הכל בשליטה

עם כניסתה של 2003, קצת פחות מחצי שנה אחרי העלייה ההיסטורית לליגת האלופות, גילו במכבי חיפה ממצא מעניין. אדורם קייסי, המגן הנהדר שכבש את השער ההוא בגראץ, פתח בכל המשחקים של הקבוצה עד כה. מדובר היה בכ-30 משחקים בהם המגן המצוין לא הפסיד דקה, אלא שהעומס, השחיקה והעייפות התחילו לנגוס גם בו (קייסי: "בסה"כ היו לי כ-60 משחקים באותה עונה, לא זוכר במדויק. זו היתה עונה מטורפת, לא יודע איך עמדתי בזה"). החזרה להגנה הפכה איטית יותר, החורים באגף שלו תכופים יותר והגולים שנולדו מכך עזרו לא מעט למכבי תל אביב לגנוב את האליפות על הפרש שערים.

היום אדורם קייסי הוא מנהל הקבוצה של מכבי חיפה, חלק מהמערכת שמנסה להפיק לקחים מאותה שחיקה שהרסה רצף אפשרי של שש אליפויות רצופות והעניקה את התואר של 2002/3 למכבי תל אביב. הדבר היחיד המשותף לשתי העונות הוא שגם הפעם במכבי חיפה בטוחים שהעומס לא יפגע בהם בליגה ותואר האליפות לא בסכנה, רק מסיבה אחרת. אם ב-2002/3 הגישה הזו הסתמכה על סגל נדיר באיכותו, הפעם במכבי חיפה נעזרים בתוכנות מחשב, מעקבים מסודרים, רוטציה מובנית, ובונים לא מעט את האתלטיות של השחקנים שיש להם עונה. אתלטיות לעומת טכניקה, מעקב סטטיסטי לעומת כישרון נדיר בסגל – אלה רק חלק מההבדלים שנותנים למכבי חיפה את הביטחון שאסון 2002/3 לא יחזור בליגה. בינתיים "התוצאות באירופה פחות טובות", נאנחים בחיפה, "אבל לפחות האיזון נשמר".

בסיום המשחק מול בורדו, כשהיציעים כבר היו ריקים, קיבלו אנשי מכבי חיפה את הנתונים הסטטיסטיים מידיהם מאנשי אופ"א. הנתון המעניין הוא שההבדלים בין העבודה של השחקנים על המגרש במשחקים באירופה לעומת הליגה הם גדולים. הנתון היותר מעניין הוא ששחקני מכבי חיפה רצו שני קילומטר יותר משחקני בורדו, 104 לעומת 102, נתון שמלמד רבות על הכושר בו נמצאים שחקני חיפה, ואולי גם על הנעת הכדור המסודרת בקבוצות אירופאיות, שיודעות בדיוק מתי לרוץ ומתי להניע את הכדור (עובדה: במשחק מול באיירן הוכח כי הקבוצה האורחת הניעה את הכדור כמעט עשרה אחוזים יותר. אלישע לוי: "זה הרבה מאוד, אבל מול איזו קבוצה איכותית שיחקנו").

יצחק שום לא האמין יותר מדי בתוכנות מחשב כמו גם בוידיאו, בעוד שאלישע לוי נהנה מהקדמה הגדולה בתחום שבע שנים אחר כך, אותה במכבי חיפה אימצו בחום. הנתונים שבידיהם, שנאגרים באמצעות תוכנה, עוזרים להם לשפר את רמת המשחק ולפתור את הבעיות שנערמות בדרך: עייפות של שחקני מפתח, פציעות של שחקני הסגל ואימונים בסגל מצומצם. הבעיות הללו נפתרות באמצעות תכנית המגירה של לוי המצמצמת את הסיכונים הכרוכים בעונה עמוסה שכזאת, ובכלל, דומה כי העונה בחיפה פחות מוטרדים ממצב כזה, שקבוצת צמרת אחרת "תגנוב" ממנה אליפות. "השחקנים מגבירים את הקצב ורצים יותר, הם מתרגלים לקצב באירופה", רומז מאמן הכושר רני גולדינג שעבד גם עם שום. "אלישע עשה כאן דבר מדהים. הוא שומר את השחקנים רעננים לאורך זמן ותוך כדי מרגיל אותם לקצב גבוה. אנשים מרימים גבה ושואלים איך אנחנו מתאמנים בקצב כזה יומיים לפני משחק, אבל הם לא מבינים שהשחקנים כבר הפנימו שמדובר במצב נורמלי. אם נמשיך להתאמן בקצב כזה אחרי ליגת האלופות, בעוד חודש או חודשיים נקבל שחקנים שירוצו בליגה כמו שהם רצים באירופה".

חיפה "סבלה" העונה מחופשה קצרה, של עשרה ימים בלבד, וזאת בעקבות הקדמת ההכנות לקראת משחקי הצ'מפיונס. ההנחיה הראשונה של לוי לקראת המשחק הראשון מול גלנטורן מצפון אירלנד הייתה להתחיל להתאמן עם כדור כדי לא להגיע למצב בו הקבוצה שמרה על כושר, אבל לא על כושר משחק (לוי: "אני מאמין מאוד בכדורים, אצלי הם מאוד דומיננטיים באימון"). התקופה הזאת הייתה התקופה העמוסה ביותר מבחינת מכבי חיפה, שכן אז חיכו לה בנוסף למשחקים באירופה ובליגה גם משחקים במסגרת גביע הטוטו שלנו, כך שהעומס גדל.
בחיפה חששו שהשחקנים יקרסו מהעומס ולכן צמצמו את שטח האימון. מאותו רגע, עברו השחקנים להתאמן על חצי מגרש בכדי לצמצם את מרחקי הריצה. "התאמנו על שטחים מצומצמים, הם גדלו בהתאם לתקופה", מסביר לוי. "הפכנו את אמצעי ההתאוששות לעיקר. הושם דגש על נושא התזונה, אמבטיות קרות, מטפלים ופיזיולוגיים. עבדנו יותר על כוח וקואורדינציה מאשר על מהירות וסיבולת כדי לא לפצוע את השחקנים. בעומסים כאלה, מסוכן מאוד לעבוד על מהירות וסיבולת".

ככל שהעונה התקדמה, בחיפה שכללו את אמצעי המעקב על השחקנים. רוב השחקנים ענדו באימונים שעוני דופק, פעם או פעמיים בשבוע, הנתונים נמסרו לצוות המקצועי לצורך מעקב וחלקם קיבלו הערות על כך. "אייל גולסה היה השחקן שרץ הכי הרבה מול בורדו", מסבירים בחיפה. "גם באימונים הוא השתולל, לא הפסיק לרוץ. עצרנו את זה אחרי שראינו את התוצאות על השעון. הנתונים היו מדהימים, בצרפת הוא רץ יותר מששה קילומטר במחצית". גם ג'ון קולמה ומוחמד גדיר עמדו בראש טבלת הרצים בחיפה, אבל הנתון המפתיע מגיע דווקא מכיוון אחר – יניב קטן. הקפטן הפתיע את אנשי הצוות המקצועי לטובה לאחר שהתברר כי חל שינוי משמעותי מהעונה שעברה בכמות המרחקים שהוא שורף במשחק. "נראה כאילו הוא לא רץ, או עושה תנועות ידיים ומשלהב את הקהל, אבל מסתבר שקטן רץ יותר מהרבה שחקנים בחיפה", אמר גורם מקצועי בחיפה.

לאט לאט הקבוצה החל להגביר את הקצב. כשהיא נכנסה למרתון משחקי הליגה והצ'מפיונס החליט לוי לא לוותר על קצב האימונים ושמר על איזון באמצעות התכנית. ממוצע הריצה של שחקני חיפה עומד העונה על בין שמונה לתשעה קילומטר למשחק. הבכירים שהצגנו קודם רצים בין 10 ל-11 בממוצע, אבל יכולים להגיע ל-12 קילומטר במשחק נתון.

לכך יש להוסיף את הרוטציה, בה אלישע לוי מרבה להשתמש כבר בשלב הזה של העונה. "הרוטציה היא חלק מאוד חשוב", מסביר לוי. "שחקנים עייפים או כאלה שהיה להם פוטנציאל להיפצע, נחו. מסיללה פצוע? יש את אלון חרזי, עלי עותמאן וטאלב טוואטחה בכוננות. הרגלנו אותם לשחק בצד שמאל (במשחק האימון מול אחי נצרת עותמאן שיחק בצד הזה מחשש לעומס על מסיללה). קולמה, כיאל ובוקולי מתחרים על משבצת הקשר האחורי ובחוד יש כמה אפשרויות. גולסה יכול לשחק ליד הקשר האחורי ובצדדים. זה נותן לנו אפשרות לתמרן".

בינתיים, לוי מצליח לתמרן ולהתגבר על ההיעדרויות. פעמים אחדות זה קרה בגלל הרחקות (בוקולי החליף את קולמה ויחליף את כיאל בטורינו, מימון את טשיירה וקינן), אבל בעיקר בגלל פציעות. אייל גולסה (שבר מאמץ) לא ישחק מול יובנטוס ולכן רפאלוב יעלה בהרכב. אייל משומר סבל ממתיחה בשריר הירך האחורי וכבר החמיץ משחק ליגה (חרזי החליפו אותו), מוחמד גדיר שכבר החמיץ משחק אחד וצפוי לפתוח על הספסל מול באר שבע סובל מפציעה דומה לזו של משומר. הפציעה של יניב קטן לא פגעה בחיפה משום שהוא שיחק בכל המשחקים העונה, למרות הכאבים.

בתקופה האחרונה הוסיפו בחיפה נתון חדש שיבדוק את חלוקת העומסים על השחקנים ואת הקצב בו הם משחקים. מדובר בנתון הבודק את קצב הריצה שלהם על פי חלוקת זמן. "הנתונים האלה יכולים להצביע, למשל, על כך שדבאלישווילי רץ פחות בדקות מסוימות במחצית השניה והחלטנו להעיר על כך", הסבירו בקבוצה. אלישע לוי: "המטרה הייתה לבדוק באיזה טריטוריות השחקנים רצים ובאילו דקות. זה נתון שעוזר לנו להפיק לקחים ממשחק למשחק". נתונים נוספים שאומדים הם מספר איבודי כדור (נתון מעניין: למרות הסטיגמה, קולמה לא עומד בראש הרשימה), מסירות מדויקות ואפילו איומים על השער.

בחיפה נאחזים בהבדל חשוב, לדעתם, בין 2002/3 להיום: הקבוצה של שום הייתה טכנית יותר, פחות מהירה. "שחקן היה בנוי על 70 או 80 אחוז טכניקה", מסבירים בקבוצה, "היום שחקן צריך להיות קודם כל אתלט ואחר כך אמן. מאמנים מעדיפים היום שחקן שיודע לרוץ מאשר שחקן טכני". הנתונים מעניינים במיוחד כשעורכים סקירה על סגלי שתי הקבוצות. בסגל של היום ישנו מבחר של שחקנים אתלטיים ומהירים (משומר, מסיללה, כיאל, קולמה, גדיר, רפאלוב, קטן וגולסה הם רק חלק מהרשימה), בסגל הקודם חיפה התבססה על שחקנים מנוסים בהרבה (חרזי, בנאדו, ז'אנו, אלמושנינו, באדיר, קייסי ורוסו) וטכניים (פראליה, ז'אוטאוטס).

"ההבדל העיקרי בין הקבוצות של יצחק שום ואלישע לוי", משווה גולדינג לקבוצה ההיא, "הא שאז התבססנו יותר על טכניקה. השחקנים היו מאוד איכותיים ומנוסים. היום השחקנים מאוד איכותיים אבל גם חסרי ניסיון. הם מחפים על זה בהרבה תנועה. ההתלהבות משפיעה על צורת המשחק, הקבוצה יותר דינמית. היום השחקנים הצעירים יכולים לרוץ יותר מהקבוצה של ג'ובאני, זאוטאוטס ובנאדו. חיסרון מרכזי נוסף בקמפיין הקודם שגרם לעומס מסוים הוא הטיסות לקפריסין לפני המשחקים, כלומר פחות שעות מנוחה". הפתרון של גולדינג ולוי הוא "לדעת מתי ללחוץ על הדוושה ומתי להרפות. לפעמים צריך לדעת מתי לא לתת מנוחה".

"למרות כל הדיבורים לאחרונה סביב נושא הנבחרת, אחוז הפציעות שלנו בקבוצה הוא פחות בהשוואה לקבוצות אחרות", מציין גולדינג. "נכון שהיו שחקנים פצועים, אבל במשחק הקרוב מול יובה רק אייל גולסה לא יהיה כשיר. הנתון הזה מצביע על הצלחה במישור חלוקת העומסים בין השחקנים. אנחנו קשובים לשחקנים והחילופים אצלנו נעשים באופן נקודתי. בעבר היו מקרים שמאמן הלך בצורה מאוד עיוורת ופספס את העיקר".