מרוני דלומי ועד אלישע לוי

ההיגיון הבסיסי גורס שהכל תלוי בנו, שמי שטוב יצליח, ושאם לא הצלחת - סימן שאתה צריך לעבוד קשה יותר, או שאתה לא מספיק טוב. אז נכון שעל מנת להצליח לאורך זמן צריכים להיות עקביים ואיכותיים, אבל זה לא יספיק: לצד הכישרון והיכולת, כפי שכבר פסק אי שם בשנות השמונים הפילוסוף ש' אביטן, "מוטב סנטימטר של מזל על קילומטר של יכולת". המזל לקבל כשחקן את הצ'אנס הנכון בזמן הנכון, ליפול על המאמן הנכון או לחלופין לא להיפצע בזמן הלא נכון – כל אלו יכולים לעשות את ההבדל בין קריירה מדשדשת לבין הצלחה מסחררת.

קחו למשל את אלישע לוי. מדובר באדם שהשקיע, עבד קשה, ובסופו של דבר הצליח. על מנת להצליח הוא קודם כל הבין שאין לו מה לחפש בבית שאן, עבר למרכז, ו-20 שנה אחרי הוא עדיין נזכר בתודעה כ"אלישע מבית שאן". אחר כך הוא היה צריך להיות מפוטר ולרשום כישלונות לצד הצלחות, כאלו שמיתגו אותו כ"מאמן אפור", או "מאמן של קבוצות קטנות". אז איך הוא הגיע עד לליגת האלופות? מתברר שלצד הכישרון, השקדנות והאופי (שעושה לך חשק לחבק אותו גם כשהוא מאמן את היריבה), היה לאלישע לוי גם את הסנטימטר של המזל.

מזל להיות בבית שאן ולהינצל בזכות ניצחון במחזור האחרון על מכבי חיפה, אבל גם לא פחות מזה בגלל הפסדים של כל היריבות; מזל שהעונות בהן הצליח היו רגע לפני שיעקב שחר הביט בכסף ששופך גאידמק והחליט לשנות גישה; וגם מזל שרן בן שמעון החליט ללכת להתרסק במכבי ת"א.

אלישע לוי וסיפורו הוא היוצא מהכלל שמעיד כמה הכלל דפוק: הרי העובדה שהוא גדל בבית שאן לא בהכרח הופכת אותו לפחות טוב או פחות ראוי, אלא פשוט למאמן שנקודת המוצא שלו הרבה פחות טובה, כיוון שאנחנו נוטים לחפש את המטבעות מתחת לפנס.

מי יודע, אולי עמי עמר - ששיחק בבאר שבע בשנות השמונים, בימים בהם היו עוד מגלים כישרונות מדימונה, ירוחם ושדרות במשחקי אימון - הוא פוטנציאל להיות מאמן לא פחות גדול מאשר אלישע לוי, רק שהוא נשאר לאמן את גרסותיה השונות של הפועל דימונה? ואולי אפרים דוידי - שכשחקן התגלה כששיחק במכבי באר שבע ולבסוף צבר יותר מ-30 הופעות בנבחרת ישראל - הוא מאמן מצוין שיכול להצליח גם בליגת העל? למרבית חוסר הצדק, כנראה שלעולם לא נדע.

לפחות לדוידי היה את המזל להפוך לשחקן בשנות השמונים, שלא לדבר על אליל ילדותי אלי ויצמן, שבגיל 16 שיחק בליגה העירונית במגרש הצמוד לאצטדיון, וצד את עינו של אליהו עופר שצפה במשחקים לפני שעלה על האוטובוס בדרכו למשחק חוץ של הקבוצה. היום כנראה שלא היה להם סיכוי .

באופן פרדוקסלי, המקומות שמקצרים את המרחקים והחסמים הללו הם דווקא תוכניות הריאליטי, בייחוד אלו שעוסקות בכישרון, נוסח כוכב נולד לרקוד ודומיהן: ב"כוכב נולד" זכו בינתיים נינט מקרית גת, ישראל מבאר שבע, רוני מעומר, וגם נחשפה שירי מימון מקרית אתא.

כשם שאני מניח שבבית שאן רבים שמחים בשביל אלישע לוי, העובדה שמדובר בנציגים של פריפריה גורמת ללכידות ולקהילתיות שמאפיינות את הפריפריה והופך את השיוך האזורי לגורם משמעותי, שכן לפחות מבחינת רובנו, מדובר בנציגינו בתפוצות.

רבים בבאר שבע התגייסו למען ראם כהן, שכבש בשלב האודישנים בשירת "כל היציע", ולצד החמ"ל שהקים פיני בדש בעומר השקיעו גם לא מעט באר שבעים בגמר בשליחת מסרונים עבור דלומי. למעשה, עמוד הפייסבוק של אוהדי הפועל באר שבע דמה לבימת חגיגות לאחר שצביקה הדר הכריז על זכייתה של דלומי. כי הרי מבחינתנו, כמו אז בשנות ה-70, מדובר באליפות שנייה ברציפות (להבדיל אלפי הבדלות), ואנחנו רק תנו לנו סיכוי לאליפות (שירה, ריקוד, כדורגל) ותראו מה זו לכידות והתגייסות, מהי לוקאל פטריוטיות.

למרבה הצער, בפרק הבא תבין רוני דלומי את מה שהבין אלישע לוי לפני 20 שנה: על מנת להצליח, צריך לעבור למרכז.