פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תשובה לא נכונה

        מחממים את הפרקט: ממפיס פחות או יותר החריבה את בסיס הצעירים המוצלח שלה עם ההחתמות של ראנדולף ואייברסון

        שחקני ממפיס גריזליס, אלן אייברסון, האשים ת'אביט (AP , קצת יותר עבודת אינדיזיין)
        טוב, זו תחילת העונה - מותר לשמוח. אייברסון ות'אביט (צילום: AP)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 54:28

        סיימו את העונה: במקום האחרון בבית הדרום-מערבי וה-12 במערב

        ההתנהלות של ממפיס מזכירה סוג של טנגו מהגיהינום – בעקבות כל צעד קדימה מגיעים שני צעדים אחורה. לאחר עונה שקטה וסולידית בה קידמה בבטחה את הצעירים שלה אל עבר עתיד טוב יותר, הגיע תור שני הצעדים ברוורס, ותאמינו לי - אפילו במונחים של ממפיס מדובר בחתיכת צעדים, אבל לכל הטוב הזה נגיע בהמשך, משום שכדי להבין את גודל האסון שעבר על המועדון בקיץ, יש להבין שעד לפני חודשיים היו הגריזליס מועדון עם עתיד ורוד לגמרי.

        בעונה שעברה נראה היה שהמזל מאיר פנים לקבוצה. או ג'יי מאיו נתן עונת רוקי מרשימה מאוד ונראה כמו סוג של שחקן עתיד למועדון, מייק קונלי התעורר באמצע העונה והפך לרכז שכולם ציפו ממנו להיות, ומארק גאסול, שהגיע על תקן בדיחת המשך לטרייד המפורסם הפך לסנטר NBA לגיטימי כבר מהמשחק הראשון שלו בליגה. על אף שרודי גיי המוכשר מיאן להמשיך את הפריצה שלו מהעונה הקודמת ודשדש בבינוניות, נראה היה שהגריזליס נמצאים בדרך הנכונה להפוך מהקבוצה שחתומה על הטרייד הגרוע בהיסטוריה למתחרה של אוקלהומה סיטי על תואר ערימת הפרוספקטים המוכשרת בליגה. ואז, ובכן, קרו הדברים הבאים.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: אלן אייברסון (שחקן חופשי, דטרויט), זאק ראנדולף (טרייד, קליפרס), סטיבן האנטר (טרייד, דנבר), מייק טיילור (שחקן חופשי, קליפרס), מרכוס וויליאמס (שחקן חופשי), האשים ת'אביט (דראפט), סם יאנג (דראפט).

        עזבו: האקים ווריק (שחקן חופשי, מילווקי), דארקו מיליצ'יץ' (טרייד, ניו יורק), קוונטין רוס (שחקן חופשי, דאלאס)

        הקיץ של ממפיס התחיל דווקא לא רע בכלל, כאשר בהגרלת הנמושות השנתית זכתה הקבוצה במקום השני, שם בחרה את הסנטר הטנזני האשים ת'אביט - פוטנציאל מאוד מאוד לא מלוטש שתואר ע"י לא מעט סקאוטים בתור דיקמבה מוטומבו הבא. לאור דלילות הכשרונות בדראפט ומצבו הבעייתי דאז של ריקי רוביו אין ספק שהיתה זו ההחלטה ההגיונית ביותר לעשות, וגם ההחלטה ההגיונית האחרונה שנעשתה על אדמת ממפיס מאז ועד רגעים אלו.

        הימים ימי ראשית הקיץ, וטירוף הפאוור פורוורדים באוויר. כשרונות צעירים ומבטיחים כמו פול מילסאפ, דיוויד לי וצ'רלי וילנואבה מחפשים בית ומציעים עצמם לכל קבוצה עם חופן דולרים ומקום פנוי בחמישייה הפותחת. אחת הקבוצות הבודדות שעומדות בקריטריונים הנ"ל היא ממפיס – קבוצה סופר אתלטית וצעירה עם הרבה כסף פנוי מתחת לתקרת השכר וחוזה נגמר אטרקטיבי במיוחד של קוונטין ריצ'רדסון. הגריזליס, שניסו להביא את ג'וש סמית' בקיץ שעבר בשביל אותו כסף ונכשלו, לא יכלו לקוות למועמד מתאים יותר ממילסאפ על מנת למלא את החלל בעמדה מספר 4 – שחקן סופר יעיל בשני צידי המגרש שלא פוחד מעבודה מלוכלכת ולא פוגע בכמות הזריקות של הסקוררים מאיו וגיי. גם לי או וילנואבה – על אף היותם אידיאליים פחות - היו משתלבים היטב במרקם הקבוצתי שנוצר בממפיס, אלא שאז, בהחלטה שאין לי מילה אחרת להגדיר אותה מעבר לקטסטרופה, החליטו ממפיס לפסוח על כל השמות האלו, ובאחוות לוזריות יוצאת דופן להציע לקליפרס לקחת מהם את החוזה העצום של זאק ראנדולף, חינם אין כסף.

        אין ספק כי ראנדולף מביא איתו לממפיס את החבילה השלמה: מינוס עשרים זריקות לערב עבור מאיו, גיי ומארק גאסול, מוטיבציה נמוכה במיוחד, השפעה רעה בחדר ההלבשה, וכמובן חוזה עצום שמסתיים רק ב-2011, מה שאומר למעשה שממפיס שלחה את פאו גאסול ללייקרס רק כדי לפנות כסף עבור זאק רנדולף. הספיק לכם? תחשבו שוב. זה בדיוק השלב שבו הסתכל הבעלים מייקל הייזלי על יציר כפיו, חשב לעצמו: "הקבוצה ממילא הרוסה, בואו לפחות נמכור כמה חולצות", והכניס אל הקלחת הזאת לא פחות מאשר את אלן אייברסון, הנמסיס של המלך מידאס שהתפרסם בכך שמגע ידו מסוגל להפוך זהב לחרא. כרגע התכנית היא שאייברסון יעלה מהספסל, אבל קשה לראות איך 'התשובה', שסירב לשמש שחקן שישי בדטרויט, יסכים לעלות מאחורי ילדודס כמו מייק קונלי ומאיו, בטח בזמן שהקבוצה שלו חוטפת 40 הפרש בראש מאורלנדו וקליבלנד. נכון לשעה זו נדחתה הבעיה באופן זמני בשל פציעונת של אייברסון, ויהיה מעניין מאוד לראות איך ליונל הולינס, המאמן האומלל, יסדר את הרוטציה הסבוכה וימנע משני השחקנים הבעייתיים ביותר בליגה לקבור את הקבוצה שבנה מתחת לערימה ענקית של תסכול.

        בין לבין ויתרה הקבוצה על האקים ווריק שחתם במילווקי ובכך התקדם מהפחת אל הפח, שלחה את מיליצ'יץ' המיותר לניו יורק, וראתה איך ת'אביט מביך את עצמו ואת טנזניה בליגת הקיץ והופך מהיורש של דיקמבה מוטומבו לאח המפגר של מייקל אלווקאנדי, אבל זו באמת הצרה האחרונה של ממפיס נכון לעכשיו.

        מה מי מו

        חמישייה: מייק קונלי, או ג'יי מאיו, רודי גיי, זאק רנדולף, מארק גאסול.

        ספסל: אלן אייברסון, מייק טיילור, מרכוס וויליאמס, סם יאנג, דרל ארת'ור, האשים ת'אביט, חאמד חדאדי, סטיבן האנטר.

        מאמן: ליונל הולינס (הגיע לקראת סוף העונה שעברה)

        מועמד לפריצה:

        אילו הייתם שואלים אותי עד לפני חודש הייתי נותן את התואר בלי למצמץ למייק קונלי, שפרח ברגע שקיבל את המושכות בחודש פברואר, ונראה היה כמו השחקן שהכי פחות יינזק מבואו של ראנדולף. אולם הגעתו של אייברסון טרפה כאמור את הקלפים, והיא וככל הנראה מחרבת את העונה של הצעיר המוכשר וחסר המזל הזה. בתוך סבך הצעירים המדוכאים היחיד שנראה כבעל היכולת להפתיע העונה הוא דווקא סם יאנג, הרוקי שנבחר בסיבוב השני של הדראפט ומפגין יכולת מצויינת במשחקי קדם העונה עד כה. יאנג הוא פורוורד אתלטי שמביא איתו אנרגיות טובות מהספסל והרבה הגנה, ועשוי להיות השחקן היחיד שאשכרה ינסה לעשות משהו בגארבג' טיים הידוע בכינויו 'ממפיס גריזליס, עונת 2009/10'.

        מועמד לדעיכה:

        הרבה שחקנים הולכים לדעוך העונה בממפיס. על קונלי כבר דיברנו, מארק גאסול יאבד את המקום בפוסט לזאק רנדולף ויצטרך לחיות על שאריות, דארל ארתור יבלה בעיקר על הספסל, ואפילו או ג'יי מאיו יצטרך לקצץ במכסת הזריקות ובממוצעים שלו כבר בשנתו השניה בליגה. אולם המועמד הטבעי ביותר לדעיכה הוא מי שעד לפני שנה היה אחד הכשרונות העולים בליגה – רודי גיי. גיי, שנתן חצי עונה מעולה לאחר העזיבה של האח המוכשר לבית משפחת גאסול, היה מגדולי המאכזבים בליגה כבר בעונה שעברה כשלא מצא את מקומו לצידו של מאיו, ולרגעים נראה היה שהוא נמצא בדיכאון קליני של ממש. העונה, לצד אייברסון וראנדולף, יוכלו לשרוד רק אלו שיהיו חצופים מספיק כדי לדרוש את הכדור, וגיי לא נראה כמו השחקן שמסוגל לכך. עם הצמצום הצפוי בכמות הזריקות, הפקק באיזור הצבע שינטרל את החדירה האתלטית שלו, ויאנג הרעב על הספסל, העונה הקרובה נראית מאוד אפורה עבור רודינק'ה.

        אקס פקטור:

        האמת המרה היא שהעונה, רק נס יציל את ממפיס. בניגוד לקבוצות כמו מילווקי או מינסוטה, שעשויות להצמיח עתיד מתוך חוסר הכשרון, ממפיס עמוסה בכשרון עד להתפקע, וקרבות האגו והמעמדות בקבוצה בין הצעירים, כנופיית זאק את אלן, והסגל המקצועי הצעיר עלולים להכניס את המערכת לדיכאון עמוק מיד עם החריקות הראשונות. בין קונלי וגיי חסרי הבטחון למאיו, שמתואר כטיפוס שישמח להצטרף לצמד הארכי נבלים החדש במועדוני החשפנות של העיר, אין אפילו דמות אחת שיכולתה לכאן או לכאן עשויה להשפיע משמעותית על העונה של הקבוצה. בצער רב וביגון קודר אני מותיר את הסעיף הזה ריק, עם סיכוי קלוש לפציעה/פרישה/טרייד של ראנדולף או אייברסון, שיוכלו להאיר במקצת את שמי ממפיס הקודרים.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        ובכן, כפי שקראתם בסעיף הקודם, התרחיש האופטימי האפשרי היחיד הוא הנ"ל: אייברסון המסופסל נכנס למאבקי אגו קשים עם הולינס, שמסרב להעניק לו את המקום בחמישייה, ובאופן מפתיע מקבל גיבוי מההנהלה, מה שגורם לאלן לביים ניתוח תוספתן שני ולסיים את העונה בבית. עזיבתו של אייברסון מחזירה את האור לעיניהם של קונלי ומאיו שבאורח פלא חוזרים בדיוק לנקודה בה הפסיקו בסוף העונה שעברה ונראים כמו קו אחורי לגיטימי לחלוטין. ראנדולף אמנם שם, ופוגע לא מעט בתפוקה של גיי וגאסול, אבל בסה"כ מצליח לגלות יכולת לא רעה ולצמצם את כמות הנזק לשני הרוגים, והגריזליס מסיימים עונה עם 33 נצחונות, בלי לעשות יותר מדי בושות, ואפילו מצליחים להחתים מחדש את קונלי, מאיו וגאסול על חוזים חדשים.

        תסריט פסימי:

        אייברסון המסופסל נכנס למאבקי אגו קשים עם הולינס שמסרב להעניק לו את המקום בחמישייה, אלא שכאן באופן צפוי יותר מקבל הכוכב המזדקן את הגיבוי מלמעלה, והולינס מפוטר ומוחלף בסטפאן מארבורי, שמצידו מכריז שימיו כשחקן מאחוריו והוא מוכן להתחיל לשמש כמאמן הטוב בעולם. קונלי, גיי וגאסול מסיימים את העונה עם ממוצע של זריקה אחת בשבוע, וגם היא נגד טטנוס, ות'אביט הכושל מוחלף כלאחר כבוד בלולב. הפיאסקו מגיע לסיומו הגרנדיוזי בחודש מרץ, כשמתברר שמעריצי אלוויס וחובבי הקונספירציות צדקו, כאשר המלך אכן עדיין חי ומתגורר בממפיס, או לפחות היה חי, עד שזאק ראנדולף דרס אותו בעיצומו של מירוץ מכוניות דרמטי שערך עם מאיו. מאיו ניצח, אגב.

        תחזית:

        במקרה של ממפיס התחזית הריאלית למרבה הצער לא שונה בהרבה מהתחזית הפסימית. להנהלה אינטרס כלכלי ברור בשגשוגו של אייברסון והוא צפוי לקבל לפחות 30 דקות למשחק ואף להתברג בחמישייה על חשבון קונלי או גיי. כואב הלב על הולינס, שיצטרך להתפשר על סגנון המשחק המהיר החביב עליו ולהניח לאייברסון לכדרר את עצמו לדעת ולראנדולף לקחת כל זריקה פנויה ופנויה פחות. לא מעט שחקנים ידעכו ויבקשו לעזוב בסיום העונה (אם לא במהלכה), כשהנפגע העיקרי יהיה ת'אביט, שיידחק לשולי הרוטציה ויקבל פירורי דקות. ממפיס יכולה איכשהו להחזיק מעמד בשבועות הראשונים עד שכולם יאבדו סבלנות, אבל כשזה יקרה - וזה יקרה – כבר יהיה מדובר בקבוצה מפורקת לחלוטין, שתסיים את העונה כשהיא מסתכלת על 20 ניצחונות מלמטה.