רוצים את אירופה לעצמם

בסוף ספטמבר חגג אטורה מסינה 50 שנה, והזמין כמה מחבריו הקרובים למדריד. במשך יומיים הם טיילו במוזיאונים וסקרו תערוכות של אמנות ספרדית. שלושה חודשים בלבד לאחר שהוחתם כמאמן ריאל, מסינה, יליד סיציליה, התהלך כבן בית ברחובות בירת ספרד. "טוב לי פה", ענה כשנשאל בראיון ל”אל מונדו” לגבי התאקלמותו במדינה. אובדן האליפות הביא את נשיא ריאל החדש-ישן, פלורנטינו פרז, לפתוח את הארנק ולתת למאמן הגדול שהביא מרוסיה להרגיש בבית. "אמרתי לחורחה ולדאנו והג'נרל מנג'ר אנטוניו מאסראס מה אני צריך, עברנו על שוק השחקנים, ואני מרוצה מאוד ממה שבנינו, יש לנו דברים יפים", אמר מסינה באותו ראיון. השימוש במילים "דברים יפים" הוא אנדרסטייטמנט לקיץ בו מירוץ החימוש של ריאל וברצלונה הגיע לשיאו. בכך הפכו השתיים לליגה משלהן בספרד, הצטרפו לאולימפיאקוס ופנאתינייקוס שבמשך שנים קונות מכל הבא ליד, ויצרו ראש חץ אירופי חדש.

שמה של צסק"א בולט בהיעדרו בסדר החדש. המועדון הרוסי שהופיע בשבעה מתוך שמונת טורנירי הפיינל פור האחרונים קיצץ 30% מתקציבו ומתבסס על סגל צנוע, וגם מכבי תל אביב, שעברה מהפכה הקיץ, תראה בעלייה לפיינל פור הצלחה מפתיעה מאוד. נוכח עוצמתה הברורה של פנאתינייקוס, ארבע זכיות בעשור הנוכחי, ברור שחובת ההוכחה מוטלת על בארסה, ריאל ואולימפיאקוס. האם אחת מהן מסוגלת לקחת לאוברדוביץ' את הכתר, והאם שאר היבשת מסוגלת בטווח הקרוב לסגור את הפער מארבע הענקיות?

"אנשים חושבים שפאו, בארסה ואולימפיאקוס יגיעו לפיינל פור", עקץ מסינה בראיון, "אם זה באמת כך, נראה שנשאר רק המקום הרביעי. נילחם עליו". מסינה הנחית בקבוצתו את רימאס קאוקינאס, פבלו פריג'יוני, חורחה גרבאחוסה, דריוס לברינוביץ' וקנדי ווינסטון, ואילו בארסה השקיעה מיליונים בהחתמתם של ריקי רוביו, טרנס מוריס וארזם לורבק. אם בשנה שעברה ריאל בנתה קבוצה שאולי תגיע לפיינל פור, השנה היא בנתה קבוצה שמטרתה זכייה ביורוליג. “מאמן אינו קוסם", אמר מסינה באותו ראיון, והשאלה הגדולה היא האם יוכל לחבר העונה קבוצה שהוקמה כמעט מחדש. ”יש להם שחקנים מאוד מנוסים, ומאמן שמסוגל לחבר הכל ולקחת את המועדון רחוק, אפילו שהוא רק הגיע”, אומר פבלו דה מולינה, עורך אתר הליגה הספרדית. "עקרונית יש לריאל את כל מה שצריך כדי לזכות, מאמן על, פליימקר מצוין, שחקנים מעולים בצבע, הכל”. מה ימנע מהם מלזכות בתואר? "הם חייבים לנצל היטב את הזמן, ולהתגבש".

במובן זה ריאל מפגרת אחרי יריבתה הגדולה ברצלונה. גם הקטאלונים צירפו לא מעט שחקנים, אך ניכרים שני הבדלים. הראשון, יש בסגל שלה עשרה שחקנים שהשתתפו בפיינל פור, והשני, הסגל המשובח שלה לא השתנה ברובו והמאמן חאבייר פסקוואל יפתח עונה שלישית בקבוצה. "לדעתי יש לברצלונה את הסגל הטוב באירופה מבחינת היכולת האישית של השחקנים”, טוען דה מולינה. "יש לה הגנה מדהימה, הרבה אופציות התקפיות, הם גם למדו הרבה מההפסד לצסק"א בחצי גמר הפיינל פור לפני שנה, ועבדו על מה שצריך. בהכנה לעונה הם נראו נהדר, וגם ניצחו את ריאל בסופרקאפ".

בניגוד לשלושת המאמנים המעוטרים של היריבות – אוברדוביץ', מסינה וינאקיס (שזכה עם יוון באליפות אירופה), ונוכח הסגל הנוצץ, פסקוואל נראה כמו החוליה החלשה בברצלונה, זה שחסר לו עדיין את הקילומטרז' והכישרון להוביל את הקבוצה להישג אירופי. דה מולינה חושב שאחרי העונה שעברה, המאמן מסוגל לסגור את הפער מיריביו. "אף שחקן לא משחק אצל פסקוואל פחות מהפוטנציאל שלו. הוא יודע איך לשפר אותם והפך למנהיג. הקבוצה נראית מאוד מאומנת, וצריך לזכור שבשנה שעברה הוא הפך למאמן הצעיר אי פעם בתולדות הליגה שזכה באליפות". חואן קרלוס נבארו, שאמור לקחת את הקטלאנים על כתפיו, הסביר בראיון לאתר היורוליג, מדוע פסקוואל לא נופל מהקולגות. "הכוח שלו כמאמן זה שהוא מתקשר עם כולם, וגם יודע לדרוש כשצריך”, אמר הגארד, "כולם מכבדים אותו במועדון, ולמרות שיש כאלה שמשחקים יותר וכאלה שפחות, הוא גורם לכולם להרגיש חשובים ותורמים".

בעונה שעברה שברה אולימפיאקוס את שיאי הלוזריות, שהיא עצמה קבעה. היא נכנעה ליריבתה הגדולה פנאתינייקוס בחצי גמר הפיינל פור, וגם יתרון ביתיות בסדרת הגמרסל היוונית נמחק מול הירוקים שחגגו עוד אליפות. אולימפיאקוס, שבנתה בשנים האחרונות סגל כביר, נקטה באותה שיטה שהובילה אותה לכישלונות הצורבים: בואו נקנה עוד. וון ווייפר ולינאס קלייזה הם שניים שמתגעגעים ל-NBA, ואפשר לצרף אליהם בנושא זה גם את צ'ילדרס.

"הסגל הנוכחי יותר אגרסיבי בהתקפה", מונה העיתונאי היווני ניקוס ורלאס, את היתרונות הנוכחיים של אולימפיאקוס, שעשויים לעשות את ההבדל. "בפעם האחרונה מזה חמש שנים שרוב השחקנים נשארו ויש המשכיות. אמנם הביאו את ווייפר וקלייזה, אבל המסגרת נשארה, וזה שיפור גדול. ההנהלה גם עושה מאמץ להיות יותר קרובה לשחקנים וליצור אווירה טובה, אולי משום שעם סגל כזה איכותי הקבוצה חייבת לשחק כדורסל יפה ובעיקר מנצח, כדי לספק את האוהדים". אבל ורלאס, כמו הנהלת פיראוס ושחקניה, יודע שהפסד ליגה לפנאתינייקוס או יכולת מגומגמת יציפו מיד את הלחץ האדיר ששרוי במועדון, ואז הדרך להצלחה תהיה קשה הרבה יותר.

לפאו יש מערכת משומנת וקבוצה שרצה יחד שנים, כשמעל כולם עומד אוברדוביץ'. היציבות הזאת יצרה הצלחה ורוח קבוצתית שקשה לשבור. הקלישאה אומרת שקשה יותר לשמור על המקום הראשון מאשר להגיע אליו, והשאלה הגדולה היא האם למאמן ינאקיס יש את היכולת לשלוט בסגל עמוס איכות ואגו, כדי לחולל את המהפך הגדול. "ינאקיס הוכיח בנבחרת יוון שהוא יכול להתמודד עם קשיים, אבל בקבוצה זה אחרת, הרבה יותר אינטנסיבי”, אומר ורלאס. "לכל מאמן באירופה היה קשה להתמודד עם סגל כה ארוך, שבו כל אחד יכול לפתוח בחמישייה. עד עכשיו ינאקיס שיחק עם 12 שחקנים ולקראת השלבים המתקדמים הרוטציה צומצמה ל7-9 שחקנים. יהיה מעניין לראות אם ימשיך באותה שיטה, שלא ממש הצליחה לו, או שיבחר בדרך שונה".

בין 2002 ל-2004 הופיעו בקביעות שתי קבוצות איטלקיות בפיינל פור, אולם בחמש השנים האחרונות נרשמה הופעה איטלקית אחת בלבד (סיינה ב-2008) בפיינל פור. ארץ המגף, מעצמת כדורסל אירופית במשך שנים, נעלמה מהמפה. איטליה זו דוגמה קרובה. הזכייה של פרטיזן בלגרד ב-1992 הייתה הפעם האחרונה בה קבוצה מיוגוסלביה והמדינות שיצאו ממנה הניפה גביע. ערים כמו בלגרד וספליט, שקבוצותיהן נחשבו לעילית היבשת בשנות ה-80 ותחילת ה-90, מדשדשות כיום הרחק מאחור. ערי שדה כמו לימוז' ובדאלונה, שבעבר זכו באליפות, רחוקות שנות אור מהטופ האירופי.

המצב כיום לא מעיד על שינוי בטווח הקרוב. חוק בוסמן שינה את פני הכדורסל האירופי, ואם בעבר היו שני זרים והקבוצות התבססו על שחקנים מקומיים, הכסף הגדול של מועדונים בספרד, יוון ורוסיה, ובעבר אף באיטליה, גרם לשינוי מעמדן של היוגוסלביות לשעבר. "פרטיזן שונה מציבונה ולובליאנה בזה שהיא נשארה נאמנה לעבר ונסמכת בעיקר על התוצרת המקומית שלה”, אומר פז'ה סאריץ' מהעיתון הסרבי "ספורט ג'ורנל”. "יש לפרטיזן הרבה כישרון, אבל חוסר הניסיון של השחקנים הצעירים והעובדה שהם צריכים להתמודד עם כוכבים מנוסים יוצרים פערים”.

לובליאנה השקיעה יותר כסף העונה וביצעה שינויים כדי להבטיח, כמו תמיד, זכייה באליפות סלובניה, אבל גם כדי להגיע למשחקי ההצלבה ולבנות סגל לטווח ארוך. ההפסד ביד אליהו הבהיר לסלובנים כי דרושה עוד הרבה עבודה ובעיקר כסף, כדי לממש את החזון. המדיניות של ציבונה היא לקנות אמריקאים מנוסים ולהתבסס עליהם. "זה חבל”, אומר סאריץ', "אם ציבונה הייתה לוקחת את השחקנים שלה ששיחקו עכשיו באליפות העולם עד גיל 19, נותנים להם לשחק ובעתיד היו מגייסים כסף לזרים איכותיים, הם היו יכולים לבנות קבוצה שתגיע אפילו לפיינל פור, אבל זה לא קורה". אולי הקשיים הכלכליים בהם מצויה ציבונה ישנו את גישתה, אבל בטח לא יקרבו אותה לברצלונה או פיראוס.

גם מאיטליה לא תבוא הבשורה. סיינה הפכה למועדון ברמה אירופית גבוהה, ארגון רציני שעובד קשה ובונה את עצמו, אך מסביב שממה. "הבולוניות וירטוס ופורטיטודו, שבינתיים התרסקה, החליפו בעלים בשנים האחרונות, ואותם בעלים פחות שאפתנים מקודמיהם”, מסביר העיתונאי האיטלקי סטפנו פיני מדוע אין לצפות לבשורה מארץ המגף. "בעבר, וירטוס, שזכתה ב-2001 ביורוליג עם מאנו ג'ינובילי, הייתה אחת העשירות ביבשת. לטרביזו יש את אותם בעלים, אבל היא שינתה אסטרטגיה ומנסה להפוך לפרטיזן בלגרד של איטליה על ידי כך שהיא מפתחת שחקנים צעירים, אליהם הוסיפו ותיקים כמו סנדרו ניצ'ביץ' ודאבור קוס. זו אסטרטגיה מעניינת, אבל לא כזאת שתחזיר אותה לטופ האירופי".

"היחידות מלבד סיינה שיכולות להתחרות ביורוליג ולנסות להגיע לטופ 16 הן מילאנו ורומא. אלו שתי קבוצות שמדי שנה שומרות או מגדילות את התקציב, אבל זה רחוק מלהספיק כדי לשחזר את ימי ההצלחה מהעבר. לבעיות הכלכליות של הרוסיות אין השפעה על שוק השחקנים האיטלקי. זיסיס מסיינה או וניה פליסניץ' בביילה הם לא שמות גדולים שהיו כוכבים ברוסיה. כנראה שהכדורסל האיטלקי סובל מבעיה כלכלית חמורה יותר מזו של רוסיה".

"כדי ליצור ליגה שוויונית יותר וכתוצאה מכך מרתקת יותר חייבים לחקות את ה-NBA ולקבוע תקרת שכר”, מציע סאריץ' פתרון להגברת התחרותיות ביורוליג, "זה יעזור לצמצם את הפערים בין הקבוצות וייצור עוד מועמדות לזכייה. מי מבטיח שריאל תמשיך להשקיע מיליונים בכדורסל בעוד חמש שנים? תקרת שכר תחייב את הקבוצות לתכנון כלכלי ארוך טווח וזה יעזור גם ליציבות שלהן".

בינתיים יש באירופה מי שמנסות לייצר תשובה להתעצמותן של בארסה, ריאל פאו ואולימפיאקוס. "ויטוריה זו תמיד קבוצה מסוכנת וחזקה”, מסמן דה מולינה את הבאסקים, שהגיעו לארבעה טורנירי פיינל פור בחמש השנים האחרונות . "גם כשאיבדה בעבר שחקנים כמו נוצ'יוני וקלדרון, היא ידעה לשמור על כוחה, ולהגיע רחוק. יש להם את ספליטר, סנטר מעולה, קו אחורי טוב ומאמן מנוסה. אולי הם לא יגיעו לפיינל פור, אבל כן יגיעו להצלבה". בטורקיה אפס פילזן הגדילה את תקציבה מ-14 ל-19 מיליון דולר, צירפה את איגור ראקוצ'ביץ' ובסטיאן נכבאר, ויצרה תמהיל טוב של אמריקאים מנוסים, בוסמנים ושחקני בית. ראשי החברה המאמצת נכונים להשקיע יותר בעונה הבאה, אם החבורה של המאמן ארגין עתמאן תספק תארים מקומיים.

נוכח יחסי הכוחות על הנייר, כל אלה רחוקים לספק תשובות בטווח הקצר למיליוני הדולרים שיתרוצצו בפרקט של הפלאו בברצלונה או באואקה באתונה. "כמו בכל ענף ספורט, גם ביורוליג יש מועדונים שהם יותר גדולים ועשירים שקשה להתחרות בהם”, אומר ניקוס ורלאס, "הכסף מדבר, אבל עם ניהול נכון הוכח שאפשר להגיע רחוק וקבוצות כמו מכבי, ויטוריה וסיינה הראו זאת בשנים האחרונות". דייויד פדרמן סימן את ההצלבה כיעד של מכבי תל אביב העונה, אחרי שהמועדון ביצע מהפכה בסגל בתקווה שתניב בסיס יציב בדרך לשחזור הימים העליזים של שאראס ופארקר. האם זה יצליח ויביא למכבי גביע? את התשובה לכך, סביר להניח, לא נקבל בסוף העונה הנוכחית.