כן, ככה תשאירו אותו

מאזן בעונה שעברה: 39:43

סיימו את העונה: בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אחרי הפסד 4:3 לאטלנטה

לא קורה הרבה שההייפ התקשורתי סביב כוכב NBA אינו מצליח להעביר עד הסוף את גודל ההישג. כן, דווין וויד זכה למנה מכובדת של כותרות בשנה שעברה, במיוחד בחודשים פברואר-מרץ, בהם ניפק תצוגות תכלית בתדירות בה נבחרות ישראל יורדות אל קרקע , אולם את עונת הקאמבק שלו אפשר להעריך באמת רק בפרספקטיבה של זמן. וכך עשה זה לא מכבר כתב האתר הרשמי של הליגה, ג'ון שוכמן, אשר הוכיח באותות ומופתים שעונת 2008-9 של ווייד היא עונה היסטורית של ממש - מן הטובות אי-פעם, העומדת בכבוד מול העונות הטובות ביותר של ג'ורדן, צ'מברליין ואוסקר רוברטסון.

כך או אחרת, העונה הקודמת של מיאמי נעה, מיותר לציין, סביב ההתעלויות של הפלאש. כשהוא היה יוצא מן הכלל – זה בד"כ הספיק לניצחון. כשהיה סתם טוב מאד – הקבוצה הפסידה. ביזיון 15 הנצחונות מלפני שנתיים נשכח כלא היה וההיט נאבקו במשך מרבית העונה על יתרון הביתיות בפלייאוף, אותו הפסידו לבסוף לאטלנטה.

מריו צ'אלמרס ודייקוואן קוק הצעירים התעלו על הציפיות והוכיחו את עצמם כשחקני משנה טובים עם תקרה גבוהה בהרבה ממה שהיה נראה. מייקל ביזלי השתפר עם צבירת הקילומטראז' ופיתח עוד אלמנטים במשחקו נוסף על הסקורריות המוכחת. הטרייד, שהתבצע עם טורונטו בפגרת האולסטאר, והביא לקבוצה את ג'רמיין אוניל וג'מריו מון בתמורה למרקוס בנקס והפוסטר של שון מריון, נראה כעוד צעד חיובי בדרך לביסוס מעמדה של מיאמי כסוס השחור של הפלייאוף. אולם סיומת עונה צולעת (רק 5 נצחונות ב-12 המשחקים האחרונים, בלו"ז לא קשה במיוחד) והשתלבותו הצולעת עוד יותר של ג'וניל במשחק ההתקפה ציננו קצת את ההתלהבות. ובצדק, שכן המסע של מיאמי בפוסט-סיזן נעצר כבר בסיבוב הראשון עם הפסד כואב לאטלנטה בסדרה חלשה ומאכזבת שכל משחק שני בה היה בלו-אוט וכל שבעת משחקיה הוכרעו בהפרש דו-ספרתי. המסקנה המתבקשת מהסדרה הזו, כמו גם מכל החלק השני של העונה, הייתה ברורה כשמש: מיאמי חייבת אינפוזיה של כישרון.

באו: קוונטין ריצ'רדסון (טרייד, מינסוטה)

עזבו: מארק בלאונט (טרייד, מינסוטה), ג'אמריו מון (שחקן חופשי, קליבלנד)

עם כל הכבוד להצטרפותו של קוונטין ריצ'רדסון (שתיפקד הקיץ על תקן בדיחה פנימית של ה-GM-ים בליגה), הפגרה של מיאמי לא הייתה פרודוקטיבית וכללה בעיקר חוסר עשייה, תיסכול ופרשיות שלא קשורות לכדורסל. בזמן שהליגה השתוללה בטריידים - כאשר לא רק הגדולות, אלא גם קבוצות הדרג השני, ובמיוחד אלה הנמצאות בבית של מיאמי (אטלנטה, וושינגטון) חיזקו את עצמן - החליט פט ריילי לשחק פוקר עם הסופרסטאר שלו ולהמר על הקיץ של 2010, בו כידוע יכול וויד להשתחרר מהחוזה.

אפשר להבין את ריילי, שמחכה לקיץ של שנה הבאה, עמוס בשחקנים חופשיים אטרקטיבים ועם פיירול של 17 מיליון בלבד, על מנת לבצע את החיזוק. אך ספרו זאת לפלאש, שסירב בנימוס להיכנס למו"ם על הארכת החוזה ועל מנת להעסיק את עצמו בחודשים שחונים ללא כדורסל קנה בית בשיקגו. עובדה זו תמימה כשלעצמה, אך כשמחברים אותה להיותו יליד שיקגו, שגדל כאוהד שרוף של הבולס, לידיעה כי סוכנו של וויד ומשפחתו (ובמיוחד אמו, לה קנה לפני שנתיים כנסייה בעיר) מתגוררים בשיקגו ולשאיפתם המוצהרת של הבולס להנחית סופרסטאר בקיץ הבא, קשה שלא להיות מודאגים קצת, אם אתם אוהדי מיאמי.

סיבה נוספת לדאגה היא בריאותו הנפשית של מייקל ביזלי, שהשתחרר לפני מספר ימים ממכון גמילה ביוסטון. ביזלי בן ה-20, שאמור להתפתח לעזר כנגדו של ווייד, לקה הקיץ בדיכאון ושיתף בכך את כל העולם ואחותו במספר הודעות מבהילות בטוויטר. זמן קצר לאחר מכן אישפז את עצמו במכון גמילה. הקשר בין הדיכאון למכון גמילה (ממה בדיוק?) אינו מובן מאליו ומה שמוסיף על המסתורין הוא סירובם המוחלט של כל המקורבים לשחקן לדבר על סוג הטיפול אותו הוא מקבל. מה שכן ברור, הוא שעתיד המועדון מצוי כרגע בידיו של ילד מולטי-מיליונר, המתקשה, ככל הנראה, להתמודד עם התהילה המוקדמת שנפלה בחלקו.

ובנוסף, יש את המיני-פרשיות הכוללות תביעה הדדית בין וויד לשותפיו העסקיים, המאלצת את הכוכב לבלות בבתי המשפט במקום להתרכז במה שחשוב באמת (רכישת נכסים בשיקגו) ובעיות פיננסיות במועדון עצמו, שאילצו את סגל העובדים של ההיט לקצץ עד 20 אחוז מהמשכורת. בסופו של דבר, קשה להעלות על הדעת קיץ מסויט מזה שעבר על מיאמי, וכשלוקחים בחשבון את התחזקותו של הבית הדרום-מזרחי, שלאט לאט הופך לחזק ביותר במזרח, קשה להישאר אופטימיים לקראת העונה המתקרבת.

חמישיה: מריו צ'אלמרס, דווין וויד, קוונטין ריצ'ארדסון, יודוניס האסלם/מייקל ביזלי, ג'רמיין אוניל

ספסל: כריס קווין, דייקוואן קוק, יאקובה דיווארה, מייקל ביזלי/יודוניס האסלם, ג'ואל אנתוני, ג'אמל מגלור וג'יימס ג'ונס

מאמן: אריק ספולסטרה (עונה שניה)

מועמד לפריצה:

חוסר הוודאות בנוגע לשפיותו של ביזלי והערכה זהירה כי ג'יימס ג'ונס לא יפרוץ פתאום בגיל 29, משאירה אותנו עם מריו צ'אלמרס ודייקוואן קוק כמועמדים טבעיים לפריצה. צ'אלמרס בעונת רוקי נפלאה דאשתקד, השתלט במהרה על עמדת הרכז הפותח והרוויח ביושר את ה-30 דקות פלוס שלו. מדובר ברכז הגנתי מצוין (מהרוקיז החוטפים הטובים אי-פעם) שיכול וצריך ליזום יותר בצד ההתקפי. עם הביטחון המשופר וכמות מסחרית של דקות משחק, אמור צ'אלמרס לעשות צעד קדימה בעונת הסופמור שלו. המעבר של ג'אמריו מון לחיקו החמים של לברון ג'יימס והחור בעמדה 3 שנוצר כתוצאה מכך, הם חדשות מעולות עבור הפורץ השני שלנו, דייקוואן קוק – השלושיונר המצטיין שפרץ בשנה שעברה. קוק אמנם קצת נמוך לעמדת ה-SF, אך ההגנה המצוינת שלו והיכולת לנצל את המבטים הפנוים שווייד מייצר למטח שלשות, אמורים להקפיץ את דקות המשחק שלו לאזור ה-30.

מועמד לדעיכה:

בקרב צמוד בין קיו-ריץ' לג'וניל, אני מוותר על תפוח האדמה הלוהט והולך עם הפציעות הכרוניות. בגיל 31 ואחרי ניתוחים בשתי הברכיים, ג'רמיין אוניל כבר לא יחזור לימי ה-20 10 שלו. אפילו לא קרוב לזה. בשלוש העונות האחרונות הוא הפסיד יותר משחקים מאשר שיחק וממשחק הפוסט-אפ הנפלא שלו נותרו בעיקר הזיכרונות. העונה, כאמור, זה רק יהפוך נוסטלגי יותר.

אקס-פקטור:

מצבו הנפשי של ביזלי. אולי מישהו במיאמי צריך לקחת את הבחור המקועקע לשיחה בארבע עיניים ולהסביר לו שבעתיד הקרוב הוא הולך לשחק כדורסל למחייתו ולהרוויח על זה מיליונים, לסדר את משפחתו המורחבת 4 דורות קדימה, כולל הדודים שרואים רק בליל הסדר, להשיג כמעט כל בחורה שרק ירצה ולהפוך לסמל באחת הערים הכיפיות בארה"ב. ואם כל זה לא יעזור, פשוט להראות לו את התמונה של דלונטה ווסט עושה חיקוי של אנטוניו בנדרס ב"דספרדו". אולי זה יוציא אותו מהדיכאון. כי בסגל הנוכחי של מיאמי, רק לביזלי יש את הפוטנציאל להפוך לסייד-קיק עיקרי של ווייד ולשכנעו לחתום על הארכת חוזה.

התסריט האופטימי:

וויד נותן עונה קרובה לזו של שנה שעברה, צ'אלמרס וקוק עושים את הקפיצה קדימה ומישהו במיאמי לוקח את ביזלי לשיחה בארבע עיניים. ג'וניל, לראשונה מזה דור וחצי, נותן עונה של 70 משחקים פלוס. מיאמי משתחלים למקום 4 במזרח ואפילו עוברים סיבוב בפלייאוף בדרך לקיץ מלא ההבטחות של 2010.

התסריט הפסימי:

וויד לא מצליח לשחזר לא את השיא של העונה הקודמת ולא את כמות המשחקים ששיחק. ג'וניל לא מצליח לשחזר את הרצועה הצולבת בברך, מפסיד 60 משחקים ומודיע על פרישה. צ'אלמרס וקוק לא מספקים את הסחורה ובצעד של ייאוש מחתים ריילי את סטפון מארבורי. מיאמי מסיימת את העונה מחוץ לפלייאוף. כתוצאה מכל אלה מייקל ביזלי מתאבד.

ולתחזית:

גורמים רבים מדי צריכים להתחבר במיאמי על מנת שהתסריט האופטימי יתממש. קשה לראות את ווייד משחק עם אותה אינטנסיביות ואתה מוטיבציית שיא עמה שיחק בשנה שעברה, במיוחד לאור ההתרחשויות בקיץ. קשה עוד יותר לבנות על הבריאות של ג'וניל. סגל דליל מדי שלא התחזק משנה שעברה יספיק הפעם רק למקומות 7-8 בדרך להפסד בסיבוב הראשון לאחת משלושת הגדולות. עונת מעבר פושרת בדרך לקיץ 2010 הגורלי, שיקבע באופן ישיר את העתיד של הפרנצ'ייז.