תקראו למר לי, הקוד פוצח

בטורו בסוף השבוע האחרון, הזכיר אריאל גרייזס את הריצה של היאנקיז, אבל לטעמו הוורלד סירייס עדיין רחוק מהם, במיוחד כשפילדלפיה וסט. לואיס אורבות בפינה. במידה מסוימת, חוסר האזכור של הדודג'רס עושה להם עוול, אבל הרושם שהפיליז והקרדינלס הן הקבוצות הטובות ב-NL לא נוצר מתוך ואקום.

לטעמי, פילדלפיה היא הקבוצה הטובה ביותר ב-MLB, גם אם המאזן שלה (עדיין) לא הטוב ביותר בליגה או אפילו בחטיבה. זה לא רק ההרכב המרשים או הרוטציה המלאה, אלא ההרגשה שהפיליז פשוט עושים הכל נכון. ג'ייסון וורת' התפתח להיות חובט מפחיד, ג'יי איי האפ גדל להיות מגיש מצוין ופדרו מרטינז הגיע כדי לתת עוד ניסיון לקבוצה שמנסה להתפתח להיות שושלת.

אלא שמשהו מעיב על העניין הזה. כל הזמן יש תחושה בפילדלפיה שיש חור במקום אחר בסכר. כשהרוטציה מגישה מצוין, בראד לידג' מחרבש את העסק. כשלידג' מתאושש, קול המלס לא יציב. כשהמלס מתייצב, מגיעות שתי הופעות אימה של קליף לי. ואחר כך, כמו בימים האחרונים, כולם מתפרקים ביחד. לי הוא כרגע הבעיה הגדולה שמטרידה את הפיליז. הוא הגיע בטרייד המוערך ביותר העונה מקליבלנד לפני הדד-ליין. לא היה אחד שחשב, ועדיין חושב, שהם לא עשו עסקה טובה, ולי הוכיח את זה פתיחה אחרי פתיחה. ואז הגיעו המשחקים מול סן פרנסיסקו ויוסטון, שהוכיחו שגם הוא פגיע, עם עשר ותשע חבטות ושש ריצות חובה בכל אחד מהמשחקים.

השאלה שנותרה פתוחה כעת היא האם מדובר בפציעה, במשבר רציני או במשהו קטן וחולף. כבר בפתיחה הבאה של לי נקבל תשובה חלקית. אם אכן מדובר במשהו ארעי ואם באוקטובר הכל יתחבר לפילדלפיה, הדרך לזכיה שניה ברציפות בוורלד סירייס תהיה סלולה.

אבל אי אפשר בכל זאת לקפח את הדודג'רס, שעבדו יפה מתחת לרדאר בשבועות האחרונים. לוס אנג'לס חיכתה בסבלנות, ועשתה מספר מהלכי וייברס, שהגדול שבהם היה צירופו של ג'ון גארלנד לרוטציה הפותחת.

גארלנד תמיד היה "מגיש 50-50", אחד כזה שיכול לפלרטט עם נו-היטר, או לצאת אחרי שני אינינגים עם עשר ריצות חובה. ההופעה האחרונה של גארלנד באריזונה הסתיימה עם שבעה אינינגים וחמישה סטרייקאאוטים, והבכורה שלו בדודג'רס מול אותה אריזונה נגמרה עם שבעה ושישה. בשתי ההופעות שלפני כן הוא חטף 11 ו-10 חבטות ו-5 ו-4 ריצות חובה בהתאמה. אם תרצו, זה בדיוק אבטיפוס לג'ון גארלנד.

יכול להיות שהדודג'רס לקחו בחשבון את הופעת הפלייאוף הקודמת של גארלנד, שהסתיימה בזכייה בוורלד סירייס עם שיקגו וייט סוקס. בלילה שבין רביעי לחמישי יעלה גארלנד למבחן קשה, במגרש שהיה ביתו עד סוף השבוע האחרון, מול דני הארן, מטובי המגישים בליגה. ההופעה הזו תיתן לנו כיוון נוסף לגבי הטרייד הזה, ובכל מקרה בחודש (ואולי חודשיים) הקרובים נדע האם היה פה מהלך גאוני או עוד צירוף וייברס סתמי.

הקבוצה שמשייטת היטב מתחת לרדאר בקרב על הפלייאוף היא דטרויט. בעוד כולם מתרכזים בכיבוש המחודש של היאנקיז ב-AL מזרח ובקרב הכפול שמנהלת טקסס עם האיינג'לס בבית ועם בוסטון על הויילד קארד, הטייגרס לא ממש נספרים כרגע. הסיבה העיקרית לכך היא שדטרויט משחקת ב-AL מרכז השנה, מה שיוצר חוסר הערכה להישגים שלה. מאזנה נמוך משמעותית מכל מובילה אחרת בליגה.

בסגל של דטרויט אין שום דבר זוהר. מיגל קבררה הוא השחקן היחיד בהרכב שחובט מעל 30 אחוז (33.6 אחוז, מרשים ביותר), הדהירה של ברנדון אינג' נעצרה לאחר האולסטאר (הטור נכתב בשבת, ואז בא בן הבליעל ודפק ביום ראשון גראנד סלאם מנצח על טמפה ביי) והרוטציה הקצרה כוללת שני מגישים טובים, ג'סטין ורלאנדר ואדווין ג'קסון, ושניים חסרי ניסיון ולא יציבים, ריק פורסלו וארמנדו גלאראגה.. כך שעל פניו, נראה שיש הצדקה לסברה כי הטייגרס יבואו לפלייאוף כסוס שחור.

מי שתפגוש את דטרויט היא, כך נראה, ניו יורק יאנקיז, אותה הדיחו הטייגרס ב-2006 בארבעה משחקים. כמו אז, גם הפעם יתארחו הנמרים אצל הפסים, כשאז הובילו את הטבלה ברוב שלבי העונה והגיעו בכל זאת מהויילד קארד, לאחר שאיבדו יתרון גדול למינסוטה, שזכתה בבכורה בבית. כמו אז, עם טוד ג'ונס בעמדת הקלוזר, גם הפעם אין לדטרויט פיצ'ר דומיננטי שיסגור את המשחק, והיא שמה מבטחה בפרננדו רודני. ולמרות הכל, עושה רושם שהטייגרס פשוט לא טובים מספיק, גרסה דומה למילווקי של אשתקד. רק שאתם יודעים, אוקטובר הוא בכל זאת עונה אחרת.

- בולטימור ו-וושינגטון היו שתי הקבוצות הראשונות בליגה שאיבדו את הסיכוי התיאורטי לפלייאוף. יופי של בייסבול משחקים שם, בבלטוויי

- בדיוק כשחשבנו שרוי האלאדיי בחוץ, הוא משך את עצמו בחזרה פנימה

- עונת הפנטזי הארורה הזו הסתיימה, לפחות בשבילי. הנשמה הטובה שבי מאחלת בכישלון לכל הצדדים שהגיעו לפלייאוף

- באמת טוב שבאת, אדון לונגוריה, מה חבל שזה קצת מאוחר

- ג'ו סונדרס משלים קאמבק נאה, ולא יכולה להיות בשורה טובה מזו לאיינג'לס

- מתי תכריז בוסטון שג'וש בקט סובל מפציעה?

- או שהוא סתם מסריח?

הומראנס:

1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 44
2. מארק ריינולדס (אריזונה) - 41
3. קרלוס פניה (טמפה ביי) - 39
4. פרינס פילדר (מילווקי), ריאן הווארד (פילדלפיה) - 37

אחוזי חבטה:

1. ג'ו מאוור (מינסוטה) - 36.6
2. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 36.2
3. הנלי רמירז (פלורידה) - 35.9
4. מיגל קבררה (דטרויט) - 33.6
5. דרק ג'יטר (ניו יורק יאנקיז) - 33.4

הכנסות רצים:

1. פרינס פילדר (מילווקי) - 123
2. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 118
3. ריאן הווארד (פילדלפיה) - 114
5. מארק טשיירה (ניו יורק יאנקיז) - 102

ניצחונות מגישים:

1. אדם ויינרייט (סט. לואיס) - 17
2. סי.סי. סבאת'יה (ניו יורק יאנקיז), ג'סטין ורלאנדר (דטרויט) - 16
4. כריס קרפנטר (סט. לואיס), סקוט פלדמן (טקסס) - 15

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 2.22
2. כריס קרפנטר (סט. לואיס) - 2.28
3. טים לינסקאם (סן פרנסיסקו) - 2.34
4. מאט קיין (סן פרנסיסקו) - 2.51
5. פליקס הרננדז (סיאטל) - 2.65