חברים, זה רדיו

זוהיר בהלול ראה כבר הכל ב-35 השנים שבהן הוא משדר כדורגל, קשה להפתיע אותו, על אחת כמה להוציאו משלוותו. אבי נמני הצליח לעשות את זה במהלך שידור "שבת של כדורגל", תוכנית העדכונים החיים של רדיו הבירה. לאחר ה-1:1 של מכבי תל אביב עם הפועל עכו, הציב בהלול בפני נמני שאלה וסירב לקבל תשובה מתחמקת. המאמן השיב לו "אתה לא תמיד ברור". השדר חזר: "ובכל זאת, אבי, הבנת את השאלה". נמני צבט שוב, הפעם עם סימנים כחולים מוגברים: "לא, אני לא מבין, זה ידוע שאתה אומר דברים לא ברורים". זה היה השלב שבו בהלול החליט לסיים בטרם עת את הראיון ופנה לאולפן בטון נרגן ונעלב, כשהוא מפטיר (רוח הדברים): "הכישלון הוא שלו והוא לא מוכן לדבר עליו, תמיד אומר את אותם הדברים". תקרית מסוג זה התרחשה בעבר לא מעט פעמים ביוזמת המאמן גס-הרוח והיהיר, שעושה בכל מקום כבשלו ומחשיב את עצמו מורם מעם מול כל מראיין, אולם מעולם, כך נדמה, לא הגיעה תגובה מצדו של המראיין עצמו (במקרה הזה איש התקשורת המוערך), שהפעם החליט לא לשתוק והשיב מלחמה.

העימות הזה היטיב להציג את פניהם של שידורי הכדורגל במוצ"ש במתכונתם החדשה – דומים מאוד ל"שירים ושערים" המיתולוגית, ועם זאת כל כך שונים. המגישים באולפן אופירה אסייג ומשה פרימו לא ידעו איך לאכול את התלהטות היצרים הבלתי צפויה. פרימו הלך סחור-סחור והתחמק, הכל על מנת לא לתת לשדר גיבוי שיתפרש כאמירה אנטי-נמנית, ואסייג רק הפטירה מספר דקות לאחר מכן ש"עוד ישמעו באמצעי התקשורת על התקרית הזו". נכון, הנה – שומעים, אבל נשאלת השאלה למה אתם לא עשיתם מזה סקנדל? עד כמה ש"שירים ושערים" הייתה ארכאית, גם בשנותיה האחרונות נותרה בה גאוות יחידה. אין שום סיכוי שנמני היה יוצא בזול ובלי דברי ביקורת חריפים מהאולפן, לו תקף בצורה נבזית כל כך את אחד משדריה, מהוותיק אל הצעיר שבהם. יתרה מכך, פרימו והכתב אור שפונדר, שהיו אחראים לפולו בגזרת מכבי תל אביב, לא נדרשו וכמובן לא נגעו מיוזמתם בנמני, הדמות שהכי מתבקש היה להתייחס אליה גם בלי קשר לעימות.

למרות האינטרסים, הפוליטיקות והנימה המתחנפת למרואיינים, שבלטה בעיקר בשעתיים הראשונות עד פתיחת המשחקים, "שבת של כדורגל" היא תוכנית חשובה. לא רק משום שהיא מעצימה את הדרמות ומעבירה התרחשויות כמעט שוות מכל המגרשים, אלא כי היא מוכיחה שהרדיו, למרות הפיחות הניכר במעמדו בשני העשורים האחרונים, עדיין מצליח לסתום חורים שמדיומים אחרים לא יכולים לטפל בהם. את התוכנית פתח דיון על פרשת בן סהר, ולשידור עלו רונן קצב ואבי לוזון. הדברים שאמרו השניים קיבלו משנה תוקף מעצם הווקאליות שבהם, גם אם הפרשייה והתגובות עלו לאוויר מספר שעות לפני כן. לאחר מכן התרכז השידור במשחק בין מכבי תל אביב והפועל עכו, ואת המנה העיקרית קיבלנו מיד אחרי החדשות של שבע, עם קרוב לשישה אותות "בום" שמבשרים על שער ועוד שני פנדלים מוחמצים. ההבדל בין השדרים המנוסים לצעירים המתלהמים לעתים הורגש היטב, אבל בסך הכל אין טענות בגזרה הזו – כך מייצרים אווירה של מחזור כדורגל, כזו שכבר שנים לא הייתה לנו.

ל"שבת של כדורגל" יש הרבה צדדים חיוביים – תמהיל נכון של כדורגל ושירים, דיווחים בזמן אמת ואווירה שמחה ועממית באולפן. אלא שהדרך להפיכתה למוצר שהוא מאסט בכל בית, אצטדיון ורכב עדיין ארוכה. היא נתפסת כתוכנית נישה בגלל יחסי ציבור דלים וקהל מאזינים מצומצם (רק שתי תחנות, רדיו דרום ו-95.8 במרכז, מצטרפות לשידור לאחר צאת השבת. מה עם תושבי הצפון?) והעובדה שצוות המגישים נתפס בקלקלתו בתקרית נמני-בהלול רק מעידה על כך שהם לא מוכנים לסטייה מהתסריט המקורי והמקורבים המקוריים. ברגע שהם יפסיקו לשחק בונקר (ספק גדול אם הם מסוגלים), נוכל להרוויח תוכנית שבאמת תגרום לנו לשאול את זה שיושב לידנו בטריבונה עם אוזניות, "ג'ינג'י, כמה כמה בפתח תקוה?".