המכביסט הלפני אחרון

בעונות שקדמו לעזיבתו את מכבי תל אביב הוצמד מפעם לפעם הכינוי "ג'נרל מנג'ר" לשמו של מוני פנאן. דומני שהאיש שטבע את המושג היה נוון ספאחיה, המאמן הזר היחידי שעבד לצדו. אפשר להבין את הבלבול של הקרואטי: סביר להניח שמעולם לא נתקל בעבר בפונקציה דומה בקבוצת כדורסל. פנאן היה קצת ג'נרל מנג'ר – הוא הצטרף למחנות הקיץ בלאס וגאס וערך משאים ומתנים כספיים עם השחקנים; הוא היה קצת מנכ"ל – כמה מאנשי שלומו התברגו בתפקידי מפתח במועדון; הוא היה הרבה מנהל קבוצה – ספק אם ג'נרל מנג'רס אירופאים אחרים מתעניינים אם כל השחקנים שבעים בארוחת הצהרים הקבוצתית; הוא גם נטל חלק פעיל בניהול המשחק – לפחות בכל הנוגע להפעלת לחץ על השופטים והאינטראקציה המתמדת עם השחקנים.

מעל הכל, פנאן היה ראש השבט. שחקן עבר במכבי סיפר פעם שלפני משחקים חשובים, שמעון מזרחי נושא בחדר ההלבשה נאומים ממלכתיים וקורא להילחם בשביל המדינה, בעוד מוני מזכיר לשחקנים את מחויבותם לקבוצה ולמשפחה שהיא מכבי תל אביב. מאמן שצורף לתפקיד זוטר למדי בצוות המקצועי סיפר בהתרגשות איך פנאן זימן אותו למשרדו מייד עם החתימה וסיפק לו תיק מלא בציוד ספורט, כדי שיחוש מהרגע הראשון חלק מהמערכת. בעונות שבהן החזיקה מכבי את הסגל היקר של שאראס, פארקר ו-ווי'צ'יץ' במחיר מציאה, סיפרה האגדה שהשחקנים האלה מוותרים על מיליונים בשל נוכחותו של פנאן. גם אם היתה בסיפורים הללו מן ההפרזה, פנאן בנה מערכת שנותנת לשחקנים הכל, לפני האימון ואחריו, וציפה מהם להחזיר לו במגרש במלחמה ובניצחונות. שיטת הניהול האמוציונלית הזאת הולידה ראיון בלתי נשכח של רעייתו לשבעה ימים, שבה גוללה את סיפור זניחת המשפחה לטובת קבוצת ספורט, אבל היא חלפה מהעולם עוד לפני פטירתו, ברגע שעזב את הקבוצה בקיץ שעבר.

לכן, פנאן הוא אחד מאותם אנשים נדירים שאין להם מחליף, גם אם אין פירוש הדבר שמכבי לא תתאושש מעזיבתו. זה לא סתם משפט ריק שנכתב עם מותו של אדם, כי הדברים היו נכונים באותה מידה גם אתמול ולאורך כל השנה האחרונה: כבר לא יהיה במכבי תל אביב אדם משפיע כל כך על חיי היומיום של המועדון ועושה הכל במסירות פנאטית כל כך. לפנאן היתה גישה למפתח הצפנים של המכביזם, אבל את הקודים הללו לא ניתן להעביר הלאה – הם זורמים בדם. עם לכתו, נותר במועדון רק מכביסט אמיתי אחד, שמעון מזרחי, שחלק עם פנאן את הרעב העצום לתארים, את האיבה העזה ליריבות ואת התפיסה של אנחנו נגד העולם – כל הדברים שהפכו את הצמד הזה לכמעט קדוש בעיני אוהדי הקבוצה ומוקד לשנאה יוקדת של מי שלובש אדום.

כפי שיודע כל מי שחי כחלק ממשפחה, לגוף המורכב הזה יש גם צדדים פחות נעימים. במשך השנים שבהן כיהן פנאן כמנהל, פיטרה מכבי לא מעט מאמנים, נפרדה באבחת רגע משחקנים שהיו סמלים והמשיכה קדימה, בלי להביט לאחור ובלי טיפת סנטימנטליות. כך עשתה כשחשה שמיקי ברקוביץ' כבר מבוגר מדי, שההשפעה של ג'מצ'י ודניאל בחדר ההלבשה שלילית ושהדרישות של טל בורשטיין מופרזות. בניגוד לקור שמנשב ממזרחי ודייויד פדרמן, פנאן דמע בדרך כלל לצד השחקנים שעזבו במסיבת העיתונאים, עד שלבסוף מירר בבכי בשל עזיבתו שלו. דייויד פדרמן ורענן כץ האמינו שמכבי צריכה לצעוד אל עבר הקדמה, שעליה להתנהל באחריות יתרה מבחינה כספית ולחסל את "הקופה הקטנה" של המנהל הנצחי. פנאן כבר לא התאים לחזון הזה, ולשמעון מזרחי כבר לא היה די כוח כדי לבלום את המהלך.

ביום חמישי האחרון התעקש מזרחי לנשק את נדב הנפלד, שעזב את המועדון בטריקת דלת, בטקס לכבוד יום הולדתו ה-70 של היו"ר. אדם אחר שנטש בזעם ומתח על ראשי מכבי ביקורת קשה עם פרידתו לא היה שם. זה לא יהיה רציני לעסוק בסיבות שגרמו לפנאן לשים קץ לחייו, אבל בלי קשר לכך הוא לא הסתיר לרגע בשנה האחרונה שסבל משברון לב: אהבת חייו, קבוצת הכדורסל שהיתה כל חייו, שכחה אותו.