שוטף פלוס 30

תמונת הפלייאוף:

1. ניו יורק יאנקיז 48:82
2. בוסטון רד סוקס 54:76 - שישה משחקים מאחור, ראשונה במירוץ הויילד קארד
3. טמפה ביי רייז 59:70 - 11.5 משחקים מאחור, שלישית במירוץ לויילד קארד

אוגוסט לא עשה טוב לבוסטון, שניהלה מירוץ צמוד על ראשות הבית עם היאנקיז, אבל שישה הפסדים בשבעת המפגשים הישירים ביניהן היו גורם ישיר לפער בין הקבוצות. לאחר שנתיים שבהן לא הייתה אלופת הבית, ניו יורק בדרך להעפיל מהמקום הראשון, כשנכון לעכשיו היא מחזיקה במאזן הטוב ביותר בליגה ועשויה להגיע למאה ניצחונות. הרד סוקס תיגברו את ההתקפה, אבל נחלשו מאוד בגזרת ההגשה. מי היה מאמין שחזרה של דייסקיי מאטסוזקה תהיה התקוה של הרוטציה?

טמפה ביי צפויה לסיים את העונה במאזן חיובי, אבל קשה להגיד ששכנעה העונה. הרייז לא עמדו בציפיות ויצטרכו פיניש חזק כדי לעבור את הרד סוקס בקרב על הויילד קארד, משום שלעקוף את היאנקיז אין להם סיכוי. טורונטו (70:58) ובולטימור (77:54) רק ינסו לסיים את העונה בכבוד.

תמונת הפלייאוף:

1. דטרויט טייגרס 60:69
2. מינסוטה טווינס 65:65 - 4.5 משחקים מאחור, 11 משחקים מאחורי המקום הראשון לויילד קארד
3. שיקגו וייט סוקס 67:64 - 6 משחקים מאחור, 12.5 משחקים מאחורי המקום הראשון לויילד קארד

כמו בית המזרח, גם כאן יש שלוש קבוצות שנמצאות בתמונת המאבק לפלייאוף, אבל במקרה הזה, מי שתעלה תיאלץ לעשות זאת מהמקום הראשון. בית המרכז השנה חלש מאוד וסובל מהיעדר האיכות שאפיינה אותו בשנים הקודמות. דטרויט מקפידה להוביל באופן קבוע את הבית, אבל לא מצליחה לייצר מומנטום שיוביל אותה לבריחה. מצד שני, מינסוטה והוייט סוקס לא מאיימות יותר מדי על הבכורה.

הטווינס הם סיפור מעניין. למינסוטה יש הרכב שכולל את מי שכנראה יהיה ה-MVP של הליגה, התופס ג'ו מאוור, את ג'סטין מורנו ואת דנארד ספאן, ג'ייסון קובל ומייקל קדאייר בעונת פריצה, אבל ההגשה שלהם סובלת קשות. ניק בלקבורן, הפותח ה"טוב ביותר" של מינסוטה, עומד על מאזן 9:8 ו-ERA של 4.29, כשה-ERA של כל השאר נע בין 4.47 ל-6.25. ככה לא עולים לפלייאוף.

הוייט סוקס עדיין מחכים לג'ייק פיבי, שמבושש לחזור מהפציעה. אצלם הבעיה בעיקר התקפית והבייסבול שהם משחקים מאוד בינוני. שיקגו נראתה כמאיימת על דטרויט במהלך שלבים רבים באוגוסט, ויחד עם זאת מעולם לא באמת נגסה בה. הסוויפ בברונקס רק משקף את היכולת של הקבוצה. קליבלנד (72:58) וקנזס סיטי (80:50) יצאו כבר מזמן מהמשחק.

תמונת הפלייאוף:

1. לוס אנג'לס איינג'לס 52:77
2. טקסס ריינג'רס 57:72 - 5 משחקים מאחור, מקום שני במאבק על הויילד קארד, 3.5 משחקים מאחור
3. סיאטל מארינרס 63:68 - 10 משחקים מאחור, 7.5 משחקים מהויילד קארד

למרות שהאיינג'לס מובילים את טבלת הבית, העיניים כולן נשואות לטקסס. העבודה שעושה רון וושינגטון בעונתו השלישית כמאמן ראשי בקבוצה ראויה להערכה, במיוחד בצד של ההגשה. הריינג'רס הציבו רוטציה צעירה ושאפתנית, שמפריכה את כל הדיבורים על המגרש הבלתי אפשרי בארלינגטון. הציפייה היא שטקסס תפרוש מהמירוץ בשלב זה או אחר, בינתיים היא נמצאת בו.

האיינג'לס עברו השנה מהפך גדול, כשמי שסוחבת אותם לפלייאוף היא ההתקפה ולא ההגשה. מייק סושה יודע שיש לו בעיה גדולה עם הרוטציה, ויקווה שצירופו של סקוט קאזמיר יפתור לו לפחות חלק מהחורים בהגשה הפותחת. נכון לעכשיו, האיינג'לס שוב יפגשו בפלייאוף את הנמסיס הגדול שלהם, בוסטון, ומה שלא הצליחו לעשות בעבר לא יספיק להם עם ג'ון לאקי אחד וחבורת פותחים שלא נמצאים בפוקוס.

לו שיחקה סיאטל בבית המרכז, היא הייתה נאבקת על ראשות הבית, אבל גם השנה תיאלץ לוותר על הפלייאוף. ובכל זאת, המארינרס נכנסים לספטמבר במאזן חיובי, מתוך כוונה שהעונה הזו תשמש מקפצה לעונה הבאה. אוקלנד (73:57), לעומת זאת, לא רואה שום בניה באופק ותסיים גם את 2009 במאזן שלילי.

תמונת הפלייאוף:

1. פילדלפיה פיליז 53:75
2-3. אטלנטה ברייבס, פלורידה מארלינס (62:68) - שמונה משחקים מאחור. מקום שלישי בקרב על הויילד קארד, 3.5 משחקים מאחור

למרות הקרטועים והתקלות בבולפן, פילדלפיה כבר מתכוננת לפלייאוף שלישי ברציפות. על הבורג המסובב בראש של בראד לידג' (שהשתפר בשבוע האחרון), מחפה יכולת טובה של ריאן הווארד, שירה ל-12 הומרים באוגוסט, שישה מהם בשלושה משחקים. הבעיה המרכזית של הפיליז נמצאת, כאמור, בבולפן, אבל גם ההגשה הפותחת צריכה להראות יותר יציבות, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי קול המלס, שלא מצליח לשמור על עקביות.

הפיליז ישייטו לאוקטובר מהמקום הראשון, כי לאטלנטה ולפלורידה אין את הקחונס לקרוא עליהם תיגר. שתי הקבוצות ימשיכו לנהל קרב עיקש על המקום השני, אולם לא בטוח שזה יספיק, משום שקולורדו וסן פרנסיסקו דואגות לקרב פנימי ביניהן בגזרה הזו.

המטס (72:59) איבדו בשבוע שעבר גם את יוהאן סנטנה לכל העונה, ויסגרו עונה מקוללת של פציעות ויכולת רעה. כרגע נראה שאין מניעה מעונה עם מאזן שלילי. וושינגטון (85:46) סימנה מטרה של 55 ניצחונות, ועשויה להתקרב ל"הישג" הזה.

תמונת הפלייאוף:

1. סט. לואיס קרדינלס 55:77
2. שיקגו קאבס 62:65 - 9.5 משחקים מאחור, 5.5 משחקים מהויילד קארד

די מדהים מה שקרה בבית הזה, שאחרי פגרת האולסטאר היה במירוץ ארבע ראשי לפלייאוף. יוסטון (67:62), הקאבס ומילווקי (66:64) עברו כולן אוגוסט בינוני עד רע, שגרם לקרדינלס להשאיר להן אבק. נכון לעכשיו נראה שסט. לואיס תהיה הקבוצה הראשונה בליגה להבטיח את מקומה בפלייאוף. בעוד היכולת של אלברט פוחולס לא ממש מפתיעה, כריס קרפנטר מרשים מאוד בהגשה, לא מכיוון שלא הכרנו את היכולת שלו, אלא משום שהוא מצליח להשאיר את עצמו בטופ למרות מסה בלתי מתקבלת על הדעת של פציעות.

הקאבס לא מצליחים למצוא את הנוסחה להצלחה. כן, גם הם סובלים מפציעות, אבל במקרה של הקבוצה הזו, נראה שהשחקנים איבדו אמון במאמן לו פינלה. יוסטון לא מצליחה להמשיך את מורשת ההצלחות שלה במחצית השניה של העונה, וההתפרקות של מילווקי מזכירה את הדעיכה שלה לקראת סיום העונה שעברה, אז הגיעה לפלייאוף עם הלשון בחוץ, רק שהפעם אין לה מרווח נשימה. סינסינטי (73:56) תסיים עוד עונה חסרת כיוון תחת דאסטי בייקר ופיטסבורג (75:53) הייתה ותישאר פיטסבורג.

תמונת הפלייאוף:

1. לוס אנג'לס דודג'רס 53:78
2. קולורדו רוקיז, סן פרנסיסקו ג'איינטס 59:72 - 6 משחקים מאחור, ראשונות בקרב על הויילד קארד

הגענו לבית המעניין ביותר, לכל הדעות, בליגה העונה. רבות כבר נאמר על המהפך הגדול בגישה של הרוקיז ועל ההגשה של הג'איינטס, שמחפה על חולשה התקפית. שתי הקבוצות נמצאות בעמדת זינוק לפלייאוף מהויילד קארד, אבל עדיין חולמות גם על עקיצת הדודג'רס והעפלה מהמקום הראשון. המאבק הישיר ביניהן בסדרה האחרונה לא תרם למטרה השניה, אבל בהחלט הוסיף פלפל לראשונה.

ג'ו טורה ולוס אנג'לס לא חשבו לפני חודש שיגיעו לספטמבר על קצות האצבעות, אלא שהפער לא גדול דיו כדי לפנטז על היריבה באוקטובר, מה עוד שללוס אנג'לס יש עוד שתי סדרות, בית וחוץ, מול סן פרנסיסקו. מי שעשויה ליהנות מההתכתשות הזו היא קולורדו, לה נותרה במאבק המשולש סדרה אחת בלבד, בחוץ מול סן פרנסיסקו. סן דייגו (76:56) ואריזונה (72:58) ינסו רק לשמש על תקן ספוילר.