הייל מרי: מרגיש כמו בריידי

בשבועות האחרונים הבטחתי לעצמי שמתישהו אכתוב על טום בריידי. צריך להיזהר כשמדובר בשחקן בקליבר של בריידי. מצד אחד, הוא מגלה יכולת חלשה עד בינונית, ומצד שני, הוא עדיין בטופ 5 של הליגה, והאמונה היא שמתישהו הוא יתאושש. ההצגה מול טנסי די הצדיקה את האמונה הזו.

ועדיין, עדיף לא להיסחף עם מסקנות מרחיקות לכת. בריידי הוא עדיין לא בריידי של 2007 (קביעה שהעלו בכירי הפרשנים בארצות הברית), הוא שיחק מול יריבה חלשה ושבורה, שבנוסף לכל תחלואותיה קיבלה בהלם מוחלט את העובדה שבמסצ'וסטס יורד שלג באמצע אוקטובר. התוצאה הייתה משחק התפוצצות, אבל עדיף לחכות ליריבות קשות יותר, למשחקי חוץ צמודים דוגמת זה שהיה בדנבר בשבוע שעבר ולמסירות פגז על חצי מגרש כדי להכריע בסוגיה בטווח הארוך.

ולכן, השאלה הזו תישאר בלתי פתורה לפחות לעוד שבוע אחד. מה שכן עלה בעקבות ה-0:59 המדהים על הטייטאנס הוא אותו זיכרון מ"הרצת התוצאות" המפורסמת מ-2007. הליינבקר של טנסי קית' בולוק, אמר כי הרגיש שניו אינגלנד "שיחקה כאילו היא צריכה לשפר את דירוג ה-BCS (דירוג המכללות, שנקבע בין השאר גם על הפרשי תוצאות - ד.ר.)", בעוד ג'ף פישר ושאר השחקנים אמרו כי אין להם טענות ליריבה.

תרשו לי לשים את השנקל שלי: הייתי מגדולי המקטרגים להתעללות של 2007, אבל הפטריוטס לא הריצו תוצאה ביום ראשון. לבליצ'יק היה חשוב לתת לבריידי להתפרע כדי להחזיר לו את הביטחון ולתת לו להרגיש כמו בריידי. זו הייתה המטרה העיקרית שלו, ועובדה שבמרבית שלבי המחצית השניה שיחק בריאן הוייר, שהנהיג בעיקר התקפת ריצה שגם אותה לא יכלו הטייטאנס לעצור. בעצם, למה ללכת רחוק מדי? אם לורנס מארוני רשם עליך טאצ'דאון של 45 יארד ומעל 100 יארד בסך הכל, מגיע לך להפסיד, ובהרבה.

שתי קבוצות שעשו מסלול זהה עד כה הן בולטימור וניו יורק ג'טס, שפתחו את העונה עם שלושה ניצחונות והמשיכו עם שלושה הפסדים. החוט המקשר בין השתיים הוא רקס ריאן, שעזב את הרייבנס מעמדת מתאם ההגנה לטובת משרת המאמן הראשי של הסילונים, ועל הדרך לקח אתו שחקני מפתח לקבוצה החדשה.

ריאן חסר מאוד לרייבנס. ביום ראשון שוב ניתן היה לראות כמה ההגנה הזו חשופה, מבולבלת, לא מתואמת וחסרת ביטחון. בולטימור נכנעת ליותר מדי מהלכים גדולים העונה. התפיסה של סידני רייס שסידרה את שער הניצחון של מינסוטה הייתה משפילה. לפרנק ווקר רעדו הקחונס בכל פעם שראה את ברט פארב זורק לעברו, ואם לא די בכך שעשה הכל חוץ מלהרוג את התופס שעליו שמר, רייס גמר עם הכדור בידיים. להגנה של הרייבנס אין היום אמונה, מעבר לעובדה שהיא לא צעירה, ולמרות שריי לואיס ממשיך בגילו המופלג להראות לכולם כיצד עושים זאת נכון עם מהלכי סמאש מאות' שלא היו מביישים ליינבקרים צעירים בהרבה.

הג'טס, לעומת זאת, עשו טעות בסיסית, בה נגע תומר ספירשטיין בסיכום שלו. אחרי שלושת הניצחונות הראשונים של העונה, התחיל בריאן שוטנהיימר, מתאם ההתקפה, להאמין שסאנצ'ז הוא הג'ו ניימת' הבא. אם תומאס ג'ונס ולאון וושינגטון עושים יותר מ-300 יארד על הקרקע, אין סיבה להעמיד את הקוורטרבק שלך בשוט-גאן ולתת לו לזרוק בכל דאון שלישי. בנוסף, סאנצ'ז חטף הלם מהקור במדולנדס, אחת הסיבות שכמעט אף כדור שלו לא מצא את הידיים הנכונות במחצית השניה מול בפאלו.

שוטנהיימר ובמיוחד ריאן לא הפנימו שסאנצ'ז הוא רוקי. כרוקי, הוא עוד ינצח עבורם משחקים, אבל לא השנה. השנה התפקיד שלו הוא לא להפסיד, בדיוק התפקיד שביצע ג'ו פלאקו בשנה שעברה. פלאקו לא כל כך מצליח לנצח במחזורים האחרונים, אבל רק משום שהוא פשוט לא יכול לנצח לבד, בלי הגנה מאחוריו. לסאנצ'ז יש הגנה, הגיע הזמן שריאן יידע להשתמש בה, ובמקום לחשוב על סאנצ'ז כעל פלאקו, שיחשוב עליו כעל טרנט דילפר או קייל בולר, לפחות כרגע, משום שהלחץ הגדול בניו יורק עלול להזיק מאוד לעתיד הקוורטרבק שאמור להיות הפנים של המועדון בשנים הקרובות.

יוסטון טקסאנס. אחרי שנים של אנמיה, הטקסאנס צריכים להתחיל לשאוף כלפי מעלה. אינדיאנפוליס בליגה משלה, אבל ג'קסונוויל חלשה מאוד וטנסי הרימה ידיים. מעבר להגנה רכה, יוסטון סובלת ממנטליות של "קבוצת תחתית", ולא שאין לה את הפוטנציאל. אחרי תשע שנים בליגה, הגיע הזמן שלטקסאנס תהיה עונה עם מאזן חיובי ואולי, אולי גם כרטיס לפלייאוף דרך הוויילד קארד. הניצחון הנאה בסינסינטי הוא התחלה טובה.

פילדלפיה איגלס. ההפסד של העיטמים באוקלנד היה מפתיע, במיוחד בהתחשב בקוורטרבק של היריבה, אבל אי אפשר לומר שהוא היה סנסציוני ומעורר הלם. האיגלס בשנים האחרונות הם קבוצה של מצבי רוח, כזו שמצליחה להגיע לפלייאוף אבל לא נותנת את התחושה שיש לה קילר אינסטינקט. המשחק נגד הריידרס היה הזדמנות מעולה לעיטמים לצמצם פערים מהג'איינטס, והם ניצלו את ההזדמנות הזו, כמו הזדמנויות רבות אחרות שהתמסמסו להם מהידיים בעשור האחרון.

- אמרנו את זה ונגיד את זה שוב: הסיינטס נראים כמו קבוצה שלמה. לא מושלמת, שלמה. וקבוצות שלמות הולכות עד הסוף.

- האם אריזונה תימלט מקללת פיינאליסטית הסופרבול ותגיע לפלייאוף גם השנה?

- למרות שניצח את המשחק בסיומו של דבר, ריאן לינדל חייב לשנן: בבפאלו לא בועטים "וייד רייט". תבעט שמאלה, תיחסם, רק אל תבעט "וייד רייט".

- ואולי דטרויט היא לא סתם קבוצה מסריחה? אולי זו באמת הקללה של בובי ליין שגורמת לכל הנאחסים האפשריים לקרות בעיר המכוניות?

- בתוך כל הפיאסקו בפוקסבורו, כריס ג'ונסון רץ ל-128 יארד בטנסי. לפחות אנחנו יודעים על מישהו אחד שלא הרים ידיים.

- שננו את השם מוחמד מסאקווה. מכל ערימת הכלום שיש בקליבלנד, התופס הרוקי של הבראונס עושה עבודה יפה באוויר השנה.

- הקטע הזה עם ג'ים זורן לא מוכר. כאילו, עכשיו הוא מאמן ראשי ואסור לו לקרוא מהלכי התקפה? והוא אשכרה הסכים להישאר בקבוצה?

- אף מילה על הברונקוס השבוע. תנו להם לדבר.

יארדים במסירה:

1. בן רות'לסברגר (פיטסבורג) - 1,887
2. מאט שאוב (יוסטון) - 1,810
3. טום בריידי (ניו אינגלנד) - 1,724
4. ג'ו פלאקו (בולטימור) - 1,674
5. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס) - 1,645

יארדים בריצה:

1. אדריאן פיטרסון (מינסוטה) - 624
2. כריס ג'ונסון (טנסי) - 596
3. סדריק בנסון (סינסינטי) - 531
4. סטיבן ג'קסון (סט. לואיס) - 501
5. תומאס ג'ונס (ניו יורק ג'טס) - 481

יארדים בתפיסה:

1. היינס וורד (פיטסבורג) - 599
2. אנדריי ג'ונסון (יוסטון) - 572
3. סטיב סמית' (ניו יורק ג'איינטס) - 525
4. רנדי מוס (ניו אינגלנד) - 496
5. רג'י ויין (אינדיאנפוליס) - 459

תיקולים:

1. לונדון פלטשר (וושינגטון) - 65
2. קית' אליסון (בפאלו) - 61
3. דיקוול ג'קסון (קליבלנד) - 59
4. בארט רוד (טמפה ביי), קירק מוריסון (אוקלנד) - 58

הפלות קוורטרבק:

1. אלוויס דומרוויל (דנבר) - 10
2. אנטואן אודום (סינסינטי) - 8
3. ג'רד אלן (מינסוטה) - 7.5
4. דווייט פריני (אינדיאנפוליס), ג'יימס הריסון (פיטסבורג) - 6.0

חטיפות:

1. דארן שארפר (ניו אורלינס) - 5
2. אסאנטה סמואל (פילדלפיה) - 4
3. שבעה שחקנים עם שלוש חטיפות כל אחד