אני יודע מה לא עשיתם בקיץ האחרון

כמו בכל קיץ, גם השנה הפגרה ב-NBA הייתה מלאה במהלכים ששחקנים וקבוצות עשו בשביל לשפר את עצמן. מן הדראפט, לטריידים, להחתמת שחקנים חופשיים ולאימונים אישיים – השחקנים והקבוצות בליגה עשו מהלכים שחלקם מתבקשים יותר וחלקם פחות, אבל כולם - בלי יוצא מן הכלל - קרו. אבל בכל קיץ, לצד הדברים ההגיוניים, המתבקשים והמפתיעים שקורים, יש גם את הקבוצות, השחקנים, המנהלים שעל קצה הלשון או האצבע המבצעת עומד דבר שהם חייבים לעשות והוא פשוט לא מתבצע - ותהיה הסיבה אשר תהיה. גם הקיץ, מיותר לציין, היו דוגמאות לכך. הנה כמה מהן.

שני אולסטארים? יש. שחקן פנים של 20 נקודות ו-10 ריבאונדים? צ'ק. אחד משחקני ההגנה הטובים והמגוונים בליגה? נוכח. שחקנים בשיא הקריירה שלהם שהצהירו שרוצים לעזוב? כן, בטח. טרייד? אה, זה כבר סיפור אחר. קירילנקו, שיכול לעזור ולפרוח בכל כך הרבה קבוצות בליגה, שוב נשאר ביוטה ויישאר לא מנוצל גם העונה, תקוע במצב אבסורדי, כאשר הרכבתו בעמדה שלא מתאימה לו כבר מזמן הוציאה לו את חדוות המשחק. ועכשיו, כשעוד עונה עומדת בפתח, הדבר היחידי שכבר ירגש את AK שלנו הסקר שיעזור לו למצוא את הבחורה המושלמת (חוץ ממאשה) שתסכים לבלות איתו לילה. בימים האחרונים החלו שמועות לפיהן קירילנקו משתמש במדד ה-PER של ג'ון הולינג'ר כדי למצוא את הבחורה ברת המזל.

וזה לא כאילו המצב עם בוזר הרבה יותר טוב. במהלך הקריירה שלו יצא לפאוור פורוורד שם של רודף בצע, והקיץ האחרון לא עזר לתדמית הזו במיוחד. אחרי שבתחילת העונה שעברה הצהיר שייצא מהחוזה ולבסוף בחר להישאר רק בשביל לומר אח"כ שהוא רוצה טרייד (למיאמי, אם אפשר) ואז הצהיר שהוא שמח להישאר ביוטה, בוזר זיגזג כל כך הרבה עד שקיבל טלפון מביבי, שהזמין אותו להיות יועצו הבכיר. בתור קבוצה משוק קטן שבפעם הראשונה תשלם מס מותרות (כרגע עם סך המשכורות השני בגובהו בליגה), השמרנות ביוטה תעלה לג'אז הרבה כסף העונה, אבל מה כבר אפשר לצפות מקבוצה שמנוהלת במדינה כל כך שמרנית בה זריקת כדור שלג גוררת קנס של 50 דולר, ובה אדם בן 60 עדיין יכול להינשא לבת דודתו? בוזר וקירילנקו זה פינאטס לעומת הצרות האחרות.

הבחירה הפופולרית לשחקן ההגנה של הליגה בעשור האחרון (4 זכיות) וזה ששדד כבדרך אגב את התואר מבואן, קירילנקו ובאטייה לפחות פעם אחת, השלים הקיץ מעגל וחזר לקבוצה בה קנה את תהילתו (ועל הדרך גם סידרה לו את אחד החוזים המופרכים של העשור. ד"ש לפקסון). העונה ביג בן וואלאס ירוויח 1.3 מיליון דולר, שזה בערך אחד חלקי 12 ממה שהרוויח בעונה האחרונה, אבל הפעם וואלאס לא מטעה אף אחד, כאשר כולם יודעים שגם היכולת הנוכחית שלו היא בערך אחד חלקי 12 מזו שהציג בימיו הגדולים בדטרויט. לא ברור מה יש לוואלאס בן ה-35 לחפש בליגה הזו, ובטח שבדטרויט.

אמנם לפיסטונס יש כרגע קו קדמי דליל מאוד, בעיקר בעמדת הסנטר, אך עדיין קשה להבין מדוע הם החתימו אותו. את 3 הנקודות, 6.5 הריבאונדים והחסימה וחצי שהוא רשם ב-23.5 דקות הפיסטונס לא באמת צריכים, והאם לא עדיף להשתמש בדקות הללו בשביל לקדם את השחקנים הצעירים? היכולת כבר לא שם, ויותר סביר שוואלאס יעכיר את האווירה מאשר יכניס מוטיבציה מחודשת בשחקני הפיסטונס להתחיל ולשמור – בשביל זה, אגב, יש מאמן. בכלל, לא ברור האם הפיסטונס הביאו את וואלאס בשביל לגרום לקוואמי בראון להיראות כמו בחירת דראפט ראשונה (לפחות באימונים), או בשביל לגרום לוואלאס עצמו להיראות כמו שחקן ההגנה של הליגה כשהוא משחק מול אותו קוואמי באותם אימונים. נו, לפחות לאחד מהם יעלה הביטחון העצמי. בדטרויט של היום, כנראה שגם זה משהו.

מאז זכתה בבחירה הראשונה בדראפט 2007, אנחנו שומעים את צירוף המילים "קבוצת העתיד" בסמוך לשמה של פורטלנד – זו שתשלוט בליגה בעשור הקרוב ותהיה קונטנדרית אמיתית. ההייפ היה דווקא מוצדק בחלקו, כאשר העתיד נראה ורוד במיוחד באותה תקופה בה ברנדון רוי כבר הראה שהוא שחקן גדול וגם למרכוס אולדריג' החל לפרוע שטרות מוקדם, וביחד עם צוות מסייע צעיר ומוכשר, היה נראה שעם הבחירה הראשונה בדראפט העתיד אכן שייך לבלייזרס. עכשיו, הריצו שלוש עונות קדימה, וקיבלתם פחות או יותר את אותו עתיד, אולי בשינוי אדרת קטנה. ההייפ הגדול סביב הבחירה הראשונה באותו דראפט, גרג אודן, רק עשה לו רע, ונראה שגם אם יהיה שחקן טוב בליגה – את ההבטחה הגדולה שהיה, כבר לא יקיים. מאחר שנראה שלרוי ולאולדריג' כבר אין עוד הרבה לאן להתקדם, ההבדל בין קבוצה טובה לקונטנדרית יישען במידה רבה על יכולתו של סבא גרג, ולך תבנה מדינה על שחקן שנפצע כל כך הרבה עד שרק מלקרוא את המלה "יישען" בתחילת השורה קיבל שבר מאמץ. אלא שכאן זה לא נגמר.

הקיץ הנוכחי היה ההזדמנות האחרונה של הבלייזרס במשך זמן מה להיות פעילים בשוק השחקנים החופשיים ולהביא שחקן בעל שיעור קומה שיעזור לקבוצה לבצע את המעבר המדובר והמסובך, מקבוצה טובה לקונטנדרית. קווין פריצא'רד, ה-GM, ניסה – באמת שניסה – אך בסופו של דבר רשם, ככל הנראה, את הכישלון היחיד שלו (אלא אם מחשיבים את הבחירה באודן לכישלון) מאז הגיע לקבוצה. לאחר שניסה להחתים שחקן ראוי בדמות הידו טורקוגלו, שבהחלט היה משדרג את הקבוצה אך בחר לשקוע בבינוניות בטורונטו, ושחקן ראוי פחות בדמות פול מילסאפ למרות שהבלייזרס לא ממש היו צריכים שחקן ספסל שעולה 8 מיליון דולר לעונה, נחת לבסוף אנדרה מילר במועדון.

מילר רכז טוב, בזה אין ספק, אך באותו זמן גם אין ממש ספק שהוא לא סוג הרכז שפורטלנד היתה צריכה (אם בכלל היתה צריכה רכז). כשימלאו לו 34 בחודש מרץ הקרוב, ולמרות שהראה עמידות ראויה לציון, נכנס הרכז המתבגר לגיל בו פציעות נהיות יותר שכיחות. הוסיפו לזה קליעה חלשה מבחוץ – דבר שהקבוצה בהחלט צריכה - ואת ההנחה שמילר צריך להחזיק בכדור בשביל להיות אפקטיבי ולכן דורך על אצבעותיו של רוי, שמרכז את המשחק בפועל, וקיבלתם קבוצה טובה שקיבלה שחקן טוב שלא מקדם אותה הרבה ובטח שלא לסטאטוס של קונטנדרית. עם הארכת החוזה של רוי וזו הצפויה לאולדריג' (ויותר מאוחר גם אלה של פרננדז ובאטום) הבלייזרס פספסו את ההזדמנות הגדולה שלהם לעשות רעש אמיתי בליגה, אך יכולים להתנחם בזה שכל עוד פריצ'ארד שם, תמיד קיים סיכוי לטרייד גדול ומוצלח שייקח אותם לשלב הבא, הנחשק.

יופי, דיוויד קאן החליט בתחילת הקיץ שלו להחליף את כל הקו האחורי ואכן עשה זאת, אבל זה לא בדיוק עזר לטימברוולבס מעוררי האמפתיה להתחזק. למעשה, ה-GM התזזיתי משהו הצליח - בעבודה קשה, ביזע ובדמעות - לבנות את מה שכנראה יהיה הקו האחורי החלש בליגה. לאחר שנפטר מרוב הגארדים שלו בשלהי הקיץ, היה ברור שהוולבס ישתמשו בדראפט בשביל לבנות מחדש את הקו האחורי המפורק של המועדון. אלא שקאן לקח את זה לאקסטרים, והשתמש בשש הבחירות שהיו לו בשביל לקטוף ארבעה (!) רכזים ושוטינג גארד אחד (הבחירה השישית לא הוחתמה).

כמובן שבסופו של דבר, לאחר טריידים וקשיים מטאורולוגיים, מהבחירות הנ"ל נשארו רק וויין אלינגטון וג'וני פלין, מה שהכריח את קאן להחתים מהשוק החופשי - תחזיקו חזק – רכז נוסף. בקיצור, עם קו אחורי שמונה כרגע חמישה רכזים (לא כולל רוביו) ומספיק נמוך בשביל לחלוב פרה בעמידה, ספק אם מישהו יבדיל בין אנטוניו דניאלס וג'ייסון הארט, והסיבה היחידה שמישהו יבקש ממוסטפה שאקור חתימה היא בגלל ייחוס שגוי. ולא שבעמדת השוטינג גארד המצב יותר טוב, כשחוץ מאלינגטון הרוקי אין שום דבר. האמת שהדבר הטוב היחיד בכמות כשרון כל כך קטנה זה שיש פחות להתלונן עליו.

כולם מכירים את שאק כהול אוף פיימר בטוח, אחד הסנטרים הגדולים במשחק אשר גם הוכיח לכולם שכוחו עדיין במותניו בעונה האחרונה. שאק כבר התבטא בעבר כמי שנלחם על מקומו בהיסטוריה, על הרצון לעבור את דאנקן (וקובי) ולזכות בטבעת חמישית. כשהגיע לקליבלנד, אמר את כל הדברים הנכונים – שזו הקבוצה של לברון, שהוא רק בא לעזור, שהוא יעבוד קשה. כל זה כמובן לא הפריע לו לגנוב רעיון מסטיב נאש ולבלות זמן רב בהפקה וכיכוב בסדרת ריאליטי חדשה – "SHAQ VS.", במקום לעשות דברים חשובים יותר.

למשל: להשקיע בהתניה (conditioning) ובחיזוק הגוף הזקן שלו (שנהיה יותר מועד לפציעות עם השנים) על מנת שיוכל לשרוד את העונה הארוכה (שבמציאות של קליבלנד, אמורה להסתיים רק באמצע יוני). או, למשל, לעבוד על זריקות העונשין שלו. אבל עזבו. הרבה יותר מגניב יהיה להתאמן בהיאבקות WWE סטייל, או לזרוק פוטבול בתחרות נגד "ביג בן" (רות'ליסברגר) במקום לזרוק עוד מאה פעם לסל באימון. אם הדיזל ייפצע ויחמיץ משחקים בגלל שהוא לא שמר על הגוף שלו מספיק טוב, ייכנס לכושר רק בשלב מאוחר של העונה או ימשיך להחטיא בסיטונות מהקו – אתם תדעו שזה בגלל מה שהוא לא עשה בקיץ האחרון. אבל היי, לפחות הוא גם לא עבד קאזאם 2. גם זה משהו.