היי, ג'ו

2008 הייתה עונת הפריצה של ג'ו סונדרס. המגיש הצעיר של האיינג'לס החזיק במשך שבועות רבים על הגב רוטציה פצועה ומוכה, ומפיצ'ר ממוצע הפך למוביל, גם אם לא אס. סונדרס לא מקבל תהודה רבה משום שהוא לא מגיש כוח, סטרייקאאוטים הם לא בדיוק הצד החזק שלו.

העונה הזו שוב נפתחה עם פציעה של ג'ון לאקי (מה חדש) ומוות בלתי צפוי של ניק איידנהארט הצעיר. סונדרס שוב היה צריך לשאת, יחד עם ג'רד וויבר, בנטל, ובמשך יותר מחודשיים נראה היה שהוא עומד במעמסה. ואז הגיע יוני, הוא הידרדר ומשם זה רק נהיה יותר גרוע. באיינג'לס הבינו שיש כאן עניין בריאותי ושלחו אותו לנוח.

את המשחק האחרון, ביום שישי מול שיקגו וייט סוקס, סיים סונדרס עם שבעה אינינגים, שלושה סטרייקאאוטים וניצחון. מאז שחזר, ב-26 באוגוסט, הוא ניצח בכל ארבע הפתיחות שלו. היכולת עדיין לא תמיד מדהימה (במשחק הלפני אחרון הוא הרשה עשר חבטות, אבל ספג רק שתי ריצות), אולם הכיוון הכללי מעיד על שיפור. זו לא הייתה עונה ששימשה קפיצת מדרגה עבור סונדרס, אבל הטיימינג שלו, רגע לפני שמגיעים לפלייאוף, מייצר לא מעט אופטימיות באנהיים.

את הסיפור של בראד לידג' בפילדלפיה כולנו כבר מכירים. הקלוזר, שהיה כל כך דומיננטי בשנה שעברה, נכנס לסגור משחק, פישל שוב, ריאן מדסון הציל אותו ובמשחק הבא עלה לסגור בעצמו. לידג' החריב לא מעט משחקים של הפיליז השנה, עד שלבסוף החליט צ'רלי מנואל שדי, הגיע הזמן. אלא שמנואל לא היה חד משמעי. כבר לאחר הניצחון 2:4 על המטס ביום שישי הוא נשמע ספקני: "בראד עוד יחזור לסגור אצלנו, כרגע אני נותן לו לנוח". אחר כך מדסון שבר, לידג' חזר וכמעט שבר, מדסון חזר להיות טוב, ובקיצור - אין כיוון.

יש משהו רומנטי בגב שנותן מנואל לקלוזר שהביא לו זכיה בוורלד סירייס לפני שנה, עם 48 שמירות מוצלחות מ-48 הזדמנויות. אבל יש גם משהו שמרגיש לא נכון בעובדה שהמאמן לא נותן אמון מלא בקלוזר אחר, וחמור מכך - שאין באמת קלוזר דומיננטי בפילדלפיה כרגע. עוד מעט אוקטובר, ושם אי אפשר לעשות ועידות. האם מנואל צריך לתת הזדמנות נוספת ללידג'? האם מדסון או ברט מאיירס הם אלה שיסגרו מעתה משחקים? ואולי ג'יי איי האפ בכלל צריך לקחת את התפקיד הזה?

בשנים האחרונות היו לא מעט קבוצות שהגיעו לפלייאוף בלי קלוזר דומיננטי. בווייט סוקס של 2005 סגר דסטין הרמנסון במרבית שלבי העונה, עד שנפצע. רגע לפני הכניסה לפלייאוף סימן אוזי גיין את בובי ג'נקס הצעיר (והשמן. שייאו, כמה שהוא שמן). שנה לאחר מכן היה סיפור דומה בסט. לואיס, כשאדם ויינרייט הפך לקלוזר ממש לפני אוקטובר. שני המקרים הסתיימו בהופעות הרואיות ובצלחת אליפות. נראה שהגיע זמנו של מנואל להחליט.

אם לא יקרה משהו מוזר, אטלנטה לא תהיה גם העונה בפלייאוף. לאחר הדומיננטיות של שנות ה-90, הברייבס יסגרו עונה רביעית שבה הם רואים את אוקטובר מהבית, לאחר 15 שנות שליטה. הסיבה המרכזית לדומיננטיות הזו של אטלנטה הייתה הטריו המופלא מדוקס-גלאווין-סמולץ, ועד היום שואל עולם הבייסבול, איך ייתכן שהקבוצה לקחה רק אליפות אחת בעידן הזה.

בשנים האחרונות נכנסו הברייבס לימי בניה מחודשת. הם חשפו לעולם הבייסבול את הפרוספקט מספר 1 שלהם, טומי הנסון, שהיה חשמל מהרגע שבו החל להגיש. חאווייר ואסקז נותן עונה טובה מאוד ודרק לואו הוא דרק לואו. מי שעובר קצת מתחת לרדאר הוא ג'איר ג'רג'נס, שהשנה הראה פוטנציאל אדיר ומסתמן כעמוד תווך רציני ברוטציה של השנים הקרובות.

ג'רג'נס ההולנדי החל את דרכו בדטרויט ב-2007 ועבר לברייבס בשנה שעברה. הוא סיים עונה סבירה על מאזן 10:13 ו-ERA של 3.68. המשחק האחרון שלו מול סט. לואיס היה אופייני לעונה שהוא עובר - שמונה אינינגים וחמישה סטרייקאאוטים. במקרה הזה הוא ניצח 0:1, כששוב הוא לא מקבל תמיכה ראויה מההתקפה. זה מסביר למה למרות ERA של 2.81, המאזן שלו עומד על 10:11 ב-30 פתיחות העונה.

הרוטציה שתוביל את הברייבס בשנים הקרובות היא לואו, ואסקז, הנסון וג'רג'נס. עם בניה ראויה של ההתקפה, לא בטוח שנראה שוב את ימי הדומיננטיות של שלושת הנסיכים, אבל בבית המזרח שוב תורגש זעקת האינדיאנים מכיוון ג'ורג'יה.

- תהיו אוהדי הרד סוקס, האיינג'לס, הקרדינלס או אפילו המטס, דבר אחד בטוח: אי אפשר לשנוא את דרק ג'יטר

- עצוב, עצוב לראות את טמפה ביי מתפרקת ככה

- יש מפלצת קטנה שגדלה בקולורדו, קוראים לה חורחה דה לה רוסה

- תהליך חיובי או לא, במילווקי יחזרו השנה למאזן שלילי

- בשקט בשקט נותן הנלי רמירז עוד עונה מפלצתית

- מהרגע שקליי בוכהולץ הבין שהוא מספר 3 ברוטציה של הרד סוקס, כמעט אי אפשר לגעת בו

- נכון שגם אתם שואלים את עצמכם איך עוצרים את סט. לואיס בפלייאוף?

הומראנס:

1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 47
2. מארק ריינולדס (אריזונה) - 41
3. קרלוס פניה (טמפה ביי), פרינס פילדר (מילווקי) - 39
5. ריאן הווארד (פילדלפיה) - 38

אחוזי חבטה:

1. ג'ו מאוור (מינסוטה) - 36.6
2. הנלי רמירז (פלורידה) - 36.1
3. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 35.3
4. מיגל קבררה (דטרויט) - 33.5
5. דרק ג'יטר (ניו יורק יאנקיז) - 33.2

הכנסות רצים:

1. פרינס פילדר (מילווקי) - 126
2. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 124
3. ריאן הווארד (פילדלפיה) - 118
4. מארק טשיירה (ניו יורק יאנקיז) - 109
5. אוואן לונגוריה (טמפה ביי) - 102

ניצחונות מגישים:

1. אדם ויינרייט (סט. לואיס) - 18
2. סי.סי. סבאת'יה (ניו יורק יאנקיז) - 17
3. כריס קרפנטר (סט. לואיס), סקוט פלדמן (טקסס), ג'סטין ורלאנדר (דטרויט) - 16

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 2.19
2. טים לינסקאם (סן פרנסיסקו) - 2.34
3. כריס קרפנטר (סט. לואיס) - 2.45
4. פליקס הרננדז (סיאטל) - 2.52
5. אדם ויינרייט (סט. לואיס) - 2.59