שחקני הנבחרת נגד הקהל

רבע שעה לפתיחת המשחק מול לוקסמבורג, איצטדיון רמת גן הזכיר אווירה לקראת משחק של הנבחרת האולימפית. היציעים היו קירחים ושוממים, ועשרות אוהדים ששהו מחוץ לאיצטדיון חיפשו למי לתת כרטיס ולא ממש מצאו. האוהדים שכן רכשו כרטיסים הצטערו, כי אפילו הספסרים הקטנים החלו לחלק את הכרטיסים האחרונים שלהם בחינם. אחד האוהדים הציע למוכר הגרעינים להחליף כרטיס למשחק תמורת שקית. שעה לאחר שהמשחק הסתיים, לא נותר ממנו זכר. רוב האוהדים, שבדרך כלל מחכים לשחקנים מחוץ לאיצטדיון, הלכו הביתה, אפילו הכבישים המקיפים את האיצטדיון נראו נקיים יחסית. "פעם ראשונה שאני מוצא חנייה קרוב ליציע", הסביר אוהד לחברו באמצעות הטלפון. "חבל שלא באת, היה לי כרטיס מיותר".

דומה כי בנבחרת הלאומית עשו הכל כדי לגרום לאוהדים לחוש את אווירת משחקי מוקדמות המונדיאל ולתמוך בנבחרת. שלט בגנותו של המאמן הלאומי ("קשטן – לך הביתה") הוסר על ידי המשטרה, כנראה בהוראת ההתאחדות, חמש דקות מפתיחת המשחק. אפילו הכרוז דידי הררי נשמע נלהב במיוחד כשחזר שלוש פעמים על שמם של אליניב ברדה ואבירם ברוכיאן לאחר שכבשו שער. "הכל בזכות שירי האמונה, ראיתם? אלו שערים בהשגחה עליונה", פנה סדרן חרדי לעבר יציע העיתונות לאחר השער הרביעי והסביר: "רגע לפני הגול הקהל שר 'אנחנו מאמינים'".

אבל זה לא הספיק כדי ליצור אווירה. 7,038 האוהדים (פחות מ-16 אחוז מתכולת האיצטדיון) שהגיעו אולי באמת האמינו שאפשר לנצח את לוקסמבורג, אבל לא לעלות לשלב הבא בקמפיין. למרות השקט היחסי במהלך המשחק, נשמעו קולות של אנשי הנבחרת בנוגע ליחס האוהדים לקשטן. במהלך המשחק נתלו מספר שלטים התומכים באייל ברקוביץ' לעמדת עוזר מאמן הנבחרת, ובנבחרת היה מי שאמר שמדובר במסע יחצ"נות שמבייש את הכדורגל שלנו. "עוד בטרם נגמר הקמפיין חרצו את גורלנו", אמר גורם בנבחרת. "תאר לך מה יקרה אם לטביה ויוון יסיימו את המשחק הבא בתיקו ואנחנו ננצח את מולדובה? מה יעשו האוהדים אז?".

כפי שאפשר להבין, גם לשחקנים יש בטן מלאה על קהל אוהדי הנבחרת. זו לא רק האווירה מול לוקסמבורג, זו האווירה בכלל. אווירה לא בריאה שהקהל מקרין. קהל שלא מצליח לסחוף את שחקניו לגישה שונה. שחקני הנבחרת אמנם טרחו בסיום להודות לקהל שהגיע למשחק, אבל עמוק בלב התחושות היו קשות. "אם אנחנו מנצחים 0:7 בלי הקהל, ולא מנצחים בקמפיין כשהוא מגיע, אולי עדיף שאלה שלא תומכים לא יגיעו", אמר אחד השחקנים. "בלי קשר לזה שמדובר ביריבה נחותה, אתמול שיחקנו משוחרר, בלי לחץ. אולי איצטדיון ריק היה עושה את העבודה מול לטביה. לפעמים הקהל, במקום לעזור, מזיק עם הקריאות שלו".

דומה כי לשחקני הנבחרת מציקה מאוד העובדה שלאוהדים יש כל הזמן ביקורת עליהם. אמרו שהם נאיביים, שלעולם הם לא יעלו למונדיאל, שהם לא מסוגלים לנצח משחק בית, שהם נבחרת בינונית שסופרת רק את עצמה – אנטי שמחלחל היטב הרבה לפני לטביה. "עובדה שחלק גדול מהם נשברו עוד לפני שנגמר הקמפיין, אפילו יותר מהר מאיתנו", אמרו שחקנים בנבחרת. "עד עכשיו קטלו אותנו, אבל הגיע הזמן לומר את האמת – הקהל הישראלי תומך בנבחרת רק ברגעים הטובים. כשלא הולך, הוא מצביע ברגליים. מה שהיה נגד לטביה זה 11 שחקנים שלא ממש שיחקו כדורגל, אבל 25 אלף אוהדים שנרדמו אחרי 15 דקות". מספר שחקנים אפילו העלו רעיון שיוכל לעזור לנבחרת בקמפיין הבא: "יכול להיות שגם ההתאחדות טעתה עם רמת גן. כשמדובר בנבחרת ישראל, אולי כדאי להעביר את המשחקים לבלומפילד. גם אם זה על חשבון מספר הצופים".

את המתח שנוצר עם הקהל השחקנים לא מכנים משבר אמון. "כי על פי כמות הצופים שהגיעה נגד לטביה ולוקסמבורג", הם אומרים, "נראה שהקהל בכלל לא האמין בנו".

"כשנכנסנו לאיצטדיון בכרתים האדמה רעדה", מתאר שחקן אחר. "ישבו שם כמות דומה של אוהדים לאלו שישבו ברמת גן נגד לטביה, אבל הרגשנו כאילו 100 אלף איש מעודדים. עד המשחק לא הרגשנו אותם, אבל כשנכנסנו לאיצטדיון קיבלנו הלם. הם היו עם הנבחרת שלהם בכל דקה, שרקו בוז בכל נגיעה שלנו בכדור והוציאו אותנו מריכוז. נגד לטביה הרגשנו כאילו פחות מ-10,000 איש יושבים ביציע. אנחנו אשמים כי בקמפיין הזה לא ניצחנו משחק בית בגלל שלא שיחקנו כדורגל טוב, אבל גם בגלל שאין כאן טיפת פטריוטיות, בגלל שאנשים בישראל לא אוהבים לפרגן. בכלל, קשטן צדק כשאמר שאין כאן תרבות ספורט. אם הנבחרת תעלה, נראה שהרבה מאוד אנשים יתאכזבו".

התחושות האלה, כפי שאפשר לשים לב, שייכות להרבה מאוד שחקנים. "רגע אחרי המשחק בלטביה ועוד לפני המשחק ביוון חיפשו מחליף למאמן", תוקף שחקן אחר את האוהדים והתקשורת, שכרגיל אשמים בכל המצב. "רק מדינה שאין לה מוסר ותרבות ספורט יכולה להתנהל בצורה כזאת. כל מילה משפיעה כאן על האוהדים, יש כאן כמות מטורפת של כלי תקשורת ביחס למספר האזרחים, כמות שאין בשום מדינה אחרת. אצל נבחרות אחרות הלחץ קיים, אבל התקשורת מפרגנת והקהל יודע לעודד. איך אפשר לעלות לשחק כשבירידה לחדר ההלבשה 25 אלף איש שורקים לך בוז? איך אפשר לשחק בשביל הסמל שאף אחד לא מאמין בו? הקהל דורש רמת מקצוענות כמו בגרמניה? קודם שיבנו כאן מתקנים ברמה ושיהיה לנו קהל אירופאי שבמשחק שוכח הכל ומעודד את הנבחרת בכל הרכב שלא תעלה. צהוב מעודד אדום ואדום מעודד צהוב".

הניצחון מול לוקסמבורג, כאמור, היה ניצחון הבית הראשון של ישראל. את השחקנים זה ממש לא מפתיע. "עצוב שלא ניצחנו משחק בית עד עכשיו בקמפיין הזה", אמר אחד השחקנים, גם הוא שלא לייחוס מתוך פחד להחריף את הקללות שמפנה הקהל, "אבל גם לקהל ולתקשורת יש חלק בזה. שימו לב עם מה התעסקנו בקמפיין הזה: הזימון של אלירן עטר, הריבים בין קשטן ללוזון, בקולאוטי שלא זומן ללטביה, בחילוף של בניון ובסולחות מסביב. כבר אחרי התיקו נגד שוויץ שמעתי אוהדים שקוראים לקשטן להתפטר. אם הנבחרת שלנו הייתה מפסידה ללוקסמבורג, המאמן מזמן היה הולך. בשוויץ יש תרבות ספורט, לכן נתנו להיצפלד לסיים את הקמפיין. בסוף זה השתלם כי הוא הביא אותם למונדיאל. אתה יודע מה? בוא נחכה ונראה מה יגידו כל אותם אוהדים לקראת המשחק מול מולדובה, כשניצחון ותיקו של יוון יקנה לנו סיכוי לעלות למונדיאל. הפעם, גם אם יישארו לי הזמנות, אני לא נותן".