. רמת התסכול של קהל המיז'ונריוס הביאה את האוהדים למעשה קיצוני שלא מומלץ לנסות בבית, אולם יש בו כדי להעיד על כמות האכזבה מהקבוצה המתפוררת שלהם, שהולכת בשנים האחרונות מדחי אל דחי.
המשבר הגדול הפוקד את ריבר בשנים האחרונות בא לידי ביטוי ברמה המקומית והבינלאומית. ריבר של ההווה היא קבוצה בינונית אם לא פחות מכך ורק בזכות הקהל, השם והמסורת הארוכה היא זוכה עדיין לתהודה. זכייתה בקלאוסורה 2008, לאחר ארבע שנים ללא תואר (בליגה בה מחולקים שני תארים מדי שנה), היא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. לראייה, אחרי אותה זכייה סיימה הקבוצה את הטורניר הבא במקום האחרון, ההישג הגרוע ביותר שלה ב-108 שנות קיומה. כמו כן, המועדון משכונת נונייז ניצב השנה בפני סיטואציה לא מוכרת, כאשר ההשתתפות בליברטדורס מוטלת בספק. מאז 1994 לא נעדרה ריבר מהמפעל, אלא שלפי תוצאותיה האחרונות מגמה זו עשויה להשתנות.
שמונה שנים של הרס
"ריבר היא ממלכת הטעויות", כתב חאבייר גיל נבארו בטורו ב-ESPN. "כולם אשמים במצב - שחקנים, צוות מקצועי והנהלה. במועדון בו כל דבר עובר, אף אחד לא משלם את החשבון על טעויות. אין ענישה, אין בושה ואין אפילו רגש אשמה. במועדון בו כל דבר עובר, שמו טייס אוטומטי עד חודש דצמבר, אז יתקיימו הבחירות".
ב-5 לדצמבר ייערכו הבחירות לנשיאות המועדון, ולאחר שמונה שנות דיקטטורה של חוזה מריה אגילר, ייבחר ראש חדש. אגילר לא יתמודד שוב ונראה שאותו לא מעניין מי יבוא אחריו, כשהחליט לא לתמוך באף אחד מהמועמדים. עזיבתו של אגילר נראית דבר מבורך עבור המועדון, כשקשה עדיין לאמוד את הנזקים והחרכים שישאיר כשילך. אחת הסיבות המרכזיות למצב בו שרויה הקבוצה כרגע תלויה בניהול הכושל של מנהליה, בעיקר אגילר ועוזרו, מריו ישראל. ריבר, כמו קבוצות רבות אחרות בארגנטינה, מחזיקה במחלקת נוער מפותחת ומייצאת שחקנים לאירופה, אלא שרוב הכסף לא מגיע למועדון, כשלא מעט עסקנים ופונקציונרים למיניהם מושכים ממנו טרם הגיע לקופה. בתחילת העונה, כשצל כבד איים על פתיחת הליגה עקב חובות הקבוצות, נתגלה כי לריבר האוברדראפט השני בגודלו אחרי בוקה, הנאמד בכ-107 מיליון פזוס (כ-28 מיליון דולר).
אחד השחקנים הגדולים של המועדון, שגם עבד בו בתור מאמן ונחל הצלחה גדולה הוא ראמון דיאז, שלא אהב את משטר האימים שמנהלים אגילר וישראל. "אנשים רבים שעבדו במועדון ניסו לתת את הכי טוב שיש להם במטרה שהוא (המועדון - י.ב.) יצליח, אבל יש שם אנשים אחרים שלא פועלים כך", אמר 'אל פלאדו', ואין מקום לטעות למי התכוון. "כמאמן, הבאתי לריבר שבעה תארים ואם סופרים גם את השנים שלי כשחקן אז ביחד זה 15. תחת מנהיגותם זכה המועדון בשניים או שלושה תארים בלבד".
ליקויי בנייה
כשנבארו מדבר על טעויות הוא גם מתכוון, כמובן, למישור המקצועי ובניית הקבוצה. המאמן לשעבר נסטור גורוסיטו ביקש בתחילת העונה לחזק את הקבוצה אך נענה בשלילה, בהנהלה טענו כי הם קצרים בכסף וכי על כל עמדה במגרש מתחרים שני שחקנים. במצב עניינים זה, סמך גורוסיטו את ידיו על חבורת הוותיקים שקובצה לאחרונה שוב במונומנטאל.
אותה חבורה כוללת את הקפטן מרסלו גז'ארדו, ממלא מקומו אריאל ה'חמורון' אורטגה, ששב לאחר שהושאל בגין סכסוך עם המאמן בדימוס דייגו סימאונה ומתיאס אלמיידה. השבתם התפרשה אצל הצעירים של המועדון כצעד מפר אמון, כאילו אין ביכולתם של האחרונים מספיק כדי להוביל את הקבוצה, והניסיון לרקום יחסים בין שני הצדדים, עליו היה אמון גורוסיטו, כדי שיפיקו את התוצאות הרצויות, נחל כישלון. למרות שלוותיקים כח רב בקרב הקהל, הרי שהם לא מצליחים לסחוף אחריהם את הדור הצעיר. תוסיפו לכך את העובדה שכתפיו הצנומות של השחקן הכשרוני, דייגו 'הגמד' בואננוטה, קטנות מדי תרתי משמע כדי לשאת במרבית הנטל, והנה הסבר נוסף למצב הלא מעודד של ריבר.
גם עזיבתו של החלוץ הקולומביאני רדמאל פלקאו לטובת פורטו לא עזרה. פלקאו אמנם לא קרע רשתות בסיטונאות, אבל אחרי ארבע שנים היה נדבך חשוב במערך. התחליף שלו, כריסטיאן פביאני, מעבר להרבה רעש וצלצולים, לא עשה הרבה. פביאני, שהגיע בתרועה רמה, קרוב לסיום דרכו בקול ענות חלושה. 'המפלצת' דיבר בשבחה של הקבוצה טרם לבש את מדיה והפגין אהבה רבה לקהל, שכבר ראה בו כאליל הבא. החיבור נראה מושלם עד שהפתיל הקצר של פביאני עמד לו לרועץ.
כשפביאני הוחלף במשחק נגד אינדפנדיינטה הוא סימן לקהל עם האצבע שישתוק, באקט שגרר כמובן שריקות בוז למכביר. בכך, הרומן הקצר עם הקהל כבר נגמר. אחר כך הוא הצטער: "עשיתי מעשה רע, כעסתי ואני מתנצל. אני כדורגלן וגם לי יש רגשות. במבט לאחור, לא הייתי נוהג כך. אני לא רוצה שהקדנציה שלי בריבר תיחשב ככישלון. אני רוצה להישאר וכרגע אני סובל מחוסר מזל. לעולם לא חשבתי שאצטרך לעבור זאת. אבל יש לי מספיק 'ביצים' לצאת מהבלאגן ואני מתכוון לתת הכול בשביל המועדון". על האוהדים הוסיף: "חבל שהם ממשיכים להטיח בנו האשמות ועלבונות, זה לא מגיע לנו".
היחיד שעדיין מקבל כבוד וקרדיט מהקהל הנרגז הוא אלמיידה, בעיקר על המסירות והתשוקה. הקשר הוותיק הוא כרגע עלה התאנה של ריבר בפני האוהדים, וגם היחיד שמרהיב עוז להתייצב פעם אחר פעם מול הקהל הזועם והתקשורת הלוחצת. כבר לאחר המחזור החמישי הזהיר אלמיידה מפני עזיבה של גורוסיטו, כשאמר כי גם בואו של מאמן אחר לא ישנה דבר אלא אף יכול להחמיר את המצב.
תרופה אחת לדיכאון
רכבת המאמנים בריבר לא פוסקת בשנים האחרונות. לא מכבר התפטר גורוסיטו, כתשעה חודשים בלבד לאחר שלקח את הקבוצה מידיו של סימאונה, ובמקומו מונה לאונרדו אסטרדה, המוכר גם בכינוי 'נגרו' (שחור - י.ב.). אסטרדה ששב לקדנציה שנייה, כמו דיאז, נחשב לאחד מבכירי השחקנים במועדון, כשזכה עימו בלא מעט תארים. גם כמאמן, הצליח אסטרדה להוליך את ריבר לאליפות בקלאוסורה 2004.
אלא שמינויו, חרף ההצלחה בעבר, התקבל בביקורת. "זה מעורר חשד", כתב הפרשן אדריאן דה בנדקיטיס. "אסטרדה הוא הפייבוריט של אגילר, כך שזה לא ממש מפתיע". גם אם מינויו של אגילר את אסטרדה כשר ולא מסריח, הרי שהוא מגוחך ובלתי אחראי. למה הנשיא לא יכול היה לחכות עד הבחירות? אסטרדה חתם על חוזה ל-15 חודשים, אולם הוא יכול למצוא את עצמו מחוץ למועדון בקרוב, לאחר הבחירות לנשיאות, אם זה שיוכתר לא ירצה בו. במקום שגורוסיטו יישאר עד סוף הטורניר ואז תמנה הקבוצה מאמן חדש שיבנה לטווח הארוך, בריבר לא הסתכלו אל האופק והמשיכו עם השעטנז הלא מוצלח.
במועדון מקווים כי הבחירות הקרובות, עליהן אומרים כי יהיו צמודות מאוד, והיבחרותו של נשיא חדש יוכלו להביא את המועדון למוד הסבל לפתוח דף חדש בעלילה הסבוכה. מערכת הבחירות רוויה ביצרים, אמוציות והכפשות, כשהמתמודדים מבטיחים הכל מכל, העיקר להיבחר ולמשול בכיפה. רודולפו דונופריו הצהיר, לדוגמה, כי אם ייבחר, ימנה את אנצו פרנצ'סקולי, שחקנה המיתולוגי של הקבוצה, למנהל מקצועי, בדומה לקרלוס ביאנצ'י בבוקה. מעניין אם אסטרדה יקבל זאת.
עוד אחד שמתמודד הוא מאמן הקבוצה בעבר, דניאל פסארלה, שהחליט לנסות ולשוב למועדון, הפעם כנשיא, אלא שהמתחרים מערימים עליו לא מעט קשיים. הם טענו נגדו שהוא לא יכול לרוץ לבחירות כי תקנון המועדון קובע שכל מתמודד חייב לעבוד לפחות בשנתיים הקודמות ליום הבחירות. פסארלה, שהתפטר ב-15 לנובמבר 2007, טוען כי חוזהו פג בימים הראשונים של דצמבר, לפיכך יוכל לעמוד לבחירה. אופוזיציונרים אחרים ניסו למנוע את התמודדותו כששלפו מסמך מן העבר שטוען כי הוא הורשע ונידון לעבודות שירות בגין ניסיון להבריח מוצרים לארגנטינה ב-1997.
כך או כך, המלחמות בריבר לא נפסקות לרגע זה זמן רב. אם לפני מספר שנים היו אלו קרבות הרחוב שניהלו הלוס בוראצ'וס דל טבלון, שיכורי היציע של ריבר, שנרגעו קצת לאחר הירצחו של גונזלו אקרו, הרי שכיום המאבקים עברו אל תוך המשרדים. אלא שכל הבלאגן יכול להישכח לכמה רגעים ביום ראשון אם הקבוצה תנצח באם כל המשחקים, הסופרקלאסיקו, את בוקה במונומנטאל. ריבר, שוב, כבר מזמן מחוץ למאבק האליפות כך שניצחון לא יקרב אותה אל הצמרת אלא רק ירחיק אותה מהתחתית הלא מחמיאה, אבל הוא יכול בעיקר לתקוע מקל בגלגלי בוקה, שהתאוששה לאחרונה עם שלושה ניצחונות רצופים. הפסד של הבוסטרוס ישאיר אותם כנראה טורניר נוסף ללא תואר, מקור לנחמה עבור האדומים-לבנים. ניצחון לא יפתור כמובן את הפלונטר הסבוך בו מצויה ריבר, דבר זה דורש נשיא חדש, אורך רוח ושידוד מערכות טוטאלי בקבוצה, אבל השמחה לאיד, היא לבטח תוכל להביא קצת נחת ושקט למועדון הרוגש.
אל תפספס
