קרב מורשת

כשסטיב מקלארן פתח את המטריה, נחרץ גורלו. זה עתה הודחה אנגליה ממוקדמות היורו אחרי הפסד ביתי 3:2 לקרואטיה, ומקלארן, שגם כך הייתה בחירתו למאמן הנבחרת שנה קודם לכן תמוהה משהו, עמד בדד בגשם השוטף על הקווים של וומבלי. זה היה הרגע שבו סומן לנצח כ"מיסטר אמברלה", וזכה ללא מעט שירי לעג, כמיטב מסורת ההתעללות האנגלית. וכך, נכנס מקלארן לנבחרת אנגליה כמאמן ליגה טוב ויצא ממנה כמאמן טוונטה אנסחדה. אף אחד בממלכה לא ממהר, בלשון המעטה, לקפוץ עליו.

בישראל המצב לא פחות גרוע ואולי אף יותר. מאמן מגיע לנבחרת עם מורשת מסוימת ויוצא ממנה עם מורשת אחרת לגמרי. ההישגים הקודמים נשכחים, השם הטוב מהעבר מקועקע, התדמית הנערצת נשחקת. אתה נכנס לתפקיד כמאמן מסוג אחד ויוצא ממנו כמאמן מסוג אחר - תלוי כמובן בגודל הכישלון.

רקע: ההתאחדות לכדורגל הייתה בשנות ה-80 מוסד מסואב ופוליטי, שנוהל על ידי המרכזים, עם יושבי ראש שלידם נראה אבי לוזון יותר צדיק מהאפיפיור. לאחר כישלון קמפיין הקדם אולימפי עם מיליאנקו מיחיץ', נבחר, בהתאם לרוח הפשרות והרוטציות הפוליטיות בימים ההם, צמד המאמנים לעמוד בצוותא על הקווים. המטרה הייתה העפלה לטורניר גביע העולם באיטליה 1990.

לפני: שניאור וגרונדמן נחשבו לשתיים מהאושיות המייסדות בכדורגל הישראלי. שניאור היה סמל של מכבי תל אביב הישנה, גרונדמן היה "הפולני" של בני יהודה והאיש שלמרות מוצאו, נחשב לאחד האבות המייסדים של הקבוצה האתנית ולהפיכתה לדמות קבועה בנוף הכדורגל הישראלי. שניאור דגל בסגנון הגנתי יותר ובא לאחר כמעט-דאבל עם הפועל תל אביב, גרונדמן היה התקפי ומעוטר בתארים, והאיזון הזה, כך קיוו ברחוב הארבעה בתל אביב (שם שכנה אז ההתאחדות), היה אמור להביא אותנו אל הארץ המובטחת.

משחקים זכורים: הפסד 1:0 לקולומביה, 1:1 באוסטרליה

אחרי: ש.ג. הגיעו אל הבאר, אבל ההחמצות הרבות של רוני רוזנטל וניר לוין במשחק הגומלין מול קולומביה (0:0) השאירו אותנו בבית. כשנזכרים בקדנציה של שניאור וגרונדמן מייד קופץ לראש המשחק הנורא בקולומביה, שהדביק להם תדמית של בונקריסטים.

הערכת נזקים: ב-1992 אימן גרונדמן את הפועל תל אביב, פוטר ושניאור מונה, עד שפינה את מקומו גם הוא. בהתחשב בגילם המתקדם (שניהם היו אז בני קרוב ל-70) ועם המעבר לעידן החדש באירופה, פרישתם הייתה סמלית והגיונית. למרות הבונקר בבראנקייה, זכורים בעיקר בשל תרומתם כמניחי אבני היסוד של הכדורגל הישראלי, צניעותם ויושרם המקצועי. מורשתם לא נפגעה.

רקע: ישראל נכנסה לעידן האירופי, והמטרות השתנו. לא עוד העפלה למונדיאלים אלא, בשלב ראשון, הפסדים בכבוד וטיפוס איטי במעלה הסולם. המאמן הנבחר היה שלמה שרף, האיש שהפך את מכבי חיפה מסתם קבוצת פריפריה לאימפריה זוללת תארים, ושזה עתה זכה עמה בדאבל.

לפני: שרף לא דפק חשבון לאיש, גם לא למעסיקיו. אדם עממי, פשוט, שהאמין באמת ובתמים שכדורגל הוא משחק של השפיץ של הנעל ושדגל בכדורגל התקפי. הפה שלו סיבך אותו לא מעט, אבל התוצאות השתיקו את כל המבקרים. בשנות ה-80 ובתחילת ה-90 הוא היה מאמן הליגה הטוב ביותר, יחד עם דרור קשטן.

משחקים זכורים: 2:3 על צרפת, 0:5 על אוסטריה, 5:0 לדנמרק

אחרי: שבע שנים תחת חסותם של גברי לוי וההתאחדות לכדורגל, הפכו את שרף ממאמן כדורגל לעסקן נרגן שדוגל בתככנות ובנפוטיזם. ממאמן ששחקניו רעדו ממנו, שרף גמר כמאמן ששחקניו עשו ממנו צחוק בפרשת נערות הליווי ולא יכלו להסתכל עליו, כשהביקורת הפומבית שהטיח בהם הפכה מוגזמת. כשמונה למאמן מכבי תל אביב מיד מינה את בנו אבי למאמן מחלקת הנוער, ועזב לאחר שני מחזורים בלבד בעקבות תאקל גדול עם אבי נמני. מאז רק ביזה את מעמדו, עד שצנח למקום שבו הוא מזוהה יותר מכל היום - פרשן כדורגל שכונתי ו-וולגארי ועסקן גדול שאיש יותר לא לוקח ברצינות.

הערכת נזקים: בשבע השנים של שרף היו כשלונות והיו הישגים, אבל על הכל האפילה פרשת נערות הליווי לפני התבוסה 5:0 לדנמרק, המשחק הלפני-אחרון שלו בקדנציה. כל תדמית המאמן הקשוח התפוגגה, ושרף הפך לסוג של ליצן עצוב. המורשת שלו חטפה מכה ניצחת והוכרזה כטוטאל לוס.

רקע: ההתנסות הקצרה עם ריצ'רד נילסן (1999-2002) הורידה את גברי לוי מרעיון המאמן הזר, והוא חזר לקונספציה המוכרת - מאמן ישראלי מוכח. לשם כך הקפיץ למשרה את האיש שהוא עצמו גילה בהפועל פתח תקוה. למרות היצר הפוליטי המובהק והקרבה בין השניים, אי אפשר היה לטעון שזהו מינוי לא ראוי, במיוחד לאחר שגרנט מיצה את עצמו בליגה הישראלית והגיע למשרה לאחר שתי אליפויות רצופות עם מכבי חיפה.

לפני: שלוש התכונות העיקריות של גרנט, ידע עצום בכדורגל, זיהוי מוקדי הכוח והרבה מזל בכל מקום שבו אימן, עזרו לו להגיע למשרה. גם גדולי מקטרגיו לא יכולים לחלוק על העובדה שהאיש הוא מאמן על שנהנה בנוסף לכל מכוחה של פורטונה. הוא זכה בתארים עם קבוצות מוכשרות יותר ומוכשרות פחות, וידע לצאת מחוזק גם מקדנציה שניה כושלת במכבי תל אביב. סתם כדי להדגיש כמה מפותח חוש ההישרדות שלו.

משחק זכור: 2:2 באירלנד

אחרי: גרנט כמעט הצליח להביא אותנו למונדיאל, והפך למאמן הראשון והיחיד עד כה שמסיים קמפיין אירופי שלם ללא הפסד. אם נזכרים שהקדנציה שלו החלה, בעצם, במציאות קשה שגררה אותנו למשחקי בית בטורקיה, קפריסין ופאלרמו, מעריכים אותו עוד יותר. בעזרת חושיו, ידע לנתב את עצמו לצמרת הכדורגל האנגלי, והיה רחוק החלקה אחת של ג'ון טרי מזכיה בליגת האלופות עם צ'לסי. הבעיה היא שאת כל אלו לא השיג באמצעות הנבחרת, שאותה עזב ללא תמיכה גדולה מהציבור. להבדיל מאחרים, גרנט יצא לעולם הגדול כדי לזכות בתהילה מחדש.

הערכת נזקים: ברזומה שלו יש עמידה על הקווים בסטמפורד ברידג', חשבון הבנק אפשר לו להסתובב בעולם שנה שלמה בלי לאמן, אבל בשורה התחתונה הוא מחוסר תעסוקה כבר יותר משנה. התדמית של גרנט לא השתנתה לאחר הקדנציה שלו בנבחרת, ובשל כך לא נפגעה גם המורשת שלו. נהפוך הוא, בעיני הציבור, פוליטיקאי היה ופוליטיקאי נשאר.

רקע: 22 שנים לאחר פרשת קובלנץ, הגיעו בהתאחדות למסקנה שהגיע הזמן לסלוח לאחד המאמנים המוצלחים שהיו בכדורגל הישראלי. קשטן מיצה את עצמו לחלוטין בליגה שלנו, ומגע המידאס שלו והיכולת לחייב את אבי לוזון לתת לו את ההזדמנות. בנוסף, קשטן שייף לא מעט קבוצות מוכנות והפך אותן לטובות יותר, כך שבואו במקום גרנט כדי לתת טאץ' סופי לכיוון ההעפלה לטורניר גדול היה מתבקש.

לפני: בלתי מתפשר, קשוח, מאמין בצדקת הדרך, ישר, חף מאינטרסים, אמיץ ומבריק.

משחק זכור: הפסד 1:0 ללטביה

אחרי: הקדנציה של קשטן עדיין נמשכת, אבל הדי החילוף של בניון בשבת עדיין נשמעים. די ברור שקשטן מאמן היום את הנבחרת על אדי הגז האחרונים, הדלק כבר מזמן נגמר והשאלה מה הלאה עולה לדיון יותר מפעם אחת ביום. יפרוש או יחזור לליגה? בעוד מספר שבועות נדע את התשובה.

הערכת נזקים: שוב, עדיין קשה לקבוע שהקריירה שלו תמה, אבל התדמית של קשטן ספגה מכה אנושה. כל התכונות שצוינו לעיל לפני הקדנציה נמחו. הטקטיקות המבריקות הפכו לפחדניות, היושר המקצועי והאישי פינו את מקומם לעסקנות ונקמנות, ההישגיות התחלפה בבריחה מאחריות. האם מישהו היה מעלה על הדעת שקשטן היה סולח לבניון אם זה היה שחקן שלו בהפועל תל אביב?

המאמן הכי מוצלח שהוציא הכדורגל הישראלי ייזכר ככזה שהפך להיות חלק מגווארדיית עסקנים לא ממולחת. וזו, יותר מהכל, הפגיעה הכי גדולה של קשטן. מורשתו המפוארת של המאמן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי נקברה עמוק בחול והפכה למורשת של אפר.