פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אודן תחילה

        מחממים את הפרקט: כדי שפורטלנד תהפוך לקבוצה באמת גדולה, היא צריכה את השחקן הבאמת גדול שלה נראה בהתאם

        שחקני פורטלנד חוגגים (AP)
        עכשיו הגיע הזמן לעלות רמה. שחקני פורטלנד (צילום: AP)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 54 נצחונות ו-28 הפסדים

        סיימו את העונה: במקום הרביעי במערב, ובהפסד 4:2 ליוסטון בסיבוב הראשון

        הרכבת של פורטלנד נוסעת בדיוק כמו שצריך על המסלול שתוכנן במיוחד בשבילה מבעוד מועד. רוב החלקים נראים תקינים ומתקדמים כמו שצריך, והעונה החולפת הראתה את זה. בדראפט קטף קווין פריצ'ארד הנהדר את ג'רד ביילס וניקולה באטום, כשהראשון נתן עונת רוקי מעט מהוססת והשני הרשים, ופתח ב-76 מתוך 79 המשחקים ששיחק. רודי פרננדז הגיע מאירופה כאחד השחקנים הטובים ביבשת, כל הדרך לעונת רוקי מצוינת שעוררה תקוות רבות. "רוקי" נוסף שהחל לחוש קצת מגרשים בעונה שעברה היה גרג אודן, שהחמיץ את העונה הראשונה שלו לאור פציעה, ואשתקד הצליח לשרוד 61 משחקים. אודן לא ממש בלט, בלשון המעטה, אבל לפורטלנד יש סבלנות.

        הבלייזרס, מונהגים על ידי ברנדון רוי הנהדר, שהתפוצץ אי שם בדצמבר עם 52 נקודות, ושתרם גם 14 נקודות באולסטאר השני שלו בליגה, התקדמו באופן מתון והדרגתי, ועבודת אימון מצוינת של נייק מקמילן גרמה לכך שלאורך רוב עונה הקבוצה היתה בחלק העליון של הקונפרנס המערבי. מאזן נהדר של 1:7 בחודש האחרון של העונה הסדירה העניק לבלייזרים הצעירים את אותו מאזן כמו סן אנטוניו ודנבר, שהספיק בסופו של דבר "רק" למקום הרביעי במערב, יתרון ביתיות ומפגש עם יוסטון בסיבוב הראשון.

        על אף שרוב הפרשנים הלכו עם פורטלנד ערב הסדרה, ליוסטון היו תכניות אחרות – והרוקטס מימשו את ההנחה של הבלייזרס, לפי השלם עולה על סך חלקיו. רוב השחקנים הצעירים של הקבוצה השתנקו מעט בפלייאוף, וקשה לבנות מדינה על ברנדון רוי לבדו. זה נגמר בהפסד 4:2 לרוקטס הקשוחים, ובסיומת מעט מאכזבת לעונה בהחלט חיובית.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: אנדרה מילר (שחקן חופשי, פילדלפיה), ג'רון קולינס (שחקן חופשי, יוטה) ג'ף פנדרגראף, דאנטה קאנינגהאם, פטריק מילס (דראפט)

        הלכו: סרחיו רודריגז (טרייד, סקרמנטו), צ'אנינג פריי (שחקן חופשי, פיניקס), מייקל ראפין (שחקן חופשי), שאבליק ראנדולף (שחקן חופשי)

        בקיץ הזה לפורטלנד היה שחקן אחד שהיא רצתה במיוחד, ויש לו המון חותמות טורקיות בדרכון. הבלייזרס הציעו להידו טורקוגלו משהו כמו 50 מיליון דולר ל-5 עונות, אלא שלאחר ביקור בעיר וכשכבר היה נדמה שהפורוורד הטורקי בדרכו להפוך את הקבוצה הצעירה של מקמילן למרתקת עוד יותר, התחרט הידו שלנו והחליט לחתום בטורונטו, לה קהילה טורקית גדולה יותר.

        פרס הניחומים של קווין פריצ'ארד היה אנדרה מילר, שחקן שהוא גם לא פורוורד וגם לא חובב גדול של קהילות טורקיות. אלא שמההחתמה הנ"ל עולים כמה וכמה סימני שאלה, על אף שלאף אחד בליגה אין ספק לגבי יכולותיו המוכחות של מר מילר - רכז בן 33 שאוהב לרוץ. הבלייזרס, מנגד, הם קבוצה צעירה שמשחקת לאט. הכי לאט בליגה, למעשה. תוסיפו לזה גארד שמחזיק המון בכדור ומהווה את המנהיג, מקבל ההחלטות ואיש הקלאץ' של הקבוצה בדמות ברנדון רוי, וקיבלתם פלונטר מסוים שלא ברור איך אנדרה מילר יכול להיכנס אליו ולעזור. מה גם שמילר הוא לא קלעי גדול בלשון המעטה, תכונה דרושה לגארד שחולק את הקו האחורי עם רוי.

        אין ספק כי שני הצדדים בחתונה הזאת יצטרכו לעשות התאמות, והרבה, או שנראה יותר ויותר את סטיב בלייק מסיים משחקים. נשאלת השאלה, אם ככה, האם הבלייזרס בכלל היו צאיכים רכז טבעי עם מנהל משחק מוכח כמו רוי. התשובה, כפי שניתנת הרבה פעמים בליגה הזאת, היא שזה לא משנה. לפורטלנד היה כסף, ומילר היה טוב מכדי לוותר עליו. אם להסתכל על הצד האופטימי בכל הסיפור – ויש כזה, בואו לא נגזים – אז כעת יוכל רוי לחסוך באנרגיה כשנטל הטיפול בכדור יילקח ממנו, ולהפוך לסקורר יעיל יותר, שזה די מפחיד בהתחשב בזה שכבר עכשיו אין הרבה יעילים ממנו בליגה. הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים יש בפורטלנד, ואנדרה מילר בהחלט יכול להיות האיש שיוציא מהם את המיטב. אבל כל זה כפוף, כאמור, לתנאי שהוא והקבוצה יתאימו עצמם זה לזו.

        מה מי מו

        חמישייה: אנדרה מילר, ברנדון רוי, ניקולה באטום, למרקוס אלדרידג', גרג אודן

        ספסל: ג'רד ביילס, סטיב בלייקס, רודי פרננדז, מרטל וובסטר, אימה אודוקה, טראויס אאוטלו, דנטה קאנינגהאם, ג'וואן הווארד, ג'ואל פריזבילה, ג'רון קולינס.

        מאמן: נייט מקמילן (עונה חמישית)

        מועמד לפריצה:

        הגיע הזמן, מר אודן. בעונה הראשונה נפצעת. בעונה השנייה התאקלמת. כעת, נגמרו התירוצים; עכשיו זה על אמת. אנדרה מילר כאן בשביל לסייע ולתת לך את הכדורים איפה שאתה צריך. הגיע הזמן להתחיל לספק קבלות. להצדיק את הבחירה הראשונה בדראפט אף אחד כבר לא מצפה ממך, אבל לפחות תתחיל להיראות כמו סנטר לגיטימי שמסוגל להישאר על המגרש במשך יותר משלוש דקות רצופות.

        מועמד לדעיכה:

        בין ההחתמה של מילר לצורך לפתח את ג'רד ביילס מוצא עצמו סטיב בלייק בין הפטיש והסדן. למרות הצהרות האמון של מקמילן בבלייק (שהגיעו רחוק עד הרעיון לעלות איתו בחמישיה על חשבון רכז פילדלפיה בעונה שעברה) לא ברור כמה דקות משחק יישארו בסופו של דבר לרכז הוותיק והטוב. למעשה, ככל שישחק יותר, יעיד הדבר על שילוב בעייתי של מילר ו/או חוסר התקדמות של ביילס. בכל אופן, אל תתפלאו אם בלייק ימצא את עצמו מחוץ לתכניות של הבלייזרס – ואולי גם מחוץ לקבוצה כולה בשלב מסוים.


        אקס פקטור:

        בסופו של דבר הקבוצה הזו תקום ותיפול על האיש הגדול שלה. אלה שמדברים על פורטלנד כקבוצת העתיד חייבים לקחת בחשבון את גרג אודן כגורם מהותי בפיבוט. עם אודן כשחקן בינוני, זו בסך הכל עוד קבוצה טובה עם פוטנציאל מוגבל. רוי ואלדרידג' אמנם שחקנים טובים מאוד, אבל הם כבר לא יהיו הרבה יותר טובים ממה שהם עכשיו. הצעירים האחרים יכולים להתפתח לשחקני רוטציה טובים אבל לא לכוכבים של ממש. אודן, כאמור, הוא המפתח, לכן הוא מופיע גם כמועמד לפריצה וגם כאקס פקטור. אם הסעיף הראשון יקרה, ייתכן וגם השני. ואם השני יתרחש – ובכן, מי יודע לאן הבלייזרס מסוגלים להגיע.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        אודן מתחיל להשליך דאבל דאבלים, מוביל את הליגה בחסימות ונבחר לשחקן המשתפר של השנה. רוי ואלדרידג' עולים מדרגה הודות למילר, ובאטום עונה על סימני השאלה בעמדה 3. זה נגמר בפלירטוט עם 60 ניצחונות ומאבק על אחד משני המקומות הראשונים במערב, תוך שהקבוצה מבססת את עצמה כיריבה מסויטת עבור שאר קבוצות המערב בפוסט-סיזן.

        תסריט פסימי:

        אודן לא מצליח לעקוף את פריזבילה. מילר ורוי דורכים אחד לשני על המשבצת, והראשון מאבד את מקומו כבכיר הרכזים לסטיב בלייק מכיוון שלא מסוגל לפגוע מארבעה מטר ומעלה. הקבוצה נעשית צפויה, ו-45 ניצחונות הופכים את שלל הציפיות שלה למאבק עיקש על הכרטיס האחרון לפלייאוף המערב.

        תחזית:

        אודן ימצא את מקומו אבל לא כסופרסטאר. גם כוכבי הקבוצה, רוי ואלדרידג', פחות או יותר הגיעו למיצוי יכולתם. מילר יעזור, אבל בסופו של יום, הבלייזרס היא קבוצה שרחוקה משלמות. העונה, באופן טבעי, הם אמנם ישתפרו במעט, אבל פחות או יותר ידרכו במקום מבחינת המאזן - עם 55 ניצחונות ויתרון ביתיות בסיבוב הראשון. המבחן האמיתי לשיפור יגיע איפה שכל המבחנים הגדולים נערכים - בפלייאוף.