פוליטיקלי אינקורקט: יש בי מזה וגם מזה

בסוף העונה הזו עשויה להיווצר סיטואציה מעניינת עם דונובן מקנאב וקווין קולב. קולב הראה בשני המשחקים האחרונים שהוא בעצם מוכן לשחק ברמה הנדרשת מקוורטרבק פותח בליגה. דווקא שבוע החופש מגיע לאיגלס לא בזמן - הם היו מעדיפים לראות את קולב פותח בכמה שיותר משחקים עד שמקנאב חוזר מהפציעה שלו.

מקנאב, כזכור, חתם ב-2002 על הארכת חוזה עד 2013, אבל כמקובל במצבים האלה, שלוש השנים האחרונות של החוזה שלו בוטלו והוא נכנס למו"מ עם הקבוצה בסוף העונה האחרונה ולבסוף נאלץ להתפשר על חוזה לשנתיים (השנה הזו והבאה) על בערך 10 מיליון דולר לעונה. לא סוד הוא שבפילי התלבטו קשה לגביו ולא סתם בחרו את קולב בדראפט.

אני לא יודע אם הקבוצה יכולה לחתוך את מקנאב בסוף העונה הזו ואם החוזה שלו מובטח, אבל אם זה יהיה אפשרי ואם קולב ימשיך לשחק כך, נראה לי שהוא יהיה בחוץ בסוף העונה. קולב מסר מעל ל-300 יארד בכל אחד משני המשחקים האחרונים, כשבאחרון הוא כמעט ולא עשה טעויות. האיגלס הוציאו עליו בחירת סיבוב שני (שזה גבוה) והמספרים שלו מהקולג' (יוסטון) נראים מעולים - אם כי אני לא ממש מהמבינים בקולג' פוטבול ואין לי מושג לגבי חוזק הדיביז'ן שבו הוא שיחק - קונפרנס USA. מה שכן - היו לו שם לפחות שתי עונות מדהימות, בהן הוא כמעט ולא מסר INT כל העונה (6 אינטרספשנס ו-30 טאצ'דאונים בעונה האחרונה ביוסטון).

לא שאני מחזיק יותר מדי מכל הנתונים האלה מבחינת יכולתם לחזות הצלחה במקצוענים (דייויד קאר, קייל בולר וג'ואי הרינגטון היו אחלה בקולג'), אבל יחד עם איך שקולב נראה בפילי, יכול להיות שיש כאן פרנצ'ייז קוורטרבק בהתהוות.

קרל פבאנו חזר הלילה לעשות מה שהוא יודע הכי טוב, וזה להתפרק בצורה מבישה ולסתום את הגולל כמעט סופית על תקוות הפלייאוף של הטווינס. פבאנו הגעיל עם שבע ריצות מורווחות בפחות מחמישה אינינגים, במשחק אולי הכי חשוב של הטווינס העונה. כך, במקום להקטין את הפער מדטרויט למשחק אחד בלבד הוא גדל לשלושה משחקים, כשנותרו רק עוד שלושה משחקים לסיום העונה. יותר מדי סיכויים אין למינסוטה, שעוד צריכה לשחק בקנזס סיטי נגד זאק גריינקי בשבת (שזה הפסד כמעט בטוח).

ההופעה של פבאנו הייתה אפילו יותר מגעילה משנראה, משום שהוא עלה לגבעה עם יתרון 0:2 בתחתית האינינג הראשון ולא הפסיד לדטרויט העונה בארבע הפתיחות הקודמות. זה מה שנקרא צ'וקר אמיתי. כל אוהדי היאנקיז לא מתפלאים על הביצוע הזה של פבאנו, שיש לו שני אוהדים יחידים בעולם (אחד מהם הוא דוד רוזנטל).

גם קולורדו רוקיז כמעט והבטיחו פלייאוף עם יתרון של שלושה משחקים. מה שקורה העונה בקולורדו כבר קיבל את התהודה. פשוט מדהים איך שהקבוצה הזו הפכה את עורה אחרי הפיטורין של קלינט הארדל המצחין והמינוי של ג'ים טרייסי. צריך להוריד בפניו את הכובעון. רק תארו לכם מה היה קורה אם לליברפול היה מאמן נורמלי ולא הדבר הזה, שאין לי מושג מי נתן לו הארכת חוזה.

הפיטורין של אריק וודג' היו צעד מתבקש, כמובן, לאור התוצאות העלובות של קליבלנד בשנים האחרונות. היה נראה שלקבוצה הזו היו את כל הכלים כדי ללכת עד הסוף, אבל מאז ההיחנקות המגעילה מול הרד סוקס ב-2007 הם הלכו מדחי אל דחי. אפשר להטיל את האשמה על פציעות (וי-מארט), הסרחות (סייזמור) וחוזים נגמרים (סבת'יה, קליף לי) אבל האמת היא שהקבוצה בשנתיים האחרונות מסריחה רצח בעיקר בגלל אנדר-אצי'בריות.

המועמד המוביל להחליף את וודג' הוא מאמן ההגשה של הרד סוקס. הם, כמובן, לא ידברו איתו עד שתיגמר העונה של הגרביים (אינשאללה בקרוב מאוד), אבל כולם יודעים שהם רוצים אותו והרד סוקס לא יעמדו בדרכו, למרות שהוא לא אמור לקבל על עצמו משרות של מאמן ראשי עד אחרי עונת 2010 לפי החוזה שלו מול הסוקס.

אם כבר מדסקסים בייסבול, לא שמעתי יותר מדי זיוני מוח מכל קופצי העגלות של הרד סוקס אחרי התצוגה המשפילה מול היאנקיז בסדרה האחרונה. יש להפסיד ויש להפסיד, ונראה שהרד סוקס בכלל לא רצו לנצח מאיזושהי סיבה. למה צריך להושיב את וי-מארט לנוח ביום ראשון בכזה משחק? למה יוקיליס ופדרויה נראו כמו זבל מזוקק? בושה. אמן שהאסטרטגיה הזו תתפוצץ להם בפנים כבר מול הביץ' מאנהיים.