פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הייל מרי: אוספים את השברים

        מה עובר על טוני רומו, ממה יכולות בולטימור ומיאמי לשאוב עידוד ולמי התגעגע טום בריידי. סיכום השבוע הרביעי ב-NFL

        דארן שארפר שחקן ניו אורלינס סיינטס חוגג עם רנדל גיי (AP)
        הכוכב ההגנתי של המחזור לצד ג'רד אלן. דארן שארפר מניו אורלינס (צילום: AP)

        כוכב עולה

        בשנת הרוקי שלו, ג'ו פלאקו עשה מה שצריך רוקי לעשות - לא להפסיד את המשחק. העובדה שהוא הביא את קבוצתו לגמר ה-AFC די הוצנעה בגלל הרוקי הנוצץ יותר, מאט ריאן מאטלנטה.

        שבוע אחרי שריאן נוצח עם אטלנטה בפוקסבורו, הגיע גם פלאקו למסצ'וסטס. התוצאה הסופית הייתה דומה, הפסד לניו אינגלנד, אבל הדרך הייתה שונה, ובמבחן הזמן הדרך, במקרה הזה, לא פחות חשובה מהתוצאה. לא, אין כל כוונה וצורך להשוות בין פלאקו לריאן, הדרך עוד ארוכה, אבל הבדל אחר, זה שבין בולטימור הנוכחית לרייבנס שהכרנו לאורך העשור האחרון, קשה מאוד לפספס.

        בניגוד לעונה שעברה, בה, כאמור, פלאקו התמקד יותר באיך לא להפסיד, השנה שם ג'ון הארבו את הכדור בידיים שלו. פלאקו זרק 47 פעמים מול ניו אינגלנד, ומעבר לכך שזהו שיא אישי בקריירה הקצרה שלו, גם זקני השבט לא יוכלו להזכיר לנו מתי הרייבנס זרקו כל כך הרבה. עם הגנה מזדקנת שעשתה צעד אחד לאחור, בולטימור עברה להסתמך על הקוורטרבק הצעיר שלה, שהיה רחוק השמטה אחת של מארק קלייטון מפתיחת עונה של 0:4. אין לרייבנס סיבה לדאוג מההפסד הזה, בפעם הבאה סביר להניח שזה ייגמר אחרת. פשוט, כי יש על מי לסמוך.

        ג'ו פלאקו שחקן בולטימור רייבנס (AP)
        אין סיבה לדאוג, בפעם הבאה זה ייגמר בניצחון. פלאקו (צילום: AP)

        כוכב נופל

        מעבר לכל המגרעות האחרות שלו, לטוני רומו יש בעיית ריכוז קשה ברגעים המכריעים. זה לא משהו שאפשר לתייג לווינריות או לוזריות, השלומיאליות שלו היא תכונה בפני עצמה - ניהול שעון מחפיר, פאמבלים קריטיים, מסירות לשחקן הכי מכוסה באנדזון, כל אלה הם מאפיינים שמלווים את רומו מההפסד לסיאטל בפלייאוף של 2006 ועד למשחק בדנבר ביום ראשון.

        דאלאס ישבה על כס הנהג במייל-היי, הוליכה 0:10 ונראתה כמי שעומדת לרדת להפסקה ביתרון של שתי החזקות כדור לפחות. עשר דקות להפסקה הופל רומו והכדור נשמט מידיו בדרך לטאצ'דאון קל של הסוסונים. רומו לא הצליח להתאושש עד לשלבי הסיום, ועד שכבר הוציא מהיד מסירה טובה לסאם הרד (ריצה של 52 יארד) שסידרה עמדה לטאצ'דאון, בעט בדלי והלחיץ את עצמו. דאון ראשון, שמונה יארדים מהאנדזון, 27 שניות לסיום, מסירה של שני יארדים לפטריק קרייטון. מתי הגיע הספייק? עם תשע שניות על השעון. 18 שניות נבלעו בין דאון לדאון ברגע הכי קריטי של המשחק והסוף ידוע. מזכיר קצת את המשחק מול הג'איינטס בפלייאוף 2007, לא? ואגב, שימו לב לדיווח של SI, שהביא תומר ספירשטיין לתשומת לבי לאחר שנכתב הטור, ובו מסופר שרומו בכלל לא ידע שזה היה דאון רביעי וציפה מהשופטים לדאון נוסף. Rest my case.

        רומו גידל מניירות של כוכב בשנים האחרונות, אבל בסופו של דבר, הוא לא נראה היום כמו יותר מג'ייק דלהום משופר. דאלאס לא ניצחה משחק פלייאוף מ-1996, וכמו שזה נראה, כל עוד הוא בהרכב, הבצורת הזו תימשך.

        טוני רומו שחקן דאלאס קאובויס (AP , Jack Dempsey)
        את השלומיאליות שלו לא ניתן לקטלג בתוך לוזריות, זו תכונה בפני עצמה. רומו (צילום: AP)

        הניתוח הצליח

        החולה חי - לטוני ספראנו, מאמן הדולפינס, היו את כל הסיבות בעולם להתחיל לתרץ. הגרלה קשה, הקוורטרבק הפותח נפצע, חוסר מזל. במקום זה, ספראנו עשה את מה שהוא יודע - לאמן. בלי להלחיץ מדי את צ'אד הני, ספראנו שם את הכדור בידיים של רוני בראון וניצל שוב את מערך הוויילדקאט, בלי לעשות שום דבר פאנסי. התוצאה: משחק גדול של בראון, עזרה סולידית של ריקי וויליאמס, ניצחון מוחץ על בפאלו והחייאת היונקים, שנראו כבר בדרך לקבר.

        החולה מת: במחצית הראשונה נראה היה שהחילוף של אריק מנג'יני בעמדת הקוורטרבק - דרק אנדרסון במקום בריידי קווין - מייצר את אותן התוצאות, התקפה אווירית עלובה ואימפוטנציה כללית בקטגוריית ייצור הנקודות. בשניה אנדרסון התעורר, וסיים אחרי הארכה עם 269 יארד. זה לא עזר, הבראונס ספגו הפסד רביעי העונה, אבל הכיוון הכללי נכון. אנדרסון נראה, אם להשתמש בשפת המאמנים, כמו השחקן שנותן לקבוצה את הסיכוי הטוב ביותר לנצח. מתישהו אולי זה גם יקרה.

        טוני ספראנו מאמן מיאמי דולפינס (AP)
        שום דבר פאנסי, רק פוטבול בסיסי. ספראנו (צילום: AP)

        טוב שבאת

        טוב שבאת: אין צורך להסביר מה היעדרות של מגה-סטאר עושה לקבוצה, אבל לעתים קרובות הברגים הקטנים לא פחות חשובים. ווס וולקר, התופס של ניו אינגלנד, הוא דוגמה מצוינת. במשחק מול בולטימור אפשר היה להרגיש מה עושה החזרה של וולקר לטום בריידי. הסלאנטים הקצרים ותשומת הלב שוולקר מרכז מהליינבקרים גורמים לכל המשחק של הפטריוטס להיות שוטף יותר. הדרייב שהסתיים בטאצ'דאון של רנדי מוס הזכיר את הימים היפים יותר, ולא את הקבוצה החיוורת שראינו בשלושת המחזורים הראשונים של העונה. וולקר סיים עם שש תפיסות ו-48 יארדים בלבד, אבל על זה בדיוק נאמר "הדברים שלא כתובים בסטטיסטיקה".

        בריילון אדוארדס: הדיכאון שקיבל אדוארדס בשנתיים האחרונות בעיי החורבות של קליבלנד מאפיל על הכישרון העצום שיש לו. לאדוארדס יצא שם של משמיט סדרתי, אבל אם הוא יהיה מסונכרן עם הקוורטרבק שלו, יש לו פוטנציאל לסגור את העונה הזו על קרוב ל-1,000 יארד ושישה-שמונה טאצ'דאונים. בג'טס, קבוצה שבה יש קוורטרבק מובהק וגם מאמן ראשי שנראה כמי שיודע מה הוא עושה (בניגוד לכאוס בקליבלנד) יוכלו להרגיש שינוי מיידי, אם רק אדוארדס יבוא עם המיינד-סט הנכון. חובת ההוכחה עליו, כי כשנותנים תמורתך תופס, ליינבקר ושתי בחירות דראפט, אתה צריך להיות ממש, אבל ממש טוב.

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

        בקטנה

        - יש רגעים שבהם אתה לא רוצה להיות באמריקה. כמו, למשל, שבוע לפני משחק של ברט פארב נגד גרין ביי. כמה טוב שהחלק הראשון נגמר, אבל חכו לנובמבר, כשהוא יגיע ל"למבו פילד" יהיה טרארם הרבה יותר גדול.

        - סופסוף נוכל לראות מה מייקל קראבטרי באמת שווה.

        - איזה שחקן נורא לורנס מארוני.

        - פייטון מאנינג. כל מילה נוספת מיותרת.

        - מאיפה באה ההתפרקות הזו של טנסי?

        - האם סטיב סמית' של הג'איינטס יהיה גדול כמעט כמו אביו הרוחני מקרוליינה?

        - כל הכבוד, רשארד מנדנהול. עכשיו צריך להראות קצת עקביות.

        - כל עוד ג'מארקוס ראסל משחק, לעלות בפנטסי עם ההגנה שמשחקת נגד אוקלנד זה הבאנקר הכי גדול שיש.

        - סליחה, סט. לואיס, מצטערים ששכחנו אתכם. נא להתעלם מהסעיף הקודם.

        רשארד מנדנהול שחקן פיטסבורג סטילרס (AP)
        יופי, עכשיו תראה שזו לא הבלחה חד פעמית. מנדנהול (צילום: AP)

        ראשונים בתחומם

        יארדים במסירה:

        1. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס) - 1,336
        2. פיליפ ריברס (סן דייגו) - 1,245
        3. בן רות'לסברגר (פיטסבורג) - 1,193
        4. טום בריידי (ניו אינגלנד) - 1,129
        5. ג'ו פלאקו (בולטימור) - 1,103

        יארדים בריצה:

        1. כריס ג'ונסון (טנסי) - 434
        2. אדריאן פיטרסון (מינסוטה) - 412
        3. רוני בראון (מיאמי) - 369
        4. סדריק בנסון (סינסינטי), סטיבן ג'קסון (סט. לואיס) - 367

        יארדים בתפיסה:

        1. סטיב סמית' (ניו יורק ג'איינטס) - 411
        2. רג'י ויין (אינדיאנפוליס) - 399
        3. וינסנט ג'קסון (סן דייגו) - 373
        4. דאלאס קלארק (אינדיאנפוליס) - 369
        5. ג'ריקו קוצ'רי (ניו יורק ג'טס) - 356

        תיקולים:

        1. לונדון פלטשר (וושינגטון) - 52
        2. בארט רוד (טמפה ביי) - 40
        3. סטיבן קופר (סן דייגו), קית' אליסון (בפאלו), דיקוול ג'קסון (קליבלנד) - 39

        הפלות קוורטרבק:

        1. אנטואן אודום (סינסינטי), אלוויס דומרוויל (דנבר) - 8
        3. ג'רד אלן (מינסוטה) - 6.5
        4. דווייט פריני, רוברט מאת'יס (אינדיאנפוליס) - 5.0

        חטיפות:

        1. דארן שארפר (ניו אורלינס) - 5
        2. מייקל האף (אוקלנד), אקיב טאליב (טמפה ביי), צ'רלס וודסון (גרין ביי) - 3
        5. וויל אלן (מיאמי) - 2

        סטיב סמית' שחקן ניו יורק ג'איינטס חוגג עם מריו מאנינגהאם (AP)
        גדול כמו האב הרוחני? סטיב סמית' חוגג עם מריו מנינגהאם (צילום: AP)