1. אי אפשר להתעלם מזה יותר היאנקיז חזרו, ובגדול. במשך 15 שנה, אליפות בית ה-AL מזרח לפסים היתה כמעט טריוויאלית, אבל בשנתיים האחרונות היה נדמה שתם עידן השליטה הטוטאלית של היאנקיז בבית, לפחות בעונה הסדירה. לא עוד. התקפית, היאנקיז חזקים מתמיד, כשמארק טשיירה הוא המועמד שלי ל-MVP של האמריקן ליג (אני חולה על ג'ו מאוור, אבל הטווינס לא יגיעו לפלייאוף וזה מוריד מהערך שלו) כשהשינוי הגדול הוא בלא ספק בפיצ'ינג.
2. בכל שנה בעידן של טורה, הבולפן של היאנקיז היה מגיע לסוף העונה עם לשון בחוץ, כי הפותחים לא היו מסוגלים לתת לו לנוח, ובניו יורק, כמו במכבי תל אביב, אין כזה דבר "משחק שלא חייבים לנצח בו". ההצטרפות של סבאת'יה ובארנט היתה, כמובן, חשובה, אבל לא פחות חשובה היתה העובדה ששניהם, כמו גם אנדי פטיט וג'ובה צ'מברליין, לא ראו את רשימת הפצועים ולו פעם אחת העונה, מה שנתן לניו יורק מרווח נשימה עצום, אותו לא ראתה בשנים קודמות.
3. האם זה יספיק לאליפות, או שגם השנה נראה את התרחיש של 2006 ו-2003, אז היאנקיז הגיעו עם הקבוצה הטובה בליגה כביכול אבל סיימו בלי תואר? אין שום סיבה הגיונית שהם לא ירוצו עד הסוף, במיוחד אם בוסטון תעשה להם טובה ותסלק את הנמסיס שלה מאנהיים, אבל בוורלד סירייס תחכה, לדעתי, סט לואיס, שהיא הקבוצה השלמה ביותר בליגה (בלי לזלזל באלופים מפילדלפיה) ואז זה יהיה סיפור אחר.
4. זוכרים כמה רעש עשינו מהטרייד דד ליין, לפני חודש וקצת? אז אלו השחקנים שהחליפו קבוצות מאז אלכס ריוס, בראד פני, ג'ון סמולץ, סקוט קאזמיר, ג'ון גארלנד, חוזה קונטררס, ליבאן הרננדז, וינסנט פאדייה, בילי ואגנר, ועוד רבים אחרים. נכון, אף אחד מהם לא בקליבר של ויקטור מרטינז או קליף לי, אבל האם יש עדיין משמעות לתאריך של 30 ביולי?
5. ועוד מספיחי הטריידים אלכס ריוס וג'ייק פיבי הגיעו לווייט סוקס כשהם עדיין היו בתמונת הפלייאוף, היום הם כבר שבעה משחקים מאחורי דטרויט. סתם כיף להיות צודק.
6. האחרון לעבור בטרייד הוא סקוט קאזמיר, שהגיע מטמפה ביי לאיינג'לס בשביל מעט מאוד תמורה. אני מודה שהטרייד הזה עדיין לא ברור לי טמפה היתה במצב שבו היא עדיין מתמודדת על הפלייאוף, גם אם הסיכויים שלה לא היו מרשימים במיוחד, והיא נתנה שחקן שאולי הוא לא שיא היציבות, אבל הוא בטח יותר טוב מאנדי זוננשטיין או כל אופציה אחרת שהיתה זמינה לה. הדבר היחיד שהטרייד הזה כן עושה, הוא לגאול את המטס מהסיוטים שנגרמו להם כל פעם שהם שמעו את השם ויקטור זמבראנו. בהנחה שקאזמיר לא יצליח באיינג'לס, כמובן.
7. ועוד בעניין טמפה ביי השבוע ראיתי את המשחק של הרייז נגד בוסטון, וקשה היה להסתיר את הקרחות העצומות ביציעים. בשנה שעברה, בעקבות ההצלחה הגדולה של הרייז, רבים ציפו שסוף סוף נראה את הקהל שלהם ממלא את האיצטדיון (המכוער בליגה, דרך אגב) אבל כנראה שאם הרייז "רק" נאבקים על הפלייאוף, זה לא מספיק טוב בשבילם. אולי הגיע הזמן להודות באמת בייסבול ופלורידה פשוט לא הולכים ביחד.
8. רבות נאמר על שיטת הדפוק וזרוק של ת'יאו אפשטיין, שמחתים שחקנים ותיקים על חוזים נמוכים לזמן קצר, בתקווה שהוא יפגע במטרה באחד מהם ויחזיר את ההשקעה. בניגוד לרוזנטל, אני כן חושב שיש לשיטה הזאת ערך מסוים, בכך שהיא מאפשרת לך משחק נרחב עם צוות המגישים ובעיקר זמן לבשל את הצעירים שלך במיינורס כך שיגיעו לסיום העונה כשהם עדיין רעננים. אז נכון שבראד פני וג'ון סמולץ כבר לא בבוסטון, אבל הרד סוקס עדיין יוכלו להציג את ג'ון לסטר וקליי בוקהולץ בתחילת הרוטציה שלהם בפלייאוף בתור מגישי העתיד שלהם.
9. ובואו לא נשכח את הצד השני של ההחתמות הללו כל אותן החתמות ארוכות טווח של פיצ'רים שכמעט תמיד לא מצליחות, רק משאירות את בעלי הקבוצה שלהן עם חור גדול בכיס. כולנו נהנים לראות את התחיה של בארי זיטו בעונתו השלישית בג'איינטס אבל בואו נודה באמת אם השחרור שלו לא היה עולה לסן פרנסיסקו יותר ממאה מיליון דולר, הוא כבר מזמן היה מגיש לקבוצה ביפן, אחרי הביצועים שלו בשנתיים האחרונות.
10. בטח גם אתם חשבתם ש:
איזה תענוג זה לראות את פדרו נראה כמו שהוא נראה
אחרי המשחק המצוין של בראד פני השבוע במדי הג'איינטס, נשאלת השאלה האם הרד סוקס הפכה לחוות המגישים של ה-NL?
עוד ארבעה הפסדים, והפייראטס סוגרים עונה 17 רצוף עם מאזן שלילי. תחזיקו אצבעות
כמובן, לא ציינתי את ההימור שלי על ג'וש בקט לסיי יאנג, שהולך ונראה מופרך מרגע לרגע. נו, לא תמיד אפשר להיות צודק.
עוד בוואלה!
