פוטבול הוא נישה קטנה שמתפתחת לאט בארץ הקודש. המשחק, שהחל כגחמה של כמה מאות בודדות של אנשים, הפך לספורט שמרתק לא מעט ישראלים בימי ראשון שבין ספטמבר לינואר. זה נכון שהענף לעולם לא יגיע למימדים של כדורגל או כדורסל, אבל כשהיום אומרים "פוטבול", לא נופלים, בדרך כלל, על אוזניים ערלות.
אורי שטרנבך, לשעבר קוורטרבק, מאמן וקיקר בקבוצת הפוטבול הישראלית "ריל האוסינג חיפה אנדרדוגס" מה-IFL, ליגת הפוטבול הישראלית הראשונה, הבין שלא יככב על המסכים בפריים טיים, אבל כן רצה לטעום ולהיות חלק מחוויית פוטבול אמיתית במולדת המשחק. בקיץ האחרון הפך שטרנבך לישראלי הראשון שהשתלב בצוות האימון של קבוצה בארצות הברית, לאחר שנענה להצעה שקיבל מהמאמן אריק קוהו, שביקר בארץ והעביר סדנאות לשחקני הליגה. לפני כחודשיים הגיע אורי לעיירה מדיסון, הסמוכה לעיר הנטסוויל באלבמה, ושם נפגשנו, יוני יפעת, שחקן בליגה הישראלית, ואני, עמו במגרש הפוטבול של קבוצתו החדשה - תיכון "מדיסון אקדמי מוסטאנגס". למי שלא יודע, פוטבול התיכונים בארצות הברית מפותח מאוד ומשמש קרש קפיצה לליגת המכללות, ממנה מגיעים כל הכוכבים אל הליגה.
לכל אלה שעדיין תוהים ו/או מלגלגים על התואר "עוזר מאמן בקבוצת תיכונים", סיפק אורי תשובה בסיור המודרך שארגן לנו. כשהוא מוביל אותנו דרך מתקני הקבוצה, חדרי ההלבשה המרשימים ואפילו חדר הכביסה, ראינו כיצד הוא עסוק לאחרונה בעריכת סרטי הוידאו לקראת תדריכים לשחקנים (כן סרטי וידאו. בתיכון), והובלנו למגרש האימונים הסמוך לאצטדיון (בעל קיבולת של כ-5,000 צופים). אורי הציג לנו את הסלדים (מגלשות האימון לאנשי קו ההתקפה), את סימוני הקווים על הדשא, המראים לשחקנים כיצד לנוע בתרגול תנועה, ואת עמדת הצילום שבה מותקנת בזמן האימון מצלמת וידאו לצורך ניתוחים ויזואליים ותדריכים.
פוטבול, פוטבול כל היום
סדר היום מתחיל מהבוקר בפוטבול, נמשך בפוטבול ונגמר לפעמים ב-3 לפנות בוקר, לאחר שמסיימים לנתח את המשחק האחרון, כדי לתאם מה לומר לכל שחקן לקראת האימון הבא. השחקנים, מספר אורי, הם תלמידי התיכון שבחרו ואו נבחרו לשחק פוטבול כחלק ממקצועות הספורט שמעבר לשעות הלימוד הרגילות. בקבוצה שלו יש שני שחקנים שכבר אותרו על ידי סקאוטים של קבוצות קולג' בכירות (ואנדרבילט ומיסיסיפי סטייט), ויודעים שעתידם בפוטבול מובטח לפחות לעוד כמה שנים. באשר ליתר השחקנים, הם עוד יצטרכו להוכיח הרבה כדי לסדר לעצמם תעסוקה בדבר שהם הכי אוהבים לעשות.
כשנפגשנו, בשעה 6:30 בערב, היו על המגרש שתי קבוצות של חטיבת הביניים ששיחקו ביניהן, ומיד לאחר מכן החל משחק של הקבוצה הצעירה של התיכון של אורי, גילאי 15-16. אורי הסביר לנו שהם מקיימים משחקים של הפרשמנים והסופומורים (כיתות ט', י') במסגרת חצי רשמית, כדי לתת לילדים האלה הזדמנות לשחק. בקבוצת התיכון, מי שמקבל דקות משחק הם בדרך כלל השחקנים מכיתות י"א וי"ב בלבד (יש כמובן הבדלי גודל משמעותיים עדיין בין צעירים לבוגרים).
אם חשבתם שמשחק במסגרת כזו לא מעניין אף אחד, כמובן שטעיתם. כ-1,500 צופים, להקות של מעודדות בתלבושות ססגוניות והרבה רעש ועידוד מלווים את המשחק מפתיחתו. המבורגרים, נקניקיות ושתייה נמכרים לכל דכפין, משחק באווירה טובה יותר ממפגש ממוצע בליגת העל בכדורגל. השופטים (חמישה במספר) לבושים במיטב פסי הזברה והאווירה מחשמלת. "מדיסון אקדמי" של אורי מול "דקייטור הייסקול". בתחילת המשחק לא כל-כך הלך למדיסון. מספר איבודי כדור ומהלכי ספיישל טימס שנכשלים, גרמו לקבוצה לפגר 7:0, אבל במחצית השניה הפכה מדיסון את התוצאה וניצחה 7:19. במהלך המשחק נרשמה הפסקה של חצי שעה עקב ברקים באזור המגרש. אורי הסביר לנו שיש להם כאן דרכים לחשב באיזה מרחק הברק פגע, ובהתאם לכך להשהות את המשחק במידת הצורך. רציניים עד הסוף.
כמי שמכיר את אורי בערך מהרגע שבו התחיל לשחק פוטבול בישראל, אני יכול לומר שהתפיסה המהירה שלו למשחק, הרצינות והמוכנות לעבוד קשה, יכולות להביא אותו גבוה ורחוק. מי יודע, אולי עוד יהיה לנו ישראלי ב-NFL.