פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שבוע סוף

        "עשר של שבוע" בטור אחרון לעונה הנוכחית, כשרגע לפני שהוא נוסע למקום רחוק, אריאל גרייזס מסכם את עונת 2009 ב-MLB

        העונה אמנם נגמרת רק עוד שבוע וחצי, ומספר מקומות לפלייאוף עדיין לא נסגרו סופית, אבל מכיוון שהחל ממחר אני אהיה במקום שבו אפילו לא שמעו על בייסבול, אין ברירה אלא לסכם שבוע אחד מוקדם יותר. אז הנה, בלי סדר מיוחד, האנשים, המאמנים והקבוצות שעשו לי את העונה האחרונה. נתראה בוורלד סירייס.

        דייסקיי מאטסוזקה שחקן בוסטון רד סוקס (AP)
        ביי ביי, גרייזס, תעשה חיים (צילום: AP)

        1. תאמינו לי, בתור אוהד רד סוקס, זה לא היה קל לראות את החבר'ה מהברונקס חוזרים לשלוט בבית המזרח של ה-AL אחרי שכבר זכינו לראות אותם נשארים מחוץ לפלייאוף בעונה הקודמת. אבל לזכותו של בריאן קשמן ייאמר שהוא עשה את המהלכים הנכונים בפגרה, וגם אם סי.סי. סבאת'יה ומארק טשיירה עלו הון תועפות, הם היו שווים כל אגורה במהלך העונה (איי ג'יי בארנט זה סיפור אחר, אבל לא תמיד דברים מצליחים). וצריך להודות באמת – פלייאוף בלי היאנקיז פשוט לא הרגיש אותו דבר. עכשיו נשאר לראות אם הם מסוגלים לעשות את הצעד הנוסף.

        2. לג'ו מאוור יש לי חיבה עמוקה עוד מהתקופה שהוא שירת את קבוצת הפנטזי שלי נאמנה במשך שנתיים, ואני מסתכן בלהיחשב שרלטן כשאגיד שכבר אז חשבתי שהוא מסוגל להתפתח למפלצת שאליה הוא הפך העונה. העונה דווקא לא נפתחה טוב למאוור, שהושבת בחודש הראשון של העונה בגלל פציעה, אבל מאז שחזר הוא פשוט משחק בלי הכרה. ההבדל מעונות קודמות הוא שהעונה הוא לא רק חובט לממוצע גבוה (37.1% מדהים) אלא גם לכח (28 הומראנס, יותר מפי 2 ממה שחבט בכל עונה אחרת), מה שהופך אותו אולי לחובט המאיים בליגה שלא קוראים לו אלברט פוחולס. אם הטווינס יירצו להאריך את הקריירה של מאוור, הם ייאלצו לקבל החלטה במוקדם או במאוחר להעביר אותו מעמדת הקצ'ר לעמדה שוחקת פחות.

        3. יש הרבה שחקנים שאכזבו השנה בגדול, חלקם בגלל פציעות וחלקם בגלל הגיל, אבל לטעמי גריידי סייזמור הוא האכזבה הגדולה מכולם. סייזמור נמצא השנה בדיוק בנקודה שבה הוא היה אמור להפוך מאחד האאוטפילדרים הטובים בליגה לשחקן על, קצת כמו השחקן מהסעיף הקודם שלנו. במקום, סייזמור לקח לא צעד אחד אחורה אלא עשרה כאלו, וממוצע חבטה של פחות מ-25% למי שהיה אמור להיות חובט הליד-אוף הטוב בליגה הוא אכזבה אמיתית.

        4. ברשימת הפיצ'רים האהובים על עבדכם הנאמן, עומד פדרו מרטינז לבדו בראש הרשימה, במרחק ניכר מהבא אחריו (כרגע דני הארן, שבעזרת השם יביא מחר אליפות פנטזי שניה לאבא). אני חושב שלא היה רגע משמח יותר מבחינתי בעונה הנוכחית מאשר לראות את פדרו לא סתם חוזר להגיש, אלא עושה זאת בדומיננטיות שאולי לא הזכירה את תחילת העשור, אבל בטח לא גרמה לך להתבייש בו, כמו שקורה עם מגישים מבוגרים שמושכים את הפרישה.

        5. כמובן, אם אתה רוצה לראות את פדרו הדומיננטי של אז, אין צורך במכונת זמן אלא פשוט להדליק את הטלוויזיה פעם בחמישה ימים כשהג'איינטס משחקים. אם זיקו היה פלה הלבן, אז טים לינסקאם בקלות יכול להיות מוכתר בתור פדרו הלבן – פאסט בול קטלני, כדור מסובב שחובטים לא מסוגלים להתמודד איתו, מאות סטרייקאאוטס – והכל בגוף רזה להחריד, שגורם לאינסטנקטים הפולניים שלך לרצות לדחוף לו אוכל לפה. הא, כן, ושיסתפר כבר, הבחור.

        טים לינסקאם שחקן סן פרנסיסקו ג'איינטס (AP , Dino Vournas)
        תספורת קטנה לא תזיק, הא? לינסקאם (צילום: AP)

        6. מחר בערב הדודג'רס, קרוב לודאי, הולכים להבטיח את המקום בפלייאוף, וכל הסימנים מצביעים על כך שהם יעשו זאת גם כקבוצה עם המאזן הטוב ב-NL. זה נראה אולי טריוויאלי אחרי פתיחת העונה המצוינת של הקבוצה הזאת, אבל זה היה הרבה פחות פשוט כשלוקחים בחשבון את הלחץ שהרוקיז והג'איינטס הפעילו עליהם לאורך כל החצי השני של העונה ואת ההשעיה של מני רמירז, שלא פגעה בהצלחת הקבוצה, אפילו לא במשחק. על ההצלחה הזאת חתום איש אחד, קוראים לו ג'ו טורה, שמוכיח בשנתיים האחרונות שליחו לא נס, אחרי הכל, וכל מה שהוא היה צריך זה אתגר חדש. כבר שנים אנחנו טוענים שאימון קבוצת בייסבול הוא אוברייטד, וכבר שנים טורה מתעקש להוכיח לנו את ההיפך.

        7. ואם הזכרנו את הרוקיז, אי אפשר בלי לדבר על הקבוצה הזאת, שהיתה המרענן הרשמי של הקיץ ומאיימת לשחזר את הפלייאוף של 2007, וכל זאת עם חבורת שחקנים לא אנונימיים, אבל גם כאלה שאף אחד מהם לא נחשב לסופרסטאר בליגה הזאת. גם פה אין ברירה אלא לתת קרדיט למאמן, ג'ים טרייסי, שהחליף את קלינט הארדל (ולא דקה אחת מוקדם מדי) באמצע העונה, והפך חבורת אנדראצ'יברים ליחידה לוחמת ואיכותית. אין לנו מושג מה עשה טרייסי ששינה כל כך את הקבוצה הזאת, אבל מה שזה לא היה – הוא ידע מה הוא עושה.

        8. גם את מני רמירז הזכרנו, וצריך להודות שגם את השנה הזאת נזכור בזכות שערוריות הסטרואידים שלה. זה התחיל עם הגילוי שא-רוד לקח סמים בשנים עברו, המשיך בהשעייה ל-50 משחקים של רמירז (שחזר ממנה כשהוא נראה בדיוק כמו שהיה במדי בוסטון בעונה קודמת, אבל בדיוק) ונגמר בינתיים עם החשיפה שדייויד אורטיז ורמירז עצמו נתפסו כבר ב-2003. מצד שני, האדישות הציבורית המסוימת שבה התקבלה החשיפה של אורטיז (בטח בהשוואה לא-רוד, שלא לדבר על בונדס או קלמנס בעבר) נותנת תקווה שאנחנו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה בתחום הזה, בו מה שקרה בעבר נשאר בעבר ורק מה ששחקן נתפס עליו היום באמת רלוונטי.

        9. אחרונים אחרונים חביבים – תודו, חשבתם יבואו פה המטס - אבל האמת, למטס יש מיליון סיבות לעונה האיומה שלהם, רובן נמצאות ב-DL. שיקגו קאבס, לעומת זאת, אמנם סבלו מפציעות (טד לילי, אלפונסו סוריאנו. ריץ' הארדן ואראמיס רמירז בכלל לא נספרים), אבל חוסר היכולת של הקאביס להוות תחרות במרבית שלבי העונה הוא כישלון לטעמי הרבה יותר גדול. מקבוצה ששנתיים רצוף הגיעה לפלייאוף ועפה שם בסיבוב הראשון, הפכו השנה הקאבס ללא רלוונטיים ולא רחוקים מלחזור לאותה בינוניות שאפיינה אותם מרבית העשור. זה לא יהיה הימור פרוע להניח שלו פינלה לא יחזור לעונה הבאה וגם פה – יפה שעה אחת קודם.

        10. ואי אפשר בלי להזכיר את:

        • אלברט פוחולס – אפילו בסטנדרטים שלו מדובר בעונה מעולה. לא היה חסר הרבה כדי שהוא גם ירוץ לטריפל קראון.

        • מארק בהרלי – כל מי שנותן פרפקט גיים, זכאי לשורה לפחות בספר שלנו

        • ג'סטין ורלאנדר – איזה קאמבק

        • פבלו סנדובאל – קונגפו פנדה הוא בלא ספק הכינוי הכי טוב היום בשוק לשחקן בייסבול

        • לאנס ברקמן – איך, איך לקחתי אותך לפני מארק טשיירה בדראפט הפנטזי? באסט השנה

        • ג'וש המילטון – בעצם, אתה הבאסט.

        • בולטימור – שימו לב אליהם, הפריצה תבוא מתי שהוא, אנחנו מהמרים על עונה הבאה.

        מאט וויטרס שחקן בולטימור אוריולס עוצר את אמיליו בוניפאסיו שחקן פלורידה מארלינס (AP)
        חכו למאט וויטרס והאוריולס, מתישהו הפריחה תגיע (צילום: AP)