תבוסה לא תהיה כישלון

על אף שתמיד הייתה קבוצת פאר בכדורגל הנורווגי, רוזנבורג, שזכתה עד שנות ה-90 בשש אליפויות, הפכה את עצמה לקבוצה הגדולה בהיסטוריה של המדינה בעשור וחצי האחרון, לאחר שהשכילה לתרגם את עלייתה הראשונה לשלב הבתים של ליגת האלופות ליתרון כלכלי עצום על פני יתר הקבוצות במדינה, וזכתה ב-14 אליפויות, 13 מתוכן ברצף. ההיגיון של הטרולים היה פשוט מאוד – אין שום צורך להצליח בשלב הבתים עצמו כדי להעפיל אליו גם בשנה הבאה. הקבוצה אמנם ספגה השפלות, תבוסות לא היו מחזה נדיר בזירה היבשתית, אך ההכנסות האדירות הפכו אותה לבלתי ניתנת לעקיפה בליגה המקומית. הנורווגים העפילו בכל עונה ברצף מ-1995 עד 2002, ואז לאחר מעידה קלה שבו לשלב הבתים ב-2004 אחרי ניצחון על מכבי חיפה בקרב על הכרטיס לשלב הבתים. רק פעמיים, אגב, הם הצליחו להמשיך מעבר לבתים.

כשברור לכל שמכבי חיפה לא תוכל להעפיל מהבית הנוכחי לשמינית הגמר, הקבוצה של יענקל'ה שחר צריכה לחשוב מה ייחשב מבחינתה כהצלחה, והאם לאחר שכבר העפילו אל שלב הבתים משהו יכול להיחשב ככישלון. על אף הנטייה הישראלית לרצות להגיע להישגים ולתקוע יתדות של הצלחה מוחשית, דומה כי הנורווגים פיצחו את השיטה שתאפשר לשחר להגשים את החלום הרטוב שלו – הפיכת מכבי חיפה לגרסת הכדורגל של מכבי ת"א. מבט על דוגמאות דומות למכבי חיפה מלמד ששחר צריך לראות בליגת האלופות כהישג בפני עצמו ללא קשר לתוצאות שיושגו שם, כשהמטרה היא ליצור המשכיות ולהפוך לקבוצה שרגילה לשמוע את המנון ליגת האלופות פעם בשבועיים בחודשי החורף גם מבלי לשמוע את פניני החוכמה של איציק זוהר תוך כדי.

גם אנדרלכט, שההגמוניה הבלגית הייתה מנת חלקה בעשור האחרון כשזכתה בחמש אליפויות בתשע העונות האחרונות, עשתה מסלול דומה לזה של הנורווגים. על אף שפתחו את ההופעות שלהם בליגת האלופות ב-2001 בסערה כשסיימו כראש הבית שלהם, בו שיחקו גם מנצ'סטר יונייטד, פ.ס.וו ודינמו קייב, ההמשך התאים יותר לתסריט הנורווגי. בשנה שלאחר מכן הם כבר סיימו במקום האחרון בבית במרחק של 4 נקודות מהמקום השלישי. שנה לאחר מכן פספסו את העלייה לאחר שלא זכו באליפות, אך שבו ב2003/4 כדי לסיים שוב במקום האחרון. באליפות הליגה הם הצליחו לזכות שוב ושבו עונה לאחר מכן לבתים האהובים כדי לסיים במקום האחרון עם מאזן של שישה הפסדים משישה משחקים, ו-17 כדורים ברשת. ההמשך לא האיר פנים יותר מדי לאנדרלכט, אך בזירה המקומית היא חיזקה את מעמדה, כשרק הכסף הגדול יחסית שנכנס לליגה והפיכתה לתחנת מעבר לאירופה הקלאסית מנעו ממנה להיות שליטה יחידה.

גם ספרטה פראג, שב-16 שנות פעילות הליגה הצ'כית זכתה ב-10 אליפויות, הצליחה באמצעות אותה נוסחה. הצ'כים הפכו לאורחים קבועים בשלב הבתים של ליגת האלופות, אך למעט שלוש הבלחות (מקום ראשון בבית ב-99/00 ומקום שני ב-00/01 ו-03/04) לא הפכו לאחת מאריות אירופה. הבעיה הגדולה, מן הסתם כשמקשרים את הדברים לישראל, היא לשמור על צניעות ולא להתפתות לקפוץ מעבר לפופיק, כפי שקרה לקבוצות רבות שהגיעו למעמד אך הרעב להצלחה והרצון לטוס קרוב ככל הניתן לשמש הביאו להתרסקות. כזו שלפעמים לקח שנים להתאושש ממנה. אפילו רוזנבורג, הקבוצה שהמציאה את השיטה, שגתה לאחרונה ועקב כך ירדה מגדולתה.

לאחר השוק של אי ההעפלה לשלב הבתים ב-2003, ועל אף שזכתה בדאבל המקומי כשהיא מסיימת את העונה עם 17 נקודות יותר מהקבוצה במקום השני, הוחלט ברוזנבורג לעשות מהפך. המאמן פוטר והכסף התחיל להישפך במטרה להצליח בשלב הבתים ולא רק להשתתף בו כניצבים. ב-2004 האליפות אמנם נשארה בכיס של רוזנבורג, אך הוכרעה רק באמצעות הפרש שערים עדיף. בשנה שלאחר מכן אמנם הצליחה רוזנבורג להעפיל לשמינית גמר גביע אופ"א דרך המקום השלישי בבית שכלל את ריאל מדריד, ליון ואולימפיאקוס, אך בליגה היא נאבקה נגד הירידה.

ההיעדרות מליגת האלופות בשנה שלאחר מכן הביאה לצמצום הפערים מיתר קבוצות הליגה, כשגם בעונה הבאה לא הצליחו הנורווגים להעפיל לבתים והפערים צומצמו עוד יותר עד כדי שוויון של ממש. באותה עונה רוזנבורג עשתה את הבלתי ייאמן, ובתוך פחות מחצי עונה מחקה פער של 10 נקודות ולקחה אליפות בפער של 6 נקודות. אך השימוש הלא מושכל במשאבים של המועדון, וההיעדרות מליגת האלופות לתקופה ממושכת יחסית עקב כך הביא כאמור לצמצום הפערים. הייתה זו האליפות האחרונה של רוזנבורג עד כה, ומאז היא הופיעה עוד פעם אחת בלבד בשלב הבתים. גם השנה היא תיעדר מהמפעל.

בכרמל צריכים להבין שהדרך להפיכה לאימפריה מקומית מלאה מהמורות ותבוסות משפילות בזירה הבין לאומית, אך התעלמות מהם היא האופציה היחידה, אלא אם שחר מתכנן להתחיל ולהשקיע סכומים גדולים בעשרות מונים מאלה שהוא משקיע בדרך כלל. גם אם דוידוביץ' יוציא חמישה, שישה או אפילו שבעה שערים מהרשת בטורינו או במינכן, חשוב לזכור כי לא רק רוזנבורג, אנדרלכט ופראג ספגו שביעיות, אלא גם קבוצות פאר כמו רומא וכי על אף שהתקשורת תכריז על השפלה וכישלון, הכישלון האמיתי יהיה סטייה מהדרך שניצבת אל מול עיניו של שחר – הדרך חזרה לשלב הבתים שנה אחר שנה. עם זאת, גם התמקדות יתר בדרך זו וזניחת הזירה המקומית, או לחילופין השקעה גדולה מדי שעלולה להתפוצץ בפרצוף עקב בית שנראה קל יחסית וניסיון לרוץ עוד לפני שהחלו לזחול במסלול האירופאי, עלולות להביא לנפילה כואבת ממנו. שביל הזהב יתגלה כשעלייה לשלב הבתים לא תהפוך לחגיגה לאומית, אך המחסור בחגיגות לא יביא את חיפה לחפש בכוח חגיגות נוספות בליגה הטובה בעולם.