פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אנשי הסיבוב השני

        מחממים את הפרקט: באורח פלא, אטלנטה שימרה את הסגל ואפילו חיזקה אותו. לאן זה ייקח אותה? לאותו מקום, כנראה

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 35:47

        סיימו את העונה ב: מקום הרביעי במזרח. קיבלו סוויפ נגד קליבלנד בסיבוב השני של הפלייאוף, אחרי ניצחון על מיאמי בראשון.

        אחרי שנים ארוכות על תקן הבדיחה של הליגה, הנהלה שצריכה דיון דחוף בבימ"ש כדי להחליט איזה תוספות לשים בפיצה, ג'נרל מנג'ר שבחר את מרווין ושלדן וויליאמס במקום כריס פול וברנדון רוי ושחקן מפתח שמעדיף לחתום ביוון, ההוקס הצליחו להתאושש. לאחר עונה בה השתחלו לפלייאוף ואפילו מתחו את האלופה שבדרך בסיבוב הראשון, בעונה החולפת אטלנטה הפכה לקבוצת פלייאוף לגיטימית לחלוטין. החבורה של מייק וודסון התמקמה בשולי צמרת המזרח מפתיחת העונה והשיגה יתרון ביתיות בפלייאוף, אותו ניצלה כדי לנצח את מיאמי בשבעה משחקים חד צדדיים. לסיבוב השני ההוקס הגיעו פצועים ועייפים, ואפשרו לקליבלנד להיכנס לתפקיד המטאטא. למרות הסוויפ, אטלנטה יצאה מרוצה מעונה מוצלחת. גם זה משהו.

        המפתח להצלחה של ההוקס היה חמישייה איכותית ומאוזנת; אין סופרסטאר אלא שני על-גבול-האולסטארים - ג'ו ג'ונסון, שמתפקד על תקן הסקורר, וג'וש סמית', שאחראי על ההגנה. למרות האיזון והכשרון, מבחינה התקפית אטלנטה לא עשתה שום דבר טוב במיוחד. ההגנה, לעומת זאת, הייתה מהטובות בליגה. ההוקס הצליחו לבצע את השילוש הקדוש - לגרום ליריבה לאחוזים נמוכים מהשדה, מעט שלשות ומעט הליכות לקו העונשין. רק חולשה יחסית בריבאונד הפריעה להם להפוך לקבוצת הגנה גדולה באמת. הבעייה הזו הפכה קטסטרופלית מול קליבלנד, ולא השאירה להוקס שום סיכוי להמשיך להרגיש את הפלייאוף ההוא, שכולם מדברים עליו.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: ג'מאל קרופורד (טרייד, גולדן סטייט), ג'ו סמית' (שחקן חופשי, קליבלנד), ג'ייסון קולינס (שחקן חופשי, מינסוטה), ג'ף טיג (דראפט).

        עזבו: רונלד "פליפ" מארי (שחקן חופשי), אייסי לואו וספידי קלקסטון (טרייד, גולדן סטייט).

        הג'נרל מנג'ר ריק סאנד, שנכנס לשנה השנייה שלו במועדון, יכול לרשום לעצמו קיץ מאוד שקט ומאוד יעיל עבור אטלנטה. כמעט כל מטרה הושגה; סאנד היה הראשון לקפוץ על אחת המציאות הגדולות של הקיץ - ג'מאל קרופורד שהסתכסך עם דון נלסון בגולדן סטייט - והביא אותו תמורת כלום (החוזה הגמור של ספידי קלקסטון ואייסי לואו המאכזב הם ההגדרה המילונית לכלום). ההוקס היו זקוקים נואשות לסקורר נוסף, והגמל בהחלט עונה להגדרה עם 20 נקודות למשחק בשנתיים האחרונות. קרופורד יהיה השחקן השישי הקלאסי ויעלה מאחוריי מייק ביבי וג'ו ג'ונסון, כאשר במאני טיים הוא בהחלט עשוי להשתלב בצוותא אליהם.

        ההמשך עמד בסימן שימור הקיים. ארבעה משמונת השחקנים המובילים סיימו חוזה הקיץ, וסאנד עבד בשקט ובסבלנות כדי להשאיר את שלושת החשובים יותר במחירים סבירים לחלוטין: ביבי נשאר עבור 18 מיליון דולר ל-3 שנים, מרווין וויליאמס היעיל יקבל כ-40 מיליון דולר בחמש שנים וזאזא פאצ'וליה הגיאורגי, מהסנטרים המחליפים הטובים בליגה, יכניס לחשבון הבנק 19 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות. בכך, היציבות וההמשכיות הופכות למילות המפתח של ההוקס. יחד עם המאמן וודסון שנכנס לעונה השישית שלו לאחר חמש שנים של שיפור הדרגתי (התחיל מ-13 נצחונות והגיע עד ל-47), כל החוליות החשובות ממשיכות גם השנה.

        למרות שהפיסה החסרה בפאזל הייתה עומק הפנים, בעיקר בפאוור פורוורד, סאנד החליט לוותר על אושיית היורוליג דיוויד אנדרסון ומכר את הזכויות עליו ליוסטון. אבל על כך הוא פיצה בהחתמה הנהדרת של ג'ו סמית' הוותיק, שעזר מאוד לקליבלנד בעונה החולפת והקאבס רצו להשאיר אותו, אבל אטלנטה רצתה יותר. סמית' התרשם ממאמצי החיזור של ההוקס (הם זכרו את יום ההולדת שלו!) והבחירה שלו הפכה את אטלנטה רשמית ובלי טיפה של אירוניה, לקבוצה ששחקנים רוצים להגיע אליה. כדי לסגור את כל הפינות, סאנד הביא גם את חוטב העצים המנוסה ג'ייסון קולינס כשחקן פנים חמישי. מהדראפט הגיע הפוינט גארד ג'ף טיג שינסה להתגנב לרוטציה בין ביבי לקרופורד.

        משימה אחת סאנד לא השלים, ככל הנראה משימה בלתי אפשרית בשלב הזה: הארכת החוזה של ג'ו ג'ונסון. JJ יסיים חוזה בקיץ הבא והוא מצא זמן מצוין לכך - קיץ 2010 המפורסם. הגארד המצוין יוכל להפוך לפרס ניחומים נאה עבור קבוצות שלא ישיגו את לברון או וויד. הנהלת ההוקס תעשה הכל כדי להחתים את הסקורר שלה על חוזה חדש, אבל ג'ונסון ככל הנראה יעדיף לחכות; גם כדי לראות איזה הצעות הוא מקבל, וגם כדי לבדוק אם באטלנטה הוא יוכל להגיע רחוק יותר מסיבוב שני.

        מה מי מו

        חמישייה: מייק ביבי, ג'ו ג'ונסון, מרווין וויליאמס, ג'וש סמית', אל הורפורד.

        ספסל: ג'ף טיג, ג'מאל קרופורד, מריו ווסט, מוריס אוונס, ג'ו סמית', זאזא פאצ'וליה, ג'ייסון קולינס.

        מאמן: מייק וודסון (עונה שישית)

        מועמד לפריצה:

        קצת קשה להצביע על מועמד בקבוצה בה כל השחקנים פחות או יותר שחזרו את המספרים מהעונה הקודמת. רוב הסיכויים שגם השנה לא יהיה שינוי. אם מישהו כן יכול לבצע קפיצת מדרגה זהו אל הורפורד, שנכנס לעונה השלישית שלו (והיה המועמד לפריצה גם בשנה שעברה). הורפורד מתפקד כסנטר למרות שהוא הרבה יותר פאוור פורוורד, ואולי זה מה שמפריע לו להפוך לשחקן של יותר מ-10 נקודות למשחק. ציפינו ליותר מהבחירה השלישית לפני שנתיים. אם מתחבא שם איפשהו אולסטאר פוטנציאלי, השנה יהיה זמן מצוין לצאת ולהראות את זה.

        מועמד לדעיכה:

        ג'וש סמית' ימשיך להיות מעוז ההגנה של אטלנטה, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה ושחקן עם איכויות התקפיות מעניינות, אבל כל שנה שעוברת נהיה ברור יותר שסופרסטאר אמיתי הוא לא. המריבות שלו עם וודסון מתחילות לשעמם והוא לא מצליח להפסיק לקבל החלטות גרועות בהתקפה. כבר בעונה שעברה סמית' התחיל לקבל תפקיד שולי יותר בהתקפה, ואם המגמה תימשך זה דווקא יכול לעזור לאטלנטה. בעזרת המחליפים החדשים הוא יוכל לשחק יותר כסמול פורוורד (מה שיעזור גם לריבאונד) ולהתמקצע כסטופר הגנתי פחות משומש במשחק העומד.

        אקס פקטור:

        כדי להתקדם, אטלנטה תהיה חייבת לשפר את ההתקפה. כשרון יש, אבל סימן השאלה הגדול נעוץ בקבלת ההחלטות. JJ וג'וש סמית' קלעו ב-42 אחוזים מהשדה בפלייאוף, ביבי אף פעם לא היה שחקן של אחוזים גבוהים ואל החבורה הזאת מצטרף ג'מאל קרופורד, שחקן של 40 אחוזים יציבים לאורך הקריירה שרגיל לקחת 16 זריקות במשחק. ביבי יצטרך לעבוד שעות נוספות בכל הקשור לניהול משחק כדי לדאוג שאף אחד מהסקוררים לא ישתולל ושהם ינצלו את הכשרון כדי להפרות אחד את השני ולהגיע לזריקות טובות. כל הארבעה הם גם מוסרים וחודרים טובים, לכן מילת המפתח היא, שוב, קבלת החלטות. של ביבי ובכלל.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        קרופורד הופך לשחקן השישי של העונה ועוזר להתקפה לזרום, הורפורד מוצא את היד מחצי מרחק, ההגנה מצוינת, ההתקדמות נמשכת. 55 נצחונות שמספיקים למקום שלישי במזרח, נצחון מפתיע על אורלנדו בסיבוב השני ופייט אדיר לקליבלנד בגמר המזרח. בקיץ JJ חותם לשש שנים נוספות בקבוצה ואטלנטה הופכת לקונטנדרית לכל דבר.

        תסריט פסימי:

        כולם עושים בדיוק מה שעשו בעונה הקודמת, אבל האחוזים האיומים של קרופורד מדרדרים את הקבוצה. המריבות של וודסון עם ג'וש סמית' הופכות לקולניות ומסתיימות בהשעיית השחקן. השיפור במזרח מוריד את אטלנטה לאיזור ה-40 נצחונות, השתחלות לפלייאוף והפסד זריז בסיבוב הראשון. JJ חותם בניו ג'רזי/ברוקלין על חוזה מקסימום.

        תחזית:

        למרות השיפור המצופה מכמה קבוצות מתחתיה, אטלנטה היא מועמדת ברורה לשמור על המקום שלה כקבוצה הטובה במזרח אחרי שלוש הגדולות. אלא שעל אף השיפור שלה עצמה, קשה להאמין שיש להוקס סיכוי לנצח את אחת מאותן שלוש. אטלנטה תעבור סיבוב ותיקח משחק או שניים בשני, אבל לא יותר מזה. ואם JJ יעזוב בקיץ, הם יצטרכו להתחיל הכל מהתחלה.