וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גזור ושמור

19.9.2009 / 21:35

גם אחרי ההפסד לספרד אסור לנו לשכוח את ההישג האדיר והנדיר של נבחרת הדייויס, שהביאה את הטניס הישראלי לגבהים בלתי מוכרים

לא בטוח שאנשי הטניס הספיקו לחשוב על זה, אבל היום שבו הפסדנו 3:0 בספרד מסמן רגע מדאיג. יכול להיות שהניצוץ שהדליקה נבחרת הדייויס ייכבה, רק בגלל שהיא לא תחזור לארץ עם הסנסציה הגדולה ביותר של הספורט הישראלי. כולנו פנטזנו, כנראה שקצת הגזמנו, אבל זה מה שיפה בספורט לא?

מה שחשוב כעת הוא לנצור את הרגעים הגדולים שהביאו לנו הטניסאים האלה בשנתיים האחרונות, ולהבין שההישג שכבר עשו הוא ההישג הקבוצתי הגדול ביותר בספורט הישראלי. אפשר להשוות לזה אולי את נבחרת הכדורסל שזכתה בסגנות אליפות אירופה ב-1979, וגם על זה אפשר להתווכח לא מעט. אבל צריך להבין דבר פשוט, כמו שזה נראה כרגע, רק בטניס יש לנבחרת ישראלית סיכוי להתברג בצמרת העולמית, וזאת העובדה שצריך לזכור ולנצור יחד עם הרגעים המדהימים מרמת השרון, גטבורג והיכל נוקיה.

לזכור ולנצור זה אומר להבין שבמדינה כמו שלנו טניס צריך להיות הספורט מספר 2, כי לעולם אי אפשר יהיה להוריד את הכדורגל מהאולימפוס. זה הרבה יותר קל ופשוט, ואנחנו הרבה יותר בנויים לזה. כמובן שזה אומר שצריך לדאוג לתשתית שדורשת שיפור רציני, אבל זה אומר גם שצריך לדאוג לשחקני הדייויס הפעילים.

אין ספק שקפטן הנבחרת אייל רן עשה את המקסימום אליו יכול היה להגיע בהכנת השחקנים לכל אחד מהמפגשים שקיימה הנבחרת מאז שנכנס לתפקיד. אבל אולי הוא היה צריך קצת עזרה, לפחות מבחינה תקציבית. כשנבחרת הדייויס שלנו הופכת לאימפריה, צריך להתייחס אליה כמו אחת כזו – ואם דודי סלע יוצא למסע תחרויות בן חודשיים בצפון אמריקה (בידיעה שמפגש הדייויס ההיסטורי הוא הבא בתור), אולי היה כדאי להצמיד לו מאמן כושר ופיזיותרפיסט.

אחרי הכל, סלע הגיע לספרד קצת פצוע ולא בכושר משחק לחמש מערכות. המערכה הראשונה שלו נגד חואן קרלוס פררו דיברה בעד עצמה, ובמצב של משחק עם משמעות מול דויד פרר הוא באמת יכול היה לנצח (אם רק היה בכושר מתאים). אז לא בטוח שבמדינות אחרות, כולל העשירות ביותר, היו משרתים ככה טניסאים – אבל מי צריך להסתכל על מדינות אחרות? אחרי הכל, אנחנו הקטנים שעשינו את הסנסציה בדייויס ולא אף אחד אחר.

אז תמיד נוכל למצוא את מה שאפשר לשפר בעתיד, אבל אוי ואבוי לנו אם נשכח את העבר הלא רחוק. הפסדנו לנבחרת הטניס הטובה בעולם, ואנחנו יודעים שהתוצאה קצת משקרת. הגענו לכאן בלי ציפיות, אבל יצאנו עם תחושת אכזבה קטנה שזה אומר הרבה דברים טובים על כל אחד מהטניסאים שלנו. עכשיו חוזרים לנקודת ההתחלה – הסיבוב הראשון בבית העליון בשנת 2010.

ישראל תגיע לשם כנבחרת מדורגת, וזה רק מסבך לה את העניינים כי לפי תמונת המצב בקרבות הפלייאוף, סיכוייה לארח בשלב הזה נמוכים מאוד. זה אומר שהסיכויים של אותה נבחרת להגיע בספטמבר הבא לבית ההישרדות ולהילחם על חייה, גבוהים יותר. יכול להיות שהמציאות החלומית הזו תתנפץ ושאפילו נמצא את עצמנו מחוץ לבית העליון בקרוב. גם ברגעים כאלה, כולם צריכים לזכור את הנבחרת שהגיעה לאולימפוס (שלנו) אך ורק בכוחות עצמה. הלוואי ובעוד 10 או 20 שנה נוכל לכתוב את אותו הדבר על טניסאים, שיספרו לנו איך התאהבו במשחק בזכות דודי, הראל, אנדי ויוני.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully