בלדה לחוזר קיבוץ

כשעופר מהחומוסיה בכפר גלעדי עזב את הקיבוץ ונסע אחרי בחירת ליבו לאוסטרליה, הפועל גליל עליון הייתה אימפריה. היה זה באמצע שנות ה-90, שנות האופוריה שלאחר הזכייה באליפות המדינה. אביו היה מנהלה המסור של הקבוצה במשך עשרות שנים, ואת כל ילדותו העביר עופר באולם הישן וצר המידות שבקיבוץ כפר גלעדי, שהיה מבצרה הביתי של הגליל לפני המעבר לאולם בכפר בלום. הוא גדל על ברכי אגדות כדורסל גליליים כארז חזן, דורון שפר, ברד ליף וקרל ווינפרי, אבל כשחזר לקיבוץ לפני שנתיים הוא גילה מציאות שונה לגמרי. כבר לא היו אגדות, הפועל גליל עליון הייתה בדרך הבטוחה אל הגלבוע והנורא מכל, הגולדסטאר בפאב של הקיבוץ כבר לא עלתה 3 שקלים לבקבוק של 650 מ"ל.

אז עכשיו, בעצם כבר תקופה ארוכה, עופר ממורמר. לא בגלל הבירה, אלא כי לקחו לו את הקבוצה. כי "בינינו", לדבריו, "מה עוד כבר יש לעשות בחור הנידח הזה, אין פה כלום! אתם התל אביבים באים לפה ליומיים לנופש, משתכשכים לנו בנחלים, קוטפים לנו פירות מהעצים ומתרשמים מהשקט והנוף, אבל אנחנו חיים פה, או לפחות מנסים לחיות כמו שצריך, אבל חוץ מהשקט והנוף אין פה כלום. כלום אני אומר לך! עד שכבר היה פה משהו לעשות, עד שכבר היה עניין, גם את זה לקחו לנו"

הרבה מאוד פרצופים כמו עופר, שנהגו לפקוד מדי שבוע את משחקי הבית של הגליל, נצפו ביציעי כפר בלום במשחק בין הפועל אוסישקין להפועל גליל עליון המתחדשת. כבר היו לנו באוסישקין משחקי חוץ מרגשים, רובם בקיבוצים מרגשים עוד יותר, בהם מילא הקהל המקומי כל פינה במגרש. 300 משולהבים, מלווים בפחים וכרוז רעשני בגן שמואל בגמר גביע האיגוד של ליגה ב'. 400 פאנאטים על הקווים בנען במשחק העונה בליגה א'.

אבל ביום ראשון האחרון הוכיחו הקיבוצניקים מאצבע הגליל מדוע הקבוצה שלהם נחשבה ב-20 השנים האחרונות לספינת הדגל של הכדורסל הקיבוצי, כאשר לא פחות מ – 1,500 איש, כ-1,200 מהם אוהדי גליל, נשים וטף, באו לצפות במפגש המסקרן בין מתן נאור לגילי מוסינזון במשחק בליגה הארצית. זה נגמר בניצחון של אוסישקין ובחוויית כדורסל לכל מי שנכח.

אם ככה נראה משחק החוץ הראשון שלנו העונה, אני כבר לא יכול לחכות לחוות את האווירה שתהיה במשחק הבית הראשון שלנו ביום שלישי הקרוב נגד הפועל חוף השרון, מי שמסתמנת כרגע כיריבה העיקרית שלנו על הכרטיס הנכסף לליגה הלאומית. בלילות האחרונים אני כבר שומע בחלומותיי את קולות הלמות התופים אשר מקדמים את פני השחקנים עם עלייתם אל המגרש. בכל זאת משחק בית ראשון יש רק אחד בכל עונה.