פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יד ראשונה מלארי בראון

        מחממים את הפרקט: עזיבת אוקפור העלתה מחדש את שאלת שארלוט: מה יקרה קודם – מכירת הקבוצה, או הגעתה לפלייאוף?

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן ב-2008/9: 35 נצחונות ו-47 הפסדים

        סיימו את העונה: במקום העשירי במזרח

        המועדון המדשדש סיים את העונה שעברה עם המאזן הטוב ביותר בחמש שנות קיומו. אלא שלפלייאוף זה לא הספיק, והאמת, גם לא לביסוס יסודות מבטיחים מדי לעתיד. חומר השחקנים המוגבל עשה כמיטב יכולתו בהדרכת השועל הוותיק, לארי בראון. טרייד שנראה מפוקפק בזמנו בו העבירו את הבובקטס את ג'ייסון ריצ'ארדסון וג'ארד דאדלי בתמורה לבוריס דיאו וראג'ה בל הוכיח את עצמו.

        ב-60 המשחקים שאחרי הטרייד הצליחו הבובקטס לנצח באותו קצב שהפסידו, הישג חסר תקדים עבור המועדון הצנוע. הפסד בבוסטון בהארכה כפולה סימן את קריסת חלומות הפלייאוף והיה הראשון מתוך שבעה הפסדים בשמונת המשחקים האחרונים של העונה, שסימלו פחות או יותר את שארלוט של העונה שעברה: קרוב, סימפטי לפרקים, אבל עדיין לא שם.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: טייסון צ'אנדלר (ניו אורלינס), ג'רלד הנדרסון (דראפט), דריק בראון (דראפט)

        הלכו: אמקה אוקפור (ניו אורלינס), ג'וואן האוורד (שחקן חופשי, לפורטלנד), שון מיי (שחקן חופשי, לסקרמנטו)

        אמקה אוקפור היה הפנים של המועדון והדבר הכי קרוב לפרנצ'ייז פלייר שהיה לבובקטס בחמש עונותיהם הראשונות בליגה (לא שהוא היה עד כדי כך טוב, מה שמעיד בעיקר על המועדון שהיה עד כדי כך רע). ההחלטה להעבירו בטרייד, רק שנה לאחר החתמתו על חוזה ארוך טווח, הייתה מפתיעה ונעשתה ככל הנראה משיקולים כלכליים. לא שהחוזה של טייסון צ'אנדלר מצדיק את עצמו, אבל הוא נגמר לפני זה של אוקפור, מה שעשוי להקל על מכירת הקבוצה העתידית.

        החדשות הטובות הן שאוקפור היה השחקן היחיד שעזיבתו תשפיע במובן המקצועי, וסנטר אחר הגיע במקומו. החדשות הרעות הן שמבחינת כדורסל, לא משנה איך ינסו הבובקטס לסובב את זה, אוקפור שחקן טוב ומגוון מצ'נדלר, במיוחד לאחר העונה הקטסטרופלית שעבר האחרון ובעיות בריאותיות מסתוריות שגרמו לת'אנדר לבטל טרייד עבורו במהלך העונה החולפת. בשארלוט מקווים שאם יחזור לעצמו, יוכל צ'אנדלר לתת תפוקה קרובה לזו של אוקפור בריבאונד ובהגנה.

        ריימונד פלטון, הרכז הפותח, חתם על הארכת חוזהו בעונה נוספת, וכך או כך - בשארלוט לא נראו מוטרדים מדי שכן כך או כך, במועדון בונים על די ג'יי אוגוסטין כרכז העתיד של הקבוצה.ג'רלד הנדרסון, בנו של רכז הסלטיקס בשנות השמונים בעל אותו שם, אמור לרשת בשארלוט את עמדה מספר 2 מידי ראג'ה בל המזדקן במוקדם או במאוחר (כנראה שבמאוחר), אבל אם טראסט המוחות מבית נורת' קרוליינה היה מוכן ללכת על שחקן מדיוק, כנראה שהם באמת מאמינים בו.

        מה מי מו

        חמישייה: ריימונד פלטון, ראג'ה בל, ג'ראלד וואלאס, בוריס דיאו, טייסון צ'אנדלר

        מאמן: לארי בראון (עונה שנייה)

        מועמד לפריצה:

        מקבלי ההחלטות בשארלוט (יהיו אשר יהיו. הדבר נתון במחלוקת) מושקעים בדי ג'יי אוגוסטין. עונת רוקי מבטיחה למדי של הרכז המיניאטורי הזה עשויה שלא להספיק כדי להשכיח את הויתור על ברוק לופז בדראפט 2008. לארי בראון אולי לא אוהב שחקנים צעירים, אבל בתור רכז של 1.75 מ' בעצמו יש לו חיבה לרכזונים קטנים ואוגוסטין, שכבר שרד את עונת הרוקי שלו בהצלחה, אמור להשתמש בעונה הנוכחית כפלטפורמה לקפיצת המדרגה לה הוא בהחלט מסוגל.

        מועמד לדעיכה:

        שאלות על מוטיבציה ליוו את טייסון צ'אנדלר מתחילת דרכו בליגה כבן טיפש עשרה. בשיקגו הצטיין בעיקר בגארבג' טיים של העונה. כשהבולס לבסוף ויתרו עליו, נדמה היה שההצלחה בניו אורלינס היא בבחינת אצבע משולשת לקבוצתו הקודמת. אבל ההתלהבות הראשונית פגה וצ'אנדלר חזר לחוסר היציבות המתסכל שלו. עם לארי בראון אתה פורח או נשבר, ולצ'אנדלר נפש שבירה למדי. הוא גם ילמד את ערכו של רכז גדול כשישחק ללא כריס פול. אם נוסיף על כך תיק רפואי מפוקפק, דומה שזו הולכת להיות עונה קשה מאוד עבור הסנטר הכבר-לא-כל-כך צעיר הזה.

        אקס פקטור:

        מאז פרץ בעונת 2006, אני באמת לא יודע איך לאכול את בוריס דיאו. שחקן כל כך מיוחד ומגוון. כשהוא טוב, נדמה שהוא מסוגל לטריפל דאבל בכל ערב. כשהוא רע - וזה קורה לעתים קרובות מדי לשחקן ברמתו - הוא נראה כמו זר של מכבי. הטרייד לשארלוט הכניס זריקת מרץ לקריירה הדועכת שלו ופתאום הוא נעשה שוב רלוונטי. אבל מה יקרה אחרי שההתלהבות הראשונית שכחה? האם דיאו מסוגל להתמיד? עד היום הוא הראה בעיקר שלא, אבל מצד שני – אטלנטה לא העריכה אותו נכון, והתבדתה. החידה נשארת פתוחה.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        צ'אנדלר מתנער מהפציעות והופך לדווייט האוורד לעניים. דיאו מזין את סופרמן הקטן לאלי-הופים ואת הקו האחורי לשלשות בדרך לעונה של עשרה טריפל דאבלים. אוגוסטין מזנק במעלה טבלת מוסרי האסיסטים. בל שומר על יציבות אך מאבד את מקומו בחמישייה עד סוף העונה לרוקי הפורץ הנדרסון. ג'ראלד "קראש" וואלאס נשאר בריא וממשיך לעשות דברים ג'ראלד וואלאסיים. לארי בראון מוביל את החבורה הלוחמת לתחתית פלייאוף המזרח ומתכבד בתואר מאמן העונה.

        תסריט פסימי:

        בראון מתחיל להמאיס עצמו על השחקנים וההנהלה ופוזל לנאות ירוקים יותר. וואלאס מתרסק באחד ממעופיו האקרובטיים. דיאו מאבד חשק ומוסיף קילוגרמים. צ'אנדלר ספק פצוע-ספק לא-בא-לו. בל מתחיל להרגיש את סימני הגיל והנדרסון לא מספיק טוב כדי לחפות עליו. ההנהלה נפטרת משחקנים בעלי ערך בטריידים כדי להקל על מכירת הקבוצה ומאותתת בכך לאלה שנשארו – ניצחונות? לא בבית ספרינו. מקום אחרון במזרח.

        תחזית:

        גם עם סגל מלא, בריא וחדור מוטיבציה זו עדיין לא קבוצת פלייאוף. המגמה, למרבה הצער, היא מכירת חיסול ושחקנים לא פועלים בואקום. לא רק שהם יודעים מה שיודעים האוהדים, הם גם מרגישים את זה, ומה שמחלחל לחדר ההלבשה מלמעלה עשוי להיות רעיל במיוחד על הפרקט. זו נראית כמו עונה של 30 ניצחונות, לא יותר, וגם מזה מתוך שאריות כבוד ללארי בראון.