פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אולי השנה

        הוא היה אחד מהילדים הרעים והשנואים בכדורגל האנגלי, אבל בקיץ התמסר לניוקאסל המפוררת והפך למנהיגה. אלן סמית עושה סיבוב פרסה

        לצערו הרב, אלן סמית רשאי לגלח את הזקן שלאחרונה הלך וצמח פרא על פניו. הוא לא התגייר והתאבל על קרוב שמת, גם לא נמצא בדיכאון או חלילה הזניח את עצמו. להיפך. "זה התחיל כבדיחה, אבל אז חלק מהחבר'ה אמרו לי לגדל את הזקן עד שנפסיד, כך שאני מקווה שזה יחזיק לפחות עד חג המולד", הוא סיפר. אבל במשחק הראשון של ניוקאסל בלי הקשר המצטיין שלה, ביום רביעי האחרון, היא הפסידה לבלקפול.

        אלא שגם ההפסד של המגפאייז בלנקשייר לא מנע מהם את ההתבססות במקום השלישי, אולי בדרך לעלייה בחזרה פרמיירליג ולסמית חלק עצום בהצלחה לא ברורה מאליה. האנגלי הכישרוני, שערך בכורה במדים הלאומיים כבר בגיל 20, עשה לעצמו שם של אחד מהילדים הרעים במהלך השנים, אבל השנה עשה סיבוב פרסה כשחלק מהתכונות שעמדו לו לרועץ במשך שנים בפרמיירליג, הופכות עתה לפלוסים גדולים דווקא בצ'מפיונשיפ.

        תחזיות רבות צפו לניוקאסל חבלי קליטה קשים בליגת המשנה. במקום בו המשכורות לא תמיד שוות שערים והשמות לא תמיד שווים ניצחונות, היכן שהרוח הקבוצתית והסבלנות בעונה ארוכה של 46 משחקי ליגה חשובות יותר מהרזומה של השחקנים שמשחקים בה, לא מעט פרשנים הזהירו מקשיי הסתגלות ואפילו מגורל דומה לזה של לידס, קבוצת נעוריו של הקשר בן ה-28, שנאבקת היום בליגה השלישית.

        קיץ קשה שעבר על ניוקאסל אמור היה להפוך את התחזיות למוחשיות. היו שם קיפאון ניהולי, הוצאה של המועדון למכירה ואינספור דיווחים סותרים אודות עתידו של אלן שירר במועדון - כן יאמן או לא יאמן - שהופיעו בכלי התקשורת השכם וערב. חלק גדול מחברי הסגל, שחקני פרמיירליג לכל דבר, רצו לברוח ואז הגיעה תבוסת 6:1 ללייטון אוריינט מהליגה השלישית במשחק הכנה, שבועיים לפני פתיחת העונה. הרופאים כבר היו בדרכם להודיע על שעת המוות, אבל אלן סמית חצץ בינם לבין הגופה והתעקש לבצע החייאה.

        המנהיג

        מהיום בו ערך בכורה בקבוצה הבוגרת של לידס בגיל 18 הפך אלן סמית לשחקן שנוי במחלוקת, לפחות מבחינה התנהגותית. הוא השליך בקבוק מים ליציע אוהדי מנצ'סטר יונייטד כשעדיין שיחק בלידס, כיכב דרך קבע בצמרת השחקנים השנואים בממלכה על פי בחירות הקהל ולאורך השנים ביצע אינספור עבירות פרועות שזיכו אותו בעשרות כרטיסים. אלא שאותם תיקולים משולחי רסן לעתים, גם הצביעו על הדבר שעליו לא ניתן היה לערער מעולם וזו המסירות שלו על הדשא, למשחק עצמו ולקבוצות שלבש את מדיהן. זה בדיוק מה שניוקאסל הייתה צריכה.

        באנגליה מספרים שיממה אחרי אותה תבוסת 6:1 ללייטון אוריינט במשחק ההכנה, סמית לקח פיקוד ומאותו רגע ניוקאסל שינתה כיוון. הקשר הנזעם כינס את השחקנים הבכירים של המועדון לשיחה קשה, נזף והטיח בהם שלמרות המצב העדין מבחינה ניהולית בו מצוי המועדון, גם להם אחריות גדולה למצבה של הקבוצה. עוד הודיע להם שמי שלא מעוניין ללבוש את החולצה המפוספסת, עדיף שלא יופיע יותר בחדר ההלבשה.

        ביחד עם ג'רמי, סטיב הארפר וקווין נולאן, סמית הקים ועדת שחקנים לכל דבר שתפקידה לקשר בין השחקנים הצעירים לבין הצוות המקצועי וגם להבטיח שהקבוצה מאוחדת. המאמן שעדיין מוגדר זמני, כריס יוטון, יודע כדורגל, אבל אוהדי, פרשני ועיתונאי הכדורגל באנגליה תמימי דעים לגבי חוסר הכריזמה והמנהיגות שלו. את התפקיד הזה קיבל על עצמו סמית, לשעבר ילד רע והיום, כמה שבועות בתוך עונת 2009/10, המנהיג הבלתי מעורער של קבוצה מאוחדת.

        בעוד במהלך הקיץ חלק מהשחקנים נראו כאילו כל מה שהם רוצים לעשות זה לברוח מהספינה השוקעת, סמית היה עסוק בהדבקת הסגל המתפורר. הוא התייצב מול המצלמות והכתבים שוב ושוב, התעלם משמועות שקישרו אותו במעבר לקבוצה אחרת ודיבר על אחריות. "השחקנים שהודיעו שהם רוצים להישאר כאן לא עשו את זה סתם. הגאווה שלנו נפגעה מעצם הירידה ואנחנו רוצים להוכיח שאנחנו טובים מספיק להחזיר את ניוקאסל לפרמיירליג", אמר ושבה את ליבם של האוהדים. התגובה של יוטון לא איחרה להגיע. "יש כמה שחקנים שהיו מתאימים לענוד את סרט הקפטן בזמן שניקי באט פצוע, אבל אלן הוא מנהיג ולא היססתי לתת לו את התפקיד", הוא אמר.

        הרוח

        שולה אמאובי שכבש ארבעה שערים עבור המגפאייז נבחר לשחקן חודש אוגוסט בצ'מפיונשיפ וכריס יוטון נבחר למאמן אותו חודש, אבל בניוקאסל כולם יודעים שמאחורי ההצלחה הראשונית של הקבוצה עומד בעיקר איש אחד. עוד לפני שהעונה החלה כתבו בלוגרים באתרי האוהדים של ניוקאסל טורים שכותרותיהם "אלן סמית עשוי להפוך לגיבור של ניוקאסל" או "אלן סמית - הרוח והתשוקה של ניוקאסל העונה". היכולת הפנטסטית שלו כקשר מרכזי – ניסוי שלא תמיד עבד בהצלחה בימיו במנצ'סטר יונייטד - בצירוף למנהיגות הבלתי מתפשרת, הפכו אותו לאיש הכי חשוב בקבוצה.

        "התפקיד של הקפטן יושב עליו מצוין. האמונה בעבודה קשה מתבטאת אצלו היטב והוא משחק עם המון אנרגיה. גם התפקיד שלו על המגרש תורם להיותו קפטן. הוא משחק לפני חוליית ההגנה, כמו סוג של רוי קין, והכל עובר דרכו", אמר בובי מונקור האגדי, ששיחק בקבוצה במשך 12 שנים ארוכות בעיקר בשנות ה-60 וכקפטן הוליך אותה לזכייה בגביע הירידים האירופאי בשנת 1969.

        "מאז שהוא קיבל את סרט הקפטן במקום ניקי באט הפצוע, סמית הפך להתגלות", הוסיף הבלוגר ג'יימס הדלי, "הוא משמש דוגמה ליתר חבריו, מעודד אותם כל הזמן וניגש לתיקולים בצורה האופיינית לו - עם כל הלב. סמית היה אכזבה גדולה מאז שהוא הגיע ב-2007, אולי בגלל שבשנתיים שחלפו הוא סבל מהרבה פציעות. אבל עכשיו הוא הפך לאחד מאהובי הקהל". הסחף החיובי הזה היה בדיוק הדבר לו ניוקאסל הייתה זקוקה.

        סמית כבר קם פעם מהקרשים, אחרי אותה פציעה מפורסמת במשחקה של מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול ב-2006, אז יצאה עצם הקרסול שלו מהמקום. אלכס פרגוסון אמר אז שזו אחת מהפציעות החמורות ביותר שהוא ראה ב-50 שנותיו במגרשים ועתידו ככדורגלן הוטל בספק, אבל סמית הדהים את הרופאים ושב למגרשים הרבה לפני שתקופת ההחלמה המשוערת הסתיימה. עכשיו הוא מנסה להקים קבוצה שלמה מהקרשים ולהובילה בדרכו הבלתי מתפשרת.