"במכבי חיפה משחקים איתי"

לפני קצת יותר משנה, במאי 2008, ירו בלו, אז חלוץ עירוני קרית שמונה, נראה היה כמו אדם שחרב עליו עולמו. אחרי עונה מצוינת וזימון לנבחרת האולימפית של ניגריה, החלוץ שבר את עצם השוקית ברגלו. בלו שגם ככה נחשב לשחקן מאוד אמוציונלי, נכנס לדיכאון עמוק עקב אותה פציעה. חצי שנה כמעט לאחר מכן, החל החלוץ להתאמן מחדש, אך רק לאחר יותר מארבעה חודשים החליט אלי כהן להשיבו להרכב הקבוצה. "זו היתה תקופה מאוד מתסכלת", מספר החלוץ. "היה לי קשה מאוד בהתחלה, אבל אני שמח שהצלחתי לחזור. עברתי פציעה מאוד קשה שהרבה מאוד שחקנים לא חוזרים ממנה. הרגשתי שאני יכול לתרום יותר, אבל לא נותנים לי את הבמה".

באמצע אפריל האחרון, כהן שינה את דעתו על הניגרי, החל לתת לו יותר דקות ובלו היה אחד מנקודות האור היחידות של קרית שמונה. החזרה לכושר של החלוץ לא נעלמה מעיניו של מאמן מכבי חיפה, אלישע לוי, ועוד לפני סיום הליגה החליט המאמן לזמן את בלו למחנה האימונים עם הקבוצה שמחזיקה בכרטיסו. פתאום בלו הרגיש שהמזל שלו מתהפך לטובתו. עם הגעתו המחודשת לחיפה, נכנס החלוץ למשרדו של המנכ"ל איתמר צ'יזיק ושמע מילים שחיממו את ליבו: "אנחנו בונים עלייך העונה", אמר לו צ'יזיק. "אני יודע שאתה יכול להצליח פה ואני מאמין בך מאוד".

הנבואה של המנכ"ל לא איחרה לבוא וכבר במפגשים מול גלנטורן האירית במוקדמות ליגת האלופות, ביסס בלו את מעמדו עם צמד שערים. אמרנו ביסס? השמחה מצד הניגרי כנראה היתה מוקדמת מדי. אט אט החלו לצוץ ידיעות על כך שבלו בדרך החוצה והחלוץ שהיה בטוח שאת העונה יעביר במדים הירוקים, מצא את עצמו עם העלייה לליגת האלופות של חיפה במדים האדומים של היריבה העירונית. "האמת, אין לי מושג מה קרה ולמה שחררו אותי. כשהתחילו לצאת ידיעות על כך שאני מועמד לעזוב את מכבי חיפה, אלישע דיבר איתי ואמר לי לא להתייחס לשמועות ולהמשיך להתאמן חזק. אני באמת לא יודע מה קרה אחר כך. אף אחד בחיפה, כולל המאמן, לא דיבר איתי. אף אחד לא גרם לי להבין שאני מועמד לעזוב. רק ביום האחרון שלי בקבוצה, אלישע לקח אותי לשיחה קצרה ואמר לי שעדיף מבחינתי ללכת ולהתחשל בקבוצה אחרת ולשחק, מאשר לשבת על הספסל. בהתחלה באמת הרגשתי שרוצים אותי, אבל אחר כך מישהו או משהו גרם לאלישע לשנות את הדעה ואני לא יודע מה בדיוק".

- זו לא פעם ראשונה שמכבי חיפה רוצה אותך בהתחלה ומוותרת בסוף.

"אפשר להגיד שמשחקים איתי ואני לא מבין למה. אם זה היה קורה פעם אחת, אז לא הייתי אומר כלום. אבל כשזה קורה כבר כמה פעמיים, זה יוצר אצלי תחושה מאוד לא טובה. אף פעם לא קיבלתי צ'אנס אמיתי בחיפה. זו סיטואציה לא נעימה ואני מקווה שלא ימשיכו לעשות את זה יותר. אני חושב שמגיע לי צ'אנס אמיתי במכבי חיפה ולא להביא אותי כסוג של ברירת מחדל או על תקן של נבחן. אני מאוד מאוכזב. אני שחקן שלוקח דברים ללב ואני מרגיש מאוד רע עם זה. החלום שלי היה לשחק במכבי חיפה. זה המועדון הכי מסודר והכי מקצועי בליגה, אז בטח שאני מאוכזב. אני אנסה להוכיח לכולם שהם טעו ואני מקווה לתת עונה טובה בהפועל בכדי שבשנה הבאה אני אחזור למכבי. לא רק בגלל שהכרטיס שלי שייך אליהם אלא בגלל שבאמת רוצים אותי. אני יודע שיכולתי לעזור למכבי חיפה, אבל זו לא ההחלטה שלי אלא של אלישע. אני מקווה שאני אראה לו שהוא צריך להתחרט".

- העלייה של מכבי חיפה לליגת האלופות ודאי רק מחזקת את התסכול.

"כואב לי מאוד שאני לא אשחק שם, זה החלום של כל שחקן כדורגל. בעונה שעברה הייתי אמור לשחק עם נבחרת ניגריה באליפות העולם לנבחרות צעירות והפציעה, לצערי, מנעה ממני. העונה קיוותי לשחק בצ'מפיונס ליג וגם את זה אני לא אעשה. אבל אני לא נשבר ומאמין בעצמי שאני יכול להגיע לרמות הגבוהות. לשמחתי הפעם זה לא בגלל פציעה, אלא בגלל החלטה מקצועית".

- איך הרגשת כשאוהדי הפועל חיפה ריססו כתובות כנגד המעבר שלך?

"קודם כל, אני בא לשחק בשביל המאמן שלי ובשביל לרצות אותו ולא בשביל האוהדים. ברור לי שהאוהדים הם חלק מהקבוצה ואני אשמח אם הם יתמכו בי, אבל קשה לי להבין את זה. בכל העולם זה קורה. יש שחקנים שעוברים מריאל מדריד לברצלונה וההיפך, ולא מגנים אותם אלא מקבלים אותם באהבה".

- אחרי כל הצרות, מה אפשר לאחל לך?

"שהעונה אני אהיה החלוץ הטוב ביותר בארץ".