פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אז מה עדיף, אייר קנדה או טורקיש איירליינס?

        פרויקט 'מחממים את הפרקט' המסורתי של וואלה! ספורט נפתח עם סגנית האלופה מאורלנדו, שמקווה שהחלפת טורקוגלו בקרטר תיקח אותה צעד אחד רחוק יותר מבעונה שעברה

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה הסדירה: 23:59

        סיימו את העונה עם: אליפות הקונפרנס השנייה בהיסטוריית המועדון.

        על אף שהמג'יק כבר ביקרו בעבר בגמר ה- NBA, אי שם בתקופה שמייקל ג'ורדן החליט שיהיה מגניב לשחק קצת בייסבול, ניתן להכתיר את העונה האחרונה בתור המוצלחת ביותר בתולדות המועדון, כאשר בניגוד לכל התחזיות הצליחה הקבוצה להתגבר על אובדן שחקן מפתח בדמותו של ג'אמיר נלסון, והדיחה בזו אחר זו את האלופה היוצאת מבוסטון ואת היורשת המיועדת מקליבלנד. אז נכון, סדרת הגמר מול הלייקרס אמנם לא תיזכר בספרי ההיסטוריה של המועדון בתור אירוע חיובי, אבל היי, בדיוק בשביל זה הביאו את וינס קרטר. והנה, הנה אנחנו מגיעים אליו.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: וינס קרטר (ניו ג'רזי), רייאן אנדרסון (ניו ג'רזי), מאט ברנס (שחקן חופשי, פיניקס), ברנדון באס (שחקן חופשי, דאלאס), ג'ייסון וויליאמס (שחקן חופשי, חוזר מפרישה).

        הלכו: הידו טורקגולו (שחקן חופשי, טורונטו), טוני באטי, רייפר אלסטון וקורטני לי (כולם לניו ג'רזי), ברייאן קוק (יוסטון).

        הקיץ האחרון התאפיין בדממת אלחוט מצידן של לא מעט קבוצות שהעדיפו לשמור את משאביהן לקיץ 2010 המפורסם. הנהלת המג'יק, לעומת זאת, בראשותו של הג'נרל מנג'ר אוטיס סמית', ידעה לנצל את המצב היטב ואספה פרי אייג'נטס מכל הבא ליד, על מנת לטפס עוד שלב אחד בפוסט סיזן של עונת 2009-10. המהלך החשוב ביותר שביצעה אורלנדו, ואולי המהלך הגדול ביותר שהתרחש הקיץ בליגה, היה כמובן הבאתו של וינס קרטר מניו ג'רזי בתמורה לכמה חוזים מיותרים ולקורטני לי, שעם כל הכבוד לו, אין ספק שמדובר בעסקה משתלמת במיוחד עבור המג'יק. גם גדולי המקטרגים יודו בכך שאצל קרטר הבעיה תמיד היתה בגישה ולא ביכולת, ואם לסמוך על עדויותיהם של צעירי הנטס הרי שאייר קנדה עבר מהפך של ממש בשנה האחרונה והפך למנהיג ולמוטיבטור הראשי של הקבוצה, תאמינו או לא.

        מעבר להיותו אתלט פנומנלי, קרטר הוא קלעי חוץ משובח, ובניגוד לתדמיתו האנוכית, מדובר בשחקן שמכיר היטב את אמנות המסירה (4.5 אסיסטים למשחק בעונה שעברה) – בדיוק שתי התכונות החשובות שלקח עמו הידו טורקגולו במזוודה לקנדה. התאמתו של קרטר לשיטת המשחק של אורלנדו, יחד עם רצונו לזכות בטבעת, גורמות לי להרגיש שמדובר כאן בבול פגיעה ובהחתמה מצוינת שיכולה לעשות את ההבדל לעומת העונה שעברה.

        למעט הבאתו של קרטר, התמקדו המג'יק בעיבוי הסגל הקיים ובאמצעות צרור שחקנים חופשיים הפכה אורלנדו לאחת הקבוצות העמוקות בליגה: ברנדון באס הכשרוני מהווה שדרוג נאה לעומת טוני באטי, ונותן לקבוצה את האפשרות לשחק עם מספר ארבע קלאסי במידה ויהיה צורך; מאט בארנס, שחקן רוטציה מעולה שיודע לקלוע מבחוץ, להוביל כדור, וגם לעשות הגנה (פחות או יותר כל מה ששחקן באורלנדו צריך לדעת לעשות), הוחתם אף הוא במחיר מציאה לאחר עונה סבירה בפיניקס; בנוסף, השוותה אורלנדו את הצעת החוזה שקיבל מרצ'ין גורטאט מדאלאס ודאגה להשאיר אצלה את אחד הסנטרים המחליפים הטובים בליגה. על מנת לסגור את הסגל ולעבות קצת את עמדת הרכז הוחתם לא אחר מאשר ג'ייסון וויליאמס, שחקן סופר אטרקטיבי בעבר, וסימן שאלה מוחלט בהווה שקשה להאמין שיהווה פקטור.

        אולם כשמסתכלים על כל הכסף שנשפך כדי לאסוף את הסגל הנוצץ הזה קשה שלא לתהות: האם לא היה כדאי לוותר על שניים מהשחקנים הללו על מנת להשאיר את טורקגולו בקבוצה? על אף שהטורקי עשה מאמץ ניכר הקיץ כדי להשניא את עצמו ולבסוף קבר את עצמו בשלג הקנדי בשביל תוספת של שנקל לעונה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהידו היה הכוכב האמיתי של המג'יק בפלייאוף האחרון, ועזיבתו מעלה את השאלה האם תוכל בכלל אורלנדו לשמר את סגנון המשחק הייחודי שלה בלי המנוע ההתקפי הבכיר בשנתיים האחרונות. הפתרונים ככל הנראה, לוינס קרטר.

        מה מי מו

        חמישייה: ג'אמיר נלסון, וינס קרטר, מייקל פייטרוס, רשארד לואיס, דוויט הווארד.

        ספסל: אנתוני ג'ונסון, ג'ייסון וויליאמס, ג'יי ג'יי רדיק, מאט בארנס, ברנדון באס, רייאן אנדרסון, מרצ'ין גורטאט.

        מאמן: סטן ואן גנדי (עונה שלישית)

        מועמד לפריצה:

        קשה להצביע על מועמד טבעי לפריצה אצל המג'יק. מרבית השחקנים המרכזיים בקבוצה הם ותיקים מוכחים שלא יותירו יותר מדי דקות לצעירים, בטח שלא בעונה שבה כל הישג זולת אליפות ייחשב לכישלון. עם זאת, צפו ללא מעט ניצוצות מכיוונו של ברנדון באס שעובר השנה ממעמד המחליף של נוביצקי למספר ארבע הטבעי היחיד של הקבוצה מפלורידה. הריווח בהתקפה של אורלנדו והדאבל טים הקבוע על סופרמן ישאירו לפורוורד האתלטי לא מעט מרווח בצבע ממנו יוכל לתפור את הג'אמפרים שלו בשקט. בנוסף זכה באס לזריקת עידוד לא צפויה מצד הליגה, שהחליטה להשעות את רשארד לואיס מעשרת המשחקים הראשונים של העונה, מה שיהפוך את באס לשחקן חמישייה בחודש הראשון ויעניק לו את כל הזמן שבעולם כדי להוכיח מה הוא שווה.

        מועמד לדעיכה:

        גם כאן, העובדה שהסגל נבחר בפינצטה וכל העודפים נשלחו לארבע רוחות השמיים מצביעה על כך שאין מועמד טבעי לדעיכה. עם זאת, הצפיפות היחסית בעמדה 3 עלולה לפגוע לא מעט בתוצרת של מייקל פייטרוס שימצא את עצמו מתחלק בדקות עם מאט בארנס ורשארד לואיס ובהחלט עלול לאבד במהלך העונה את מקומו בהרכב ולגרד 15 דקות לערב בתור המחליף של קרטר.

        אקס פקטור:

        כפי שהזכרנו לא פעם לאורך הכתבה – העונה הזו תקום ותיפול על יכולתו של וינס קרטר להתאים עצמו לשיטת המשחק של אורלנדו. במידה ויצליח למלא את החלל שהותיר טורקגולו, תהפוך אורלנדו לקבוצה טובה יותר משהיתה אשתקד. במידה ולא – ישנו סיכוי לא מבוטל שהאנדרלמוסיה שתיווצר תשלח את אורלנדו לעונה מתסכלת במיוחד. שאלה חשובה אחרת היא האם ג'אמיר נלסון יהיה מסוגל להמשיך מאיפה שהפסיק אי שם בינואר, לאחר חצי עונה פנומנלית, ולהתמודד עם תוספת העומס שמצפה לו לאחר עזיבתו של הרכז האמיתי של הקבוצה.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        עם ג'אמיר נלסון הבריא וקרטר הנחוש נראית אורלנדו יותר טוב מאי פעם. יכולת הקליעה והאינטליגנציה ההתקפית לא נפגעות כלל למרות היעדרו של הדינמו הטורקי, ואילו האינטנסיביות ההגנתית עולה רמה בזכות עובי הסגל, מה שמונע איבוד משחקים מיותרים כמו בסיום העונה שעברה, ומעניק לאורלנדו את יתרון הביתיות שהיה חסר לה אשתקד. בחודש אפריל 2010, בניגוד לשנה שעברה, שום עיתונאי שפוי לא מעז לספור את המג'יק מחוץ לרשימת הקונטנדריות הבכירות.

        תסריט פסימי:

        העונה מתחילה בחריקה צורמת כששבועיים לתוך נובמבר שובר נלסון את רגלו ומושבת ל-3 חודשים. בהיעדר יד מכוונת הופך המשחק ההתקפי של אורלנדו לתחרות קליעות בין קרטר לרשארד לואיס וגורם לאוטיס סמית' לתהות האם נכון היה לוותר על טורקגולו על מנת להגדיל את הארוחה שלו בשקל תשעים וג'ייסון וויליאמס. בחודש הראשון עוד מצליחה אורלנדו לשייט בשולי הצמרת בזכות עומס הכשרון ההתקפי, אולם ההפסד הצורב לטורונטו בו רושם הטורקי טריפל דאבל שובר את רוחו של ואן גנדי באופן סופי; מאמן אורלנדו המיואש מחליט לגלח את שפמו בתקווה שהדבר יביא את השינוי, אולם הדבר היחיד שמשתנה זו העובדה שמאבטחי האצטדיון מסרבים להכניס אותו לאולם והנהלת הקבוצה מחליפה אותו ברון ג'רמי, שמצידו מתעניין בעיקר בשאלה למי יש יותר גדול, לו או לדוויט, ולא בוחל באמצעים כדי לברר את זה. אורלנדו המבורדקת מסיימת את העונה במקום השביעי במזרח וחוטפת סוויפ נקמה מקליבלנד, כולל סל בלתי נשכח של וינס קרטר שמנסה ואף מצליח להטביע תוך כדי ניתור מעל ראשו של האוורד – לטבעת הלא נכונה.

        ולתחזית:

        לאור כל השינויים שעברו על הסגל, ההשעיה של רשארד לואיס ל-10 משחקים, והעובדה שג'אמיר נלסון לא ממש שיחק בקבוצה מאז ינואר, ניתן בהחלט לצפות לפתיחת עונה בינונית וללא מעט חריקות, שיזמינו עשרות מאמרים של עיתונאים בפאניקה שימהרו לקבור את הקבוצה ולהכתיר את המהלך של טורק-וינס בתור פארסה. עם זאת, בהנחה שההנהלה לא תיגרר למהומה ותיתן לאן גנדי זמן לחבר מחדש את החלקים, תהפוך אורלנדו לגירסה משודרגת של עצמה מהעונה הקודמת ולקבוצה שתסיים עם הפרש הסלים הטוב ביותר תוך שהיא מוחצת את המילווקיות של הליגה ב-40 הפרש כל שני וחמישי. המג'יק אמנם לא יצליחו לסגור את פער המשחקים מבוסטון וקליבלנד, אבל מאזן של 28:54 יספיק להם לסיים שוב במקום השלישי במזרח בלי יותר מדי בעיות, ועם הרבה אופטימיות לקראת הפוסט סיזן.