פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מבחן כושר

        "עשר של שבוע": חוסר העניין בליגה מחייב להתייחס לפלייאוף, ואריאל גרייזס בוחן את היכולת של אלה שישחקו באוקטובר

        1. סוף העונה כבר ממש פה, ואפילו המירוץ לויילד קארד, שחשבנו שיספק לנו עניין, מסרב לעשות זאת, כשהניסיון של הרד סוקס עשה, כנראה, את ההבדל מול הילדים של טקסס, שנחנקו ברגעי האמת וייאלצו לחכות לשנה הבאה. כרגע אין מירוץ שהמרחק בין המתמודדות בו קטן משלושה משחקים, ואי לכך ובהתאם לזאת, לא נותר אלא להתחיל להסתכל קדימה לקראת הפלייאוף הממשמש ובא.

        דסטין ניפרט שחקן טקסס ריינג'רס (AP)
        ברגע האמת זה לא היה זה. דסטין ניפרט והריינג'רס בדיכאון (צילום: AP)

        2. ונפתח באותם רד סוקס, שכרגע נראים כמו הקבוצה החמה בליגה, לפחות עד ההפסד הלילה לאיינג'לס שקטע רצף של שבעה ניצחונות, ועשרה רצופים בפנוויי פארק. בכלל, מאזן הבית של הסוקס הוא הטוב בליגה, אבל לצערם לא יהיה להם את יתרון הביתיות בפלייאוף בשום שלב (אלא אם יגיעו לוורלד סירייס). כשהיריבה המסתמנת היא אנהיים, זה לא משהו שצריך להטריד את פרקונה וחניכיו. אחרי הכל, הרד סוקס ניצחו 12 מ-14 המשחקים האחרונים מול ה"ביץ'" שלהם מהצד השני של היבשת, ועם התייצבות הרוטציה בעקבות שובם של דייסקיי (מצוין השבוע) ו-ווייקפילד (חוזר ביום שני), הם נראים כמו הקבוצה האחת שהאיינג'לס ממש לא ירצו לפגוש בפלייאוף.

        3. מי שחוגגים מהצד השני הם, כמובן, היאנקיז, שלא יצטרכו לפגוש את הנמסיס שלהם, לפחות בשלב הראשון, ולפי התוצאות האחרונות יעדיפו פי כמה מפגש עם היריבה שלהם מבוסטון ב-ALCS. כדי להגיע לשם הם יצטרכו, כמובן, לעבור את דטרויט, אבל על פניו לא מדובר ביריבה של ממש. ליאנקיז ליינאפ חזק בהרבה ובולפן יעיל, אבל אם יש נקודת תורפה שעליה יכולים לבנות בדטרויט היא סביב הרוטציה של היאנקיז, שם איי ג'יי בארנט לא ממש יציב, אנדי פטיט רעוע בריאותית, ג'ובה צ'מברליין לא מתאושש מהקיצוץ בדקות המשחק ועל היכולת של סבאת'יה בפלייאוף יש סימני שאלה רציניים.

        4. ב-NL, הג'איינטס עדיין מאיימים על קולורדו במירוץ לוויילד קארד, אבל ההפסד שלהם ביום רביעי לרוקיז, דווקא כשיכלו לצמצם את הפער למשחק וחצי בלבד, נראה כחורץ את גורלם לראות את הפלייאוף בטלוויזיה. עוד מוקדם להגיד מי מבין סט. לואיס ופילדלפיה היא זאת שתפגוש את קולורדו בשלב הראשון של הפלייאוף (משחק וחצי מפריד בין השתיים בקרב על המאזן השני בטיבו ב-NL), אבל לאור ההצלחה של קולורדו בחודשים האחרונים, לא בטוח שהן יעדיפו לפגוש אותה ולא את הדודג'רס, החזקים יותר על הנייר.

        5. עוד סיבה לרצות לפגוש את הדודג'רס היא שנראה שהקבוצה מלוס אנג'לס לא מגיעה לפלייאוף כשהיא בשיאה. את העונה הסדירה מנצחים עם המחבטים, אבל כידוע אליפויות לוקחים עם הגשה, ומהבחינה הזאת הדודג'רס נראים במצב הכי פחות טוב לעומת שאר יריבותיהן לחטיבה. צ'אד בילינגסלי, שהיה המניה הבטוחה של הדודג'רס, מתנדנד בין פציעות וסתם יכולת חלשה, קלייטון קרשאו נראה כמו הדבר הבא אבל הוא צעיר וחסר ניסיון, ולסמוך על ויסנטה פאדייה ורנדי וולף זה בכלל לשים את כספך על קרן הצבי.

        צ'אד בילינגסלי שחקן לוס אנג'לס דודג'רס (AP , Tom Gannam AP)
        כבר לא ממש מניה בטוחה. בילינגסלי (צילום: AP)

        6. לפני מספר שבועות טענתי שסט לואיס נראית לי כמו הקבוצה השלמה ביותר בליגה ואני עדיין עומד מאחורי ההכרזה הזאת. הקרדינלס מגיעים לפלייאוף עם השחקן הטוב ביקום וליינאפ תומך מצוין, דואל ההגשה הטוב בליגה של ויינרייט וקרפנטר, וגם בולפן אמין. כמובן, כל זה לא שווה הרבה בפלייאוף, שם הכל יכול לקרות, כמו שהוכיחו אותם קרדינלס עצמם לפני שלוש שנים בדיוק.

        7. נקודה כללית ששווה לשים לב אליה לגבי העולות לפלייאוף - אם היה משהו שגרם לחובבי בייסבול עדנה בעשור הנוכחי, זו העובדה שכמעט בכל שנה ראינו אלופה חדשה ושהעולות לפלייאוף היו רחוקות מלהיות קבועות. אבל אם נבחן את העולות הצפויות של השנה, למרות שרק חצי מהן היו בפלייאוף גם בעונה שעברה, הרי שכל אחת מהן, למעט הדודג'רס, שיחקה בוורלד סירייס אחד לפחות בעשור הנוכחי . אפשר לטעון שמדובר בכסף הגדול שעושה את העבודה (עובדה שאוהדי המטס והקאבס ישמחו לחלוק עליה), ואולי פשוט מדובר בהוכחה נוספת שאין תחרות לארגון שמנוהל נכון – ומרביתן של הקבוצות שישחקו באוקטובר הן בדיוק כאלו.

        8. ומכיוון שדיברנו על ארגונים, אי אפשר בלי לדבר על טמפה ביי, שבשנה שעברה הגיעה עד הוורלד סירייס והשנה עוד עלולה למצוא את עצמה שוב במקום שבו היא רגילה להיות – מתחת לקו ה-50 אחוז. קשה להבין איך קבוצה מוכשרת כל כך, שלא סבלה מיותר מדי פציעות (כמו נניח המטס או הקאבס) נראית כל כך רע בחודשים האחרונים, אבל צריך לזכור שמדובר בארגון צעיר ובעיקר לא כזה שרגיל להתחרות ברמות הגבוהות. להתחרות באופן קבוע ברמות האלו אומר לשמור על העוצמה של הארגון על ידי החתמות חכמות, טריידים טובים וגם "מיינדסט" של מנצח, שממשיך להתחרות גם כשהוא לא מצליח – בדיוק כל הדברים שהרייז לא עשו השנה. השנה-שנתיים הקרובות יספרו לנו האם טמפה ביי של 2008 היתה הבלחה רגעית או לאו.

        9. קבוצה אחרת שבעבר היתה דווקא מודל לארגון מצליח היא אטלנטה, אך בשנים האחרונות היא לא מצליחה להתקרב לשיאים של שנות התשעים וגם השנה לא תעפיל לפלייאוף. כמו שרוזנטל כבר ציין מוקדם יותר השבוע, לאטלנטה יש כלים בהגשה להוות מספיק תחרות בעתיד לפיליז ב-NL מזרח, אבל התחושה העיקרית לגבי הברייבס כרגע היא של עייפות החומר. בובי קוקס עוד לא יודע אם יחזור לשנה הבאה, ואתמול שמענו גם רוחות פרישה המגיעות מכיוונו של צ'יפר ג'ונס - שני מנהיגים כל כך חשובים לקבוצה הם לא משהו שהולך ברגל, אבל לא בטוח בכלל שהחלפה שלהם תזיק למועדון שבבירור צריך זריקת מרץ.

        10. בטח גם אתם חשבתם ש:

        • קול המלס נראה מוכן לעוד ריצת MVP בפלייאוף

        • דווקא עם טורונטו היאנקיז הולכים מכות?

        • גם אוהדי רד סוקס לא מבינים איך השופט נתן להם את המשחק ביום רביעי מול האיינג'לס

        • בעצם, אולי גם הוא נגעל מההגשה של פואנטס?

        בריאן פואנטס שחקן לוס אנג'לס איינג'לס (AP , Mark J. Terrill)
        מגעיל זו לא מילה. פואנטס (צילום: AP)