פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        16 יום במרכז העולם

        ביום שישי תיבחר העיר שתארח את המשחקים האולימפיים ב-2016. דני בורשבסקי בדק מה מציעות ארבע המתמודדות

        ראש המעצמה הגדולה בעולם, מלך ספרדי, ראש ממשלה יפני ונשיא ברזילאי נפגשים בקופנהאגן - זה יכול להישמע כמו תחילתה של בדיחה, אבל הגיוני יותר שזה ישמע כמו משבר כלכלי או בטחוני חמור שמאיים להחריב את העולם. אבל זה קורה ביום שישי, ולא מהסיבות האלו. האישים שהוזכרו כאן וביניהם ברק אובמה והמלך חואן קרלוס מגיעים לבירת דנמרק כדי "להתחנף", עד כמה שזה נשמע דמיוני, ל-115 חברי הוועד האולימפי. כל אחד מהם יודע שגורלה של עיר הולדתו מופקד בידי אותם חברים, שיבחרו עיר אחת, זו שתארח את המשחקים האולימפיים ב-2016.

        זהו כוחה העצום של הרוח האולימפית. אירוע הספורט הגדול בעולם הוא עוצמתי כל כך, ובשנתיים האחרונות ביקשו מספר ערים בעולם, חלקן כבר אירחו ורובן מעולם לא, להצטרף לחגיגה. בשנה שעברה צומצמה הרשימה לארבע ערים: שיקגו, מדריד, טוקיו וריו דה ז'ניירו - ביום שישי הקרוב נדע מי הזוכה, שתצטרף לרשימה ארוכה של ערים קסומות שהפכו לאטרקטיביות במיוחד, ונהנו משבועיים וחצי בלתי נשכחים במרכז העולם.

        שיקגו

        יהיו כאלה שיגידו "כמה אולימפיאדות אפשר לעשות בארצות הברית?", אבל בהתחשב במועמדות האחרות לאירוח משחקי 2016, מצבה של שיקגו דווקא נראה טוב מההיבט הזה - כבר למדנו שזה לא מה שקובע. אם כבר, אז דווקא היחסים הבינלאומיים הם אלה שעלולים להכשיל את ההצעה המרשימה של האמריקאים. זו בדיוק הסיבה שהנשיא ברק אובמה ביטל תוכניות כדי להגיע לקופנהאגן במטרה לעשות מאמצים אחרונים למען העיר בה צמח מבחינה פוליטית.

        ההצעה של שיקגו לא הייתה המרשימה ביותר לפי הציון שקיבלה על ידי צוות המומחים שבחן את הערים המועמדות, אבל בשורה התחתונה יש לה תכנית אטרקטיבית במיוחד. היתרון הגדול שלה הוא בקירבה של מתקני הספורט לכפר האולימפי. רוב האירועים אמורים להתקיים באיזור הפארקים של שיקגו, ומיקומם הנוח יאפשר ל-88 אחוזים מהספורטאים גישה של מקסימום 15 דקות אל המתקנים הרצויים. בנוסף, המשחקים יתפרשו אל שני איזורים מרכזיים נוספים שהם הסולדג'ר פילד (האצטדיון הביתי של שיקגו ברס) והמק'קורמיק פלייס, שהוא מרכז הכנסים השני בגודלו בעולם.

        נקודת זכות נוספת לעיר שיקגו היא היותה אחת מהערים הספורטיביות ביותר בארצות הברית אם לא העיר מספר אחת. כשמדובר בספורט אמריקאי מקצועני, יש לה קבוצה בכל ליגה אפשרית וכשמדובר בספורט אולימפי, היא שופעת במתקנים ומארגנת אירועים גדולים ומשמעותיים כמו למשל המרתון המסורתי שלה. ב-2007 היא אירחה את אליפות העולם באגרוף למרות התרעה של שישה חודשים בלבד, והאירוע הזה זכור כהצלחה מסחררת, שהרשימה בדרך עד כמה בעלי זכות הצבעה.

        עיצובי המתקנים בשיקגו הרשימו מאוד את יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי ז'אק רוג. דוגמה לכך היא למשל האצטדיון האולימפי בן 80 אלף המקומות שמיועד להיבנות בפארק וושינגטון. הקירות החיצוניים שלו יהפכו למעשה למסכי ענק שישדרו את מה שקורה בפנים. אם זה לא מספיק, האמריקאים יעשו הכל כדי להפוך את האירוע לחגיגה אמיתית, ובנוסף למתקני הספורט אמורים להקים בעיר שלושה "מוקדי חגיגות", בהם יוצבו מסכי ענק לטובת אלה שלא השיגו כרטיסים.

        22 מתוך 27 מתקני הספורט יהיו ברדיוס של 15 קילומטרים מהכפר האולימפי, אבל במידה ושיקגו תזכה תהיה הרבה עבודת בנייה באתר. החשש הוא מכך שהאמריקאים, הנפגעים העיקריים מהמשבר הכלכלי, לא מעריכים נכון את ההוצאות הכספיות האדירות שצפויות להם. בהיעדר תמיכה ממשלתית נלהבת בדומה לכמה מהמועמדות האחרות, מדובר בעוד נושא שיכול להכשיל את קיומם של המשחקים בעיר.

        מדריד

        אחת מהבירות האירופיות המרכזיות שעדיין לא אירחו משחקים אולימפיים, הייתה אמורה לפי חלק מההערכות לארח את המשחקים הקרובים ב-2012. אז, ההצעה של מדריד הייתה מרשימה במיוחד, והיא עלתה על לונדון בלא מעט פרמטרים כמו למשל התמיכה מהממשלה, איכות המתקנים, התחבורה והכפר האולימפי. בניגוד לוועדות מארגנות אחרות, אנשי מדריד לא היו צריכים לבנות מחדש את ההצעה שלהם, אלא רק לשפר ולהתאים אותה לשנת 2016.

        מדריד הרשימה מאוד את חברי הוועד האולימפי שביקרו בה, והיא גם זכתה לציון השני בטיבו. הוועדה המארגנת נהנית גם מתמיכתו של יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי לשעבר, חואן אנטוניו סמראנש. היא גם נהנית מתמיכה נלהבת של 92 אחוזים מתושבי מדריד, כמו גם מהממשלה ובית המלוכה. אפילו 25 אלף מתנדבים שנרשמו כבר מחכים בקוצר רוח, אבל יש בעיה אחרת - משחקי הקיץ הקרובים יתקיימו בלונדון ומשחקי החורף בסוצ'י, קשה להאמין שאירופה תזכה בשלוש אולימפיאדות רצופות, עד כמה שהצעת מדריד תהיה מרשימה. מצד שני, קשה להאמין ששתי הצעות כל כך מרשימות יידחו בסמיכות כזאת.

        במידה ומדריד תיבחר, אנשיה ייהנו מהעובדה ש-77 אחוזים מהמתקנים המיועדים למשחקים כבר קיימים, אפילו הסנטיאגו ברנבאו בתכנון. עם זאת, יוקם שם אצטדיון אולימפי חדש באחד משני האיזורים שבהם יתרכזו המשחקים. האיזור הראשון הוא במזרח העיר, כאשר האיזור השני יהיה בנהר מנסנרס.

        ריו דה ז'ניירו

        עוד לפני שרשימת הערים המועמדות צומצמה משבע לארבע, העיר הברזילאית קיבלה רק את הציון החמישי בטיבו על ידי וועדת המומחים, ולמעשה כלל לא הייתה אמורה להיות ברשימה. בסופו של דבר, היא הועדפה על פני בירת קטאר דוחא בגלל תנאי מזג האוויר. האקלים של ריו באוגוסט הוא חלומי עבור אירוע הספורט הגדול בעולם. מדובר במזג אוויר אביבי, ללא משקעים וללא לחות גבוהה. היו רבים שחשבו שהנתון הזה, בנוסף ליופיה של ריו, מבססים את ההצעה של הברזילאים - אבל זה ממש לא ככה.

        מסתבר שהציון לו זכתה ריו בעבר לא חייב להיות כזה משמעותי בתהליך הבחירה. לא מעט אנשים רמי דרג מהוועד האולימפי דיווחו על ביקורים מרשימים במיוחד בריו דה ז'ניירו בשנתיים האחרונות, מה גם שהם זכו לתשובות מספקות על כל השאלות הקשות שהציגו לאנשי הוועדה המארגנת המקומית.

        המשחקים האולימפיים מעולם לא התקיימו בדרום אמריקה, ולדעת רבים ריו היא העיר היחידה ביבשת שיכולה לעמוד בסטנדרטים הכל כך גבוהים של הוועד האולימפי - הם רואים את ההזדמנות הזאת כחד פעמית ומוצדקת במיוחד. דרך אגב, כבר היו שלוש ערים בעבר שאירחו את גביע העולם בכדורגל ואת המשחקים האולימפיים ברצף, כך שזה לא אמור להוות מכשול לקיום המשחק, להיפך - מארגון מונדיאל 2014 הברזילאים יוכלו רק להפיק לקחים לקראת האירוע הגרנדיוזי שנתיים לאחר מכן. יתרון גדול נוסף של הברזילאים הוא שריו תוכל לארח את כל ענפי הספורט במשחקים (פרט לטורניר הכדורגל שמתקיים בכמה ערים) בשטחה המוניציפאלי.

        ריו דה ז'ניירו קיבלה ציון גבוה במיוחד בפרמטר של תמיכת הממשלה והתושבים, אבל לצד זה היא קיבלה ציון נמוך בכל הקשור לבטחון בעיר. בנוסף, אין בעיר מספיק בתי מלון לאירוע בסדר גודל כזה, אבל גם לזה הברזילאים מצאו פתרונות כמו אוניות פאר שיהפכו למלונוות צפים על המים ודירות שיושכרו מהתושבים המקומיים. בכל מה שקשור לאבטחה, אנשי הוועדה המארגנת סיפקו תשובות לבעלי זכות הבחירה, והשאלה הגדולה אם אלה השתכנעו. בכל מקרה, הפיכתם של איזורי הקופקבאנה והמראקנה לאתרים אולימפיים רשמיים קורצת במיוחד לא רק לברזילאים, אלא לרוב תושבי העולם.

        טוקיו

        זו כנראה ההצעה המעניינת ביותר, משום שבבירה היפנית הולכים בכל הכוח נגד הסטטיסטיקה. טוקיו אירחה את המשחקים ב-1964, מאז התקיימו ביפן שתי אולימפיאדות חורף, והמשחקים האחרונים באסיה התקיימו בבייג'ינג 2008. לצורך העניין, היפנים היו צריכים לחשוב על ההצעה המקורית והמעניינת ביותר, ולפחות לפי הציון שקיבלו (הגבוה ביותר) הם עמדו במשימה.

        המוטו של היפנים הוא לארגן את המשחקים הקומפקטיים והיעילים בכל הזמנים, ובדומה למה שעשו בברצלונה ב-1992, הם מתכוונים להחיות שטח "מת", שמתבסס בעיקר על ספנות ותעשייה. במקרה של משחקי 2016 מדובר ברצועת חוף בטוקיו, שתהפוך בתום המשחקים לאחד מהחלקים האטרקטיביים ביותר של העיר. התושבים המקומיים דווקא לא משתגעים במיוחד מהרעיון, והרבה מהם מושפעים על ידי אנשי האופוזיציה בממשלה, שמאמינים שצריך להשתמש בכסף למטרות אחרות. למעשה, היפנים קיימו מסע יחסי ציבור גרנדיוזי, ונדמה שהם הרשימו בעיקר את מי שנמצא מחוץ למדינה.

        בכל מקרה, ההצעה היפנית מתבססת על מתקנים משוכללים וקרובים אחד לשני, משחקים "ירוקים" עם דגשים על מחזור, אנרגיה סולרית, כלי רכב ידידותיים ומניעת זיהומים. האצטדיון האולימפי המתוכנן ימנה 100,000 מקומות והכפר האולימפי יורכב מחמישה גורדי שחקים בסימן חמש טבעות. 21 מבין 31 מתקני הספורט המיועדים כבר קיימים. התחרותיות של היפנים עם הסינים יכולה לשחק כאן תפקיד. הרי ברור שלונדון וגם לא הבאה אחריה, לא יוכלו להתחרות עם הארגון הגרנדיוזי של משחקי בייג'ינג. היפנים, השכנים ממזרח, יעשו הכל כדי להשכיח את המשחקים הגדולים האחרונים באסיה, ולהנציח את ארץ השמש העולה - נראה שהרעיון הזה מוצא חן בפני כל מי שהרוח האולימפית נושפת בעורפו.