אל תיתנו למדליה להטעות אתכם

אף אחד לא באמת הופתע מהדחתו המוקדמת של אריק זאבי מאליפות העולם בג'ודו, הפעם הוא כבר הכין אותנו מראש לתסריט הזה. כאילו שלא הספיקה לו לידת בתו הבכורה, הוא נאלץ לעבור שנה קשה מאוד מבחינה מקצועית, שנה של חוסר ודאות לגבי המשך דרכו כג'ודאי - כך שלמעשה, לא ממש ברור מה גרם לו להחליט להמשיך.

לא מדובר פה על היכולת שלו, שיכולה לחזור לימים הטובים שלה בשנה הבאה; מדובר בגוף שאמור להמשיך לטפח אותו, ובמקום זה - אולי קצת זנח אותו. הוא איבד את מאמנו האישי, איבד את התנאים החלומיים שליוו אותו באולימפיאדה האחרונה, והכין את עצמו לאליפות העולם בצורה חובבנית, בוודאי שבהשוואה למה שהיה רגיל עד היום. אולי אם האיגוד באמת היה דואג לטפח ג'ודאים טובים בכל משקל, כבר היה קם הצעיר שיכול להתעלות על זאבי. כנראה שהתשתית שכולם מדברים עליה לא ממש קיימת.

רבים מתייחסים לאיגוד הג'ודו כקואליציה כוחנית מול אופוזיציה פגיעה, עם הרבה שחיתויות וריבים - אבל זה לא העניין. מאבקי כוח ואי סדרים נמצאים כמעט בכל איגוד ספורט אבל כאן מדובר בגוף שמתפאר בהישגים מינוריים ויורד למחתרת כשיש סימנים של משבר. אחרי מדליית הארד הנהדרת של אליס שלזינגר מיהר איגוד הג'ודו לשחרר תגובה של יושב הראש אדי קואז, שאמר כי: "זו ההוכחה שיש בישראל מאמנים מעולים". האומנם?

פאבל מוסין, מאמנה ובן זוגה של שלזינגר, הוא אכן איש מקצוע מכובד. אחרי הכל, שלוש מדליות בתחרויות ענקיות הן לא עניין של מה בכך. הרבה אנשים הרימו גבה כשגילו כי מוסין ושלזינגר מאורסים, אבל זו כנראה ההוכחה שבמקרה הזה החיבור ביניהם מצוין ואפילו רצוי. כנראה ששלזינגר היא הג'ודאית היחידה שמקבלת חום מאיגוד הג'ודו, או יותר נכון ממאמן הנשים שלו.

אבל מה עם יואל רזבוזוב המוכשר, ולירז בן מלך שנחשבה להבטחה גדולה בגיל נערות? ומה עם גל יקותיאל שפרש כל כך בקלות אחרי שהיה במרחק נגיעה ממדליית ארד אולימפית? ומה עם כל כך הרבה ג'ודאים שפרשו למרות שלא הגיעו לשיא, ועם אלה שמנסים אבל רושמים הופעות מביכות בסבבי גביע העולם?

בתמונה הכוללת, ההופעות של הג'ודאים הישראלים בזירה הבינלאומית השנה, פרט לאליס שלזינגר, מביכות. זאבי ורזבוזוב פישלו באליפויות אירופה והעולם, בן מלך הרשימה רק בתחרות זניחה בברזיל, ואבישר שיינמן שהיה רחוק קרב אחד מהמשחקים האולימפיים, כבר לא מצליח לנצח קרבות שפעם היו פשוטים בשבילו. אולי זה נחמד להיאחז בילדים שעומדים על הפודיום באליפויות אירופה לקדטים, אבל תמיד אפשר להזכיר בתגובה את השמות של כל ההבטחות שנעלמו, כמו אלון ששון שהיה בעבר אלוף אירופה עד גיל 20 - וזו רק דוגמה בולטת אחת.

אז חברי הנהלת איגוד הג'ודו היקרים. בפעם הבאה שאתם ממהרים לשבח את עצמכם על ניהול משובח ובניית תשתית, נסו להיזכר שיש ערוץ שדאג לנו לצפות באירוע השיא שלכם, והוא אליפות העולם. ראינו מהן אימפריות ג'ודו, ונוכחנו להבדלי הרמות בינינו לבין המעצמות האמיתיות. כנראה שהחשיפה המוגברת יכולה רק להזיק לכם - אז כדאי שמישהו יתחיל לעבוד. בואו נתחיל עם מאמן לאומי שיהיה מקובל באמת על כולם, ונמשיך עם דוגמה אחת בלבד לג'ודאי נוער מצטיין, שהופך לשם דבר בעולם. אם אנחנו מדברים על גברים, לא היה אחד כזה מאז זאבי, רזבוזוב ויקותיאל, ועברו כל כך הרבה מאוד שנים מאז שאלה היו בגיל נוער.