בשם כל הקדושים

לפי הסטטיסטיקה, ניו אורלינס סיינטס תגיע השנה לפלייאוף מה-NFC דרום. מאז הקמת הבית ב-2002, הקבוצה שמסיימת אחרונה שנה לפני כן זוכה בכרטיס לפלייאוף (עד השנה שעברה, באליפות הבית), ואלה חדשות טובות לשון פייטון. ובכל זאת, הכתבה הזו לא באמת יכולה להסתכם בכך. אז מה היה לנו בשנה שעברה? רוקי השנה הוביל את הקבוצה שלו לפלייאוף, הפנתרים הציגו עונה נפלאה, אבל משחק פלייאוף אחד הרס אותה, הקדושים הציגו מוסר שהפך לשני בהיסטוריה שעובר 5,000 יארדים, והייתה גם טמפה ביי...

נותר רק לקוות לעוד עונה מלהיבה מהבית הזה. בשש השנים שבהן הוא קיים, לא קרה שקבוצה לקחה את כל ששת המשחקים בבית, או זכתה באליפות שנתיים ברצף. בקרוליינה מקווים לשבור את החוק הזה, כשם שבשנה שעברה מנעו מאטלנטה להמשיך במסורת הנזכרת למעלה.

מאזן בעונה שעברה: 7:9

מאמן: רחים מוריס

צירופים בולטים: ביירון לפטוויץ' (QB), דריק וורד (RB), קלן ווינסלו (TE)

עזיבות בולטות: ג'ף גארסיה ובריאן גריסי (QB), ג'ואי גאלאוויי ואייק היליארד (WR), קאטו ג'ון ודריק ברוקס (LB).

הגיעו בדראפט: ג'וש פרימן (QB)

בטמפה ביי נושבות רוחות שינוי, אבל לא בטוח שהן נושבות בכיוון הנכון. הקבוצה איבדה את המתאם ההגנתי שלה, מונטה קיפין, שהיה העוגן בהגנה שלה במשך יותר מעשור ואחד המוחות המבריקים במשחק (הוגה הטמפה 2). בנוסף, היא נפרדה מהמאמן שהוביל אותו לזכייה בסופרבול, ג'ון גרודן. מבחינת שחקנים, עזיבתו של דריק ברוקס, הלב, הנשמה והמנהיג של הבאקס בכל 14 שנות הקריירה שלו, משאירה את רונדה בארבר כשריד המשמעותי האחרון של אחת ההגנות המפחידות ביותר שידעה הליגה.

בהתקפה, עושה רושם ששנת ההשתפשפות בפיטסבורג עשתה רק טוב לביירון לפטוויץ', שיחנוך את מי שבבאקס מקווים שיהיה עתיד הפרנצ'ייז בשנים הבאות, ג'וש פרימן (נחיה ונראה). בעקבות עזיבתם של היליארד וגאלאוויי, העול נופל לחלוטין על אנטוניו בריאנט המצוין, שכמובן נפצע בינתיים. לשם כך הגיע בטרייד קלן ווינסלו השני, שינסה לעמוד בקצב של אבא (אה, כנראה שלא). הקבוצה איבדה גם את הרץ מספר אחת שלה בשנה שעברה, אבל החתימה את דריק וורד, שינסה להגיע למעמד שאליו לא הגיע בניו-יורק ולהפוך לרץ המוביל. בהגנה, הקבוצה איבדה עוד לפני תחילת העונה את אנג'לו קרוול הכישרוני, שהימרתי עליו לפרו-בול השנה. לפחות בארט רוד המצוין ימשיך לעצור את הרצים באמצע, בזמן שגיינס אדאמס ינסה להוכיח שהוא שווה את הבחירה ה-4 בדראפט לפני שלוש שנים, ואקיב טאליב ינסה להסב נזק לשחקני יריב, לא רק לנהגי מוניות ועוברי אורח.

תחזית: טמפה ביי ניסתה להשתפר, אבל על ניסיונות לא מקבלים נקודות. בהנהלה נפטרו מהסרטן הראשי (ה-GM ברוס אלן), אבל גרורותיו כבר פשו באיברים. פנו דרך, עבודות בכביש. עונת בנייה של 10:6, ותקווה לעתיד טוב יותר עם מוריס בהמשך.

מאזן בעונה שעברה: 8:8

מאמן: שון פייטון

צירופים בולטים: דארן שארפר (S).

עזיבות בולטות: דוס מקאליסטר (RB)

הגיעו בדראפט: מלקולם ג'נקינס (CB)

הסיינטס, אם מאמינים למיסטיקה, יגיעו השנה לפלייאוף. ולמרות שאני לא מאמין בשטויות כאלה (טפו, טפו, טפו), נראה שהשנה הקדושים יכולים להגיע לפלייאוף. עם התקפה כל כך אקספלוסיבית וכמות כלי נשק שצה"ל יכול לקנא בה בהתקפה, זה פלא שהסיינטס סיימו אחרונים בבית בשנה שעברה. אלא שאז נודדת העין לביצועים ההגנתיים ומבינים למה. כמה שההתקפה בנתה, ההגנה הרסה עוד יותר. השנה מקווים הקדושים שההגנה לא תפשל כל כך הרבה, ותשאיר את ההכרעה לדרו בריס וחבר מרעיו. החבורה שתקלוט את המסירות של בריס כוללת שישה שחקנים שהשיגו מעל 400 יארדים בשנה שעברה, ואין פלא, כשהקוורטרבק שלך עובר 5,000 יארדים וכמעט שובר את השיא המטורף של מרינו. רג'י בוש ינסה, אולי בפעם האחרונה בקריירה שלו, לספק הוכחה שהוא רץ לגיטימי ולא רק מחזיר בעיטות ותופס מוכשר מהבק-פילד. פייר תומאס יגנוב נשיאות מהנשיא ויספק עקביות, וג'רמי שוקי יספק ציטוטים וכותרות לעיתונים על כמה הוא שונא... כל דבר שהוא לא הוא, בעצם. כל זמן שהוא מספק קבלות על המגרש, זה מקובל על פייטון כנראה.

בהגנה, ניו-אורלינס נפרדה מהמתאם גארי גיבס ומינתה את גרג וויליאמס במקומו. לוויליאמס יש את הסגל הנכון לשיטה שהוא אוהב (הקיצוניים גרנט וסמית' הם ציידי קוורטרבקים מצוינים), והם מקווים לראות שיפור נוסף ביכולתו של הרוקי המצוין סדריק אליס, שהיה מנקודות האור הבודדות בשנה שעברה. ג'ונתן וילמה, הליינבקר האמצעי של הקבוצה, הראה שהפציעה שלו לפני שנתיים לא האטה אותו. השנה הוא חייב להשתפר אם הקבוצה רוצה להסתדר עם הליינבקרים מסביבו. אמנם ג'ו ווייט, מאמן הליינבקרים, מוציא מים מהסלע, אבל יש גבול. מאחורה, דארן שארפר אמנם איבד מהמהירות שלו, אבל הוא עדיין תוספת מבורכת להגנה שהייתה עשירית מהסוף בשנה שעברה נגד המסירה.

תחזית: לא רק הגורל חושב שהקדושים יראו שוב פלייאוף, גם אני. מספר ניצחונות דו ספרתי וכרטיס לשחק בינואר. שם, לעומת זאת, אני לא מכיר הרבה קבוצות שהסתדרו בלי הגנה.

מאזן בעונה שעברה: 4:12

מאמן: ג'ון פוקס

צירופים בולטים: אין

עזיבות בולטות: קן לוקאס (CB).

הגיעו בדראפט: אוורט בראון (DE), שרוד מרטין (CB)

קרוליינה ממשיכה במגמה שמאפיינת אותה בשנים האחרונות – חוסר יציבות. אחרי עונה נהדרת והמאזן הטוב בהיסטוריית הפרנצ'ייז, הגיע משחק הזוועות בפלייאוף, בו התקפת הריצה השלישית בטיבה בליגה שותקה לחלוטין (פחות ממאה יארדים), וג'ייק דלהום, ובכן, הראה שיש שני צדדים למטבע. המנהיג של הפנתרים נחטף חמש פעמים ופמבל פעם אחת, באחד המשחקים השחורים ביותר שנראו. קרוליינה הראתה הרבה ביטחון במוסר שלה, כשהחתימה אותו על הארכת חוזה, אותו ואת אבן הפינה של קו ההתקפה ג'ורדן גרוס. סטיב סמית', שנכנס לספר השיאים של גינס כסילון הקטן ביותר בעולם, קיבל עוד חיזוק חיובי למנטליות הפרחח שלו כשקן לוקאס, הקורנר שרב אתו בתחילת העונה, נחתך. אמנם לא בטוח שהמקרים קשורים, אבל סמית' הוא ללא ספק השחקן החשוב בהתקפה, היחיד שאין לו תחליף. בעמדת הרץ, הנשיאות יתחלקו בין ד'אנג'לו וויליאמס וג'ונתן סטיוארט, כשמייק גודסון גם הוא הראה ניצוצות לפרקים בפרי-סיזן.

ההגנה היא החלק שצריך להדאיג את אוהדי הקבוצה. ג'וליוס פפרס, הכוכב ההגנתי, עשה הכל חוץ מלירות לעצמו ברגל כדי לעזוב, והוא עדיין בקבוצה, עם תג הפרנצ'ייז. השאלה היא האם הוא יכול לספק את הסחורה גם כשהוא לא ממש, אפעס, מרוצה מהתנהלות הקבוצה מולו. מאחוריו ישנה חולית ליינבקרים שיודעת את העבודה (300 תאקלים ביחד). בהגנה האחורית, רק ריצ'רד מרשל לא פתח בכל המשחקים בשנה שעברה, בקבוצה שדורגה בעשירייה הפותחת גם בחטיפות וגם בטאצ'דאונס במסירה. הקבוצה נתקלת בבעיות בריאותיות רציניות כבר עכשיו, כשמצבו של סטיוארט לא ברור ומא'אקה קימואטו, שהחליף בשנה שעברה את קריס ג'נקינס בסתימת האמצע, סיים את העונה.

תחזית: פציעות לשחקני מפתח עוד לפני פתיחת העונה, כוכב ממורמר, קוורטרבק שהוא חרב פיפיות חדה יותר מיהלום – השועל הוא מאמן מעולה, אבל העונה הוא לא יוביל את הפנתרים לפלייאוף. מאזן חצוי ופפרס יעזוב בסוף העונה בטריקת דלת.

מאזן בעונה שעברה: 5:11

מאמן: מייק סמית'

צירופים בולטים: טוני גונזאלס (TE), מייק פטרסון (LB)

עזיבות בולטות: מייקל בולי, קית' ברוקינג (LB)

הגיעו בדראפט: פריה ג'רי, DT

אטלנטה הייתה ללא ספק ההפתעה (נעימה או לא – הכל תלוי בנקודת המבט) של שנה שעברה ב-NFC. אף אחד לא ציפה מקבוצה שמובלת על ידי קוורטרבק רוקי, מאמן צעיר ורץ מחליף להציג כזו התקפה אקספלוסיבית. אבל משהו טוב קרה שם, בעיקר עם קו ההתקפה המצוין. הפעולה החשובה ביותר של הפגרה בג'ורג'יה הייתה הישארותם של טייסון קלבו והארווי דאהל, שפתחו ל"ברנר טרנר" את נתיבי הריצה הענקיים בשנה שעברה ונתנו זמן למאט ריאן (רוקי השנה) למצוא את רודי ווייט המדהים. ווייט החליף שלושה קוורטרבקים בשנתיים האחרונות, ובכל זאת צבר מעל 2,500 יארד בשנתיים הללו. השנה הוחלף מרקוס פולארד המאכזב בטייט אנד הטוב בהיסטוריה, טוני גונזאלס. גם בגילו המתקדם (32), לגונזו יש דלק במיכל לעוד עונה לפחות, מה שמבטיח התקפה מצוינת בג'ורג'יה דום, בתנאי שריאן לא יכנס לסופומור סלאמפ, זאת אומרת.

בהגנה, לעומת זאת, סימני שאלה רבים. מייק פטרסון הגיע להחליף את לב ההגנה, קית' ברוקינג עזב לדאלאס וסטפן ניקולאס ינסה להחליף את מייקל בולי המצוין, שגיבה את ג'ון אברהם בצורה נהדרת ואפשר לו לתקוף את המוסר באגרסיביות. נעליים גדולות ללא ספק. פריה ג'רי, בחירת הסיבוב הראשון, כנראה יפתח לצדו בקו ההגנה ויקווה להצליח כמו בחירת הסיבוב הראשון של אטלנטה בשנה שעברה. בקבוצות המיוחדות, ג'ייסון אילאם ללא ספק הרוויח מהמעבר ממייל-היי לג'ורג'יה דום והוא ממשיך לעשות חיל גם בגילו הגריאטרי (נושק ל-40), ומייקל קונן הפאנטר תויג כפרנצ'ייז, ולא בלי סיבה.

תחזית: למרות שמבחינה רציונלית אין ספק שהפאלקונס השתפרו, הצעירים השתפשפו והובא עוד כוח אש בהתקפה, משום מה, יש לי הרגשה שבליגה המטורפת הזו ובבית האולטרא שקול הזה, כל קבוצה תהרוס לשנייה את הסיכויים לוויילד-קארד. השנה בפלייאוף היא לא תהיה. 7:9.