יותר מסתם נורת אזהרה

הקלישאה אומרת שמוטב להפסיד לפחות פעם אחת במשחקי ההכנה, על מנת שהפגמים יעלו על פני השטח והאופוריה תתפוגג. כדרכן של קלישאות, גם מאחורי המשפט הזה לא עומד יותר מדי. סביר להניח שפיני גרשון ושרון דרוקר ידעו גם לפני המופע המזעזע של קבוצתם במלחה שלא הכל מתקתק, וכלל לא בטוח שכעת הפיתרונות יהיו קלים יותר.

מעל הכל, הבעיה של מכבי תל אביב קשורה לכושר אישי של כמה משחקניה: צ'אק איידסון היה אמור להיות הפוינט-פורוורד שמחבר הכל, אבל כרגע הוא סתם קלעי שלשות עם ערך מוסף אפסי; אנדרו וישנייבסקי הוא שומר נהדר, אבל לא מצליח להשתלט על ההתקפה של מכבי, ושיחק אתמול פחות דקות מגל מקל; ומאצ'יי לאמפה מחוק ונמחק. לוואקום הזה נכנסים אלן אנדרסון המוכשר וגיא פניני האסרטיבי, רק שהדומיננטיות שלהם לא צריכה לשמח איש במכבי. סגל שהיה אמור להיות עמוק ומגוון, בנוי פתאום על זר אחד וישראלי שנועד להיות שחקן מסייע.

הנקודה המטרידה עוד יותר מבחינת גרשון היא שאין זכר לאינטליגנציה שאפיינה את קבוצותיו במכבי בקדנציות קודמות. זה בלט במיוחד מול האזורית של ירושלים: מסירה חכמה אחת של מקל לאלי-הופ של אנדרסון ברבע השלישי, מתרגיל מתוכנן, היתה טיפה בים של התקפה צפויה ושבלונית (38 זריקות לשלוש מול 30 לשתיים). זה קורה גם כי אחת הבעיות המרכזיות של העונה שעברה, היעדר משחק פנים, לא נפתרה, לפחות כל עוד הטיסה מפולין לא נוחתת.

השחקנים החדשים של ירושלים, לעומת זאת, מתאקלמים מצוין. בקבוצה שרק שניים משחקניה מהעונה שעברה ממשיכים, אין תחליף לפגיעות בול בזרים, וכרגע נראה שזה מה שעשה גודס עם סימונס, שנהנה להתרחק מהלחץ הצהוב המשתק, תומפסון, פינקני וליונס. יחד עם נעימי וששון, יש לירושלים קבוצת קליעה קטלנית. גם אורי קוקיה, שרק שרף יודע למה לא נכלל בסגל הנבחרת לאליפות אירופה, הוא רכש נהדר, ומוסיף לאדומים קשיחות שהיתה חסרה להם כל כך בעונה שעברה. מצד שני, לא בכל יום ירושלים תקלע ביותר מ-50% לשלוש, חסר לה עדיין זר נוסף ומכבי כנראה תשחק טוב יותר בשלבים המכריעים. יש קלישאות שבכל זאת לא כדאי לבטל.