פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בייסבול: כמו בשנה שעברה, רק הפוך

        שחזור גמר ה-NL מהשנה שעברה ייצא לדרך בין חמישי לשישי (2:07, ESPN ), כשהפעם לוס אנג'לס מארחת את פילדלפיה

        בשנה שעברה הגיעה פילדלפיה אל הוורלד סירייס דרך ניצחון על לוס אנג'לס דודג'רס. הפיליז זכו בסדרה עם ניצחון מוחץ 1:4, גם משום שהיו טובים יותר וגם משום שיתרון הביתיות עזר להם. השנה הביתיות היא של הדודג'רס, אבל אל תראו בכך סימן לבאות. לכל אורך העונה הרגילה הייתה פילדלפיה קבוצת חוץ טובה יותר, וגם בפלייאוף באה העליונות שלה מחוץ למגרשה לידי ביטוי, כשלאחר שוויון ביתי בסדרה עם קולורדו, ניצחה שני משחקים ב"קורס פילד". אז למה לצפות בסדרה הזו?

        בראד לידג' שחקן פילדלפיה פיליז (AP , David Zalubowski)
        האם בראד לידג' ימשיך להצליח לשמור גם בסדרה הזו? (צילום: AP)

        הגשה

        בעוד קול המלס יפתח בוודאות במשחק הראשון, הרוטציה של פילדלפיה עדיין לא מסודרת. קליף לי, שהגיש בדנבר במשחק הרביעי, עשוי לפתוח בין שישי לשבת על שלושה ימי מנוחה, אבל לצ'רלי מנואל יש עוד הרבה נשקים - ג'יי איי האפ, ג'ו בלנטון ופדרו מרטינז. מנואל לא הביע אמון בפדרו, כשלאחר דחייתו של משחק 3 בגלל גשם העדיף לפתוח עם האפ, מה שאולי מרמז על שילובו של האחרון ברוטציה גם בסדרה הזו.

        הבולפן של פילדלפיה קרטע לעתים, אבל בשורה התחתונה עשה את העבודה. מנואל עשה לא מעט אלתורים, והגדיל במשחק 2 כששילב במשחק לא פחות מארבעה פותחים פוטנציאליים - המלס שפתח, בלנטון, האפ וברט מאיירס. בסדרה כל כך ארוכה הוא יצטרך לשמור זרועות, מה שאומר שסקוט אייר, ריאן מדסון ובעיקר צ'אד דרבין יקבלו יותר הזדמנויות. ובראד לידג'? נו, אתם יודעים, כשזה יגיע למצב של שמירה, מנואל לא יהיה ממש רגוע ויקווה לטוב מהקלוזר שלו.

        כשמסתכלים על הרוטציה של הדודג'רס, לא נותר אלא להשתאות מהעבודה המדהימה של ג'ו טורה. רנדי וולף פתח והסריח במשחק אחד, את הניצחון השיג ג'ף וויבר שהחליפו. במשחק השני שמר קלייטון קרשאו, שעשוי להשלים פריצה בסדרה הזו ובוורלד סירייס (אם יגיע), את לוס אנג'לס בתמונה מול דומיננטיות של אדם ויינרייט מסט. לואיס, ובשלישי התעלה ויסנטה פאדייה עם שבעה אינינגים יפהפיים.

        הבעיות שהיו ברוטציה הן כאין וכאפס לעומת סדרה של שבעה משחקים. הירוקי קורודה נמצא בתמונה וכמוהו גם צ'אד בילינגסלי, שנפצע ולא היה כשיר להגיש ב-NLDS. אבל מסתבר שלא צריך הרכב מגישים כל כך דגול כשיש בולפן אמין והתקפה סבירה. לוס אנג'לס הגיעה לג'ונתן ברוקסטון המצוין (היה חלוד במשחק הראשון ומצוין בשניים האחרים), גם בזכות רמון טרונקוסו, שנתן עונה מעולה, ג'ורג' שריל ורונאלד בליסאריו, שעבד היטב מהבולפן האמצעי.

        ג'ונתן ברוקסטון חוגג עם שחקני לוס אנג'לס דודג'רס ניצחון (AP)
        היה קצת חלוד במשחק הראשון, בלתי נגיע בשניים הבאים. ברוקסטון השמן חוגג עם הדודג'רס (צילום: AP)

        התקפה

        ריאן הווארד שוב הפציע בגדול בקלאץ' וג'ייסון וורת' המשיך את העונה החולנית שלו. התקפת הפיליז הראתה שקשה מאוד לעצור אותה. ג'ימי רולינס, עם 21 אחוזי חבטה מול קולורדו, חייב להיכנס לפלייאוף, אבל מלבדו חבטה כל הקבוצה מעל 30 אחוז, כשמרכז הליינאפ המפחיד כולל את צ'ייז אטלי והווארד (41.7 אחוזים כל אחד), וורת' (30 אחוז) וראול איבנייז (40 אחוז).

        מנגד, לוס אנג'לס הראתה את מה שראינו מגיע לאורך העונה - אנדרה אית'ייר, ספק הכוח העיקרי של הקבוצה, עשה את פריצת הדרך והפך לחובט קלאץ', עם שני הומרים ו-50 אחוזי חבטה. לא לדאוג גם למני רמירז, שחבט ב-30.8 אחוז, אבל בסך הכל, למרות ניצחון חלק ונאה על סט. לואיס, הדודג'רס חבטו הרבה פחות טוב מהפיליז. עם זאת, אסור לשכוח שהם גם התמודדו עם הגשה פחות טובה.

        אנדרה אית'ייר שחקן לוס אנג'לס דודג'רס (AP , Chris Carlson)
        כשהוא עולה לחבוט זה פעם כן ופעם לא - וזה המון. אית'ייר (צילום: AP)

        אז מה יהיה?

        סדרה קשה מאוד לחיזוי, בעיקר משום שהדודג'רס הוכיחו מול הקרדינלס שהשלם שלהם גדול מסך החלקים. אין הגשה דומיננטית, אין התקפה מדהימה, אבל יש ניצחון חלק על קבוצה שכוללת את ה-MVP הקבוע של הליגה ואת הפאנץ' 1-2 הטוב במשחק. השאפתנות הזו תוביל את לוס אנג'לס לוורלד סירייס. דודג'רס בשישה או בשבעה.

        ג'ו טורה מאמן לוס אנג'לס דודג'רס (AP , Tom Gannam)
        בדרך למפגש עם היאנקיז? קודם שימלא את החלק שלו. ג'ו טורה (צילום: AP)