במרומי תא הכבוד באורווה בפתח תקוה, בין מכובדים, אישי ציבור ועיתונאים, ישב לו מר אבי לוזון ורטן בקול רם ועצבני לעברו של אוהד כהן, שוער מכבי פתח תקווה. לא הפריע לו מעמדו וכסאו המכובד, האירוע הרשמי בו משתתפת קבוצתו לשעבר, העובדה שמדובר בקבוצתו לשעבר והוא עכשיו יו"ר ההתאחדות בכלל, או אפילו העובדה שסביבו היו אוהדים ושלל מזדמנים (שבמכבי פ"ת קוראים להם קהל). שוב... במהלך משחק גביע הטוטו יושב יו"ר ההתאחדות לכדורגל, גוער בקול רם בשחקן כמו אחרון האוהדים, מבלי לספור אף אחד מסביבו והעולם שותק.
אולי זאת הנורמה, בכל זאת כבר התרגלנו לראות מכבוד יושב הראש התנהגות לא ראויה למעמדו, אבל מה שהדהים אותי יותר מכל היא העובדה שהסיקור לכל הסיפור הזה היה מינימאלי, כמו עוד מיני תקרית בין אוהד לשחקן. לא כותרות, לא גינויים, לא סליחות, רק הכחשות, ליתר דיוק הכחשה, של מכבי פתח תקווה, שאומנם סירבה להגיב לעניין, אבל הכחישה שהצעקה באה מאחד מבני משפחת לוזון והאירה לנו על ראשו של איזה גנב בוער הכובע.
יכול להיות שהם בכלל צוחקים עלינו שם ב"משפחת לוזון" והכול בשבילם זה דאחקות לארוחות ערב שישי. אם כן, אזי, בוער או לא בוער, אני מסיר את הכובע. שאפו, כי זה ממש נראה כאילו הם לא סופרים אותנו. זו לא הפעם הראשונה שאני משתף אתכם בתסכוליי מהתנהגות יושב הראש והעולם עדיין שותק. אם אבי היה סופר אותנו לא הייתי נאלץ לחזור עכשיו על אותם דברים שכתבתי לאחר שהוא השתלח במהלך משחק ליגה לנוער בשופט שפסק "לרעתה" של.... מכבי פתח תקווה. אני מרגיש כמו תקליט שחוק שחוזר על עצמו, כבר דיברתי על האסור ועל הבושה, על חוסר הכבוד לקהל אוהדי הכדורגל, ועל העדר התנהלות ממלכתית ראויה (מלבד טיסות תכופות במחלקה ראשונה).
מה אני אגיד לכם, אני כבר אובד עצות ומילים, יכול להיות שבכלל הכול מסביב תקין ואני הוא זה שלא בסדר, (בניגוד מוחלט למה שהפסיכולוגית שלי הייתה אומרת אם הייתה לי אחת כזו), אבל מבחינתי זה לא נתפס. אולי באמת הסטנדרטים שלי גבוהים מדי ולא מתאימים למדינת עולם שלישי באמצע המזרח התיכון. אז מה אם אנחנו שואפים להיות אירופה, אנחנו כאן ואירופה זה בצד השני של ים תיכון, שם יש קלאסה. האמת, גם בזה אני מזמן כבר לא מאמין. גם לאופ"א, "ההתאחדות" של אירופה, הצליחה משפחת לוזון להשתחל.