1. בסוף יולי עמד ה-ERA של רוי האלאדיי על 2.68. בסוף אוגוסט הוא קפץ ל-3.03. אולי זה הדד-ליין שעבר והביא אתו ירידת מתח, אחרי שהאלאדיי כבר ראה את עצמו מחוץ לטורונטו, ואולי זו סתם שחיקה מעונה ארוכה, מה שבטוח הוא שהמועמד המוביל לסיי יאנג ב-AL עד לפני חודש כבר לא כל כך נמצא בעמדת הפייבוריט.
2. מה שמוביל להבדל הגדול במירוץ לתואר הנכסף, בו נגע מוקדם יותר השבוע משה ברקוביץ'. מתוך עשרת המובילים ב-ERA במייג'ורס, רק שניים שייכים ל-AL - זאק גריינקי מקנזס סיטי (2.43) ופליקס הרננדז מסיאטל (2.73). אין צורך להיכנס שוב לדיון על ההבדל בין הליגות, רק להסתכל על העובדות כמו שהן. לגריינקי ERA נמוך יותר בשלוש עשיריות, אבל להרננדז שלושה הפסדים פחות. העובדה ששניהם משחקים בקבוצות מאותגרות רק מבליטה כמה הם טובים.
3. כשהליגה יצאה לפגרת האולסטאר, נראה ה-NL מרכז כבית החזק ביותר, עם לפחות ארבע קבוצות במירוץ לפלייאוף ולראשות הבית. מאז פרשה סט. לואיס כנפיים והשאירה אבק לשאר המתחרות. בעוד מילווקי מפתחת מסורת של התפרקות בחצי השני של העונה והקאבס תמיד יישארו הקאבס (כך שלמרות השנתיים האחרונות, התפרקות שלהם לא מפתיעה), מי שמאכזבת במיוחד היא יוסטון, קבוצה שידועה בריצה שלה בישורת האחרונה. האסטרוס עומדים באוגוסט על מאזן 13:11, מאוד בינוני ובוודאי לא מספיק לקבוצה שצריכה לעשות את הגיחה קדימה. כמו שיוסטון נראתה במחצית השניה של העונה, היא לא שווה פלייאוף.
4. אחרי ששיחררה את ג'ון סמולץ, בוסטון אמרה שלום גם לבראד פני, שביקש לעזוב. בעקבות הכשלונות עם דייויד וולס, ג'ואל פיניירו, וייד מילר, ג'ון סמולץ ופני, אפשר כבר לקבוע ששיטת ה"סיכון נמוך, רווח גבוה" שבה נוקט ת'יאו אפשטיין לא ממש עובדת אצל המגישים הפותחים שהוא מביא לעונות מעבר. אולי כדאי לפנות לכיוון אחר.
5. מי שכן יהיה מעניין לראות בגרביים הוא בילי וגנר, פעם בעל סטאף של 100 מייל לשעה והיום סתם ריליוור עתיר פציעות. וגנר יכול להיות תוספת מבורכת לבולפן של בוסטון ויכול גם להיות עוד מהדורה של אריק גאנייה. אנחנו נלך על האופציה השלישית - פציעה פה ופציעה שם. ב"מסצ'וסטס ג'נרל הוספיטל" כבר מכינים את מכשירי ה-MRI.
6. בעבר הלא רחוק היה ה-AL מרכז הבית המרתק והאיכותי ביותר בליגה, אבל קנזס סיטי אף פעם לא פקטור וקליבלנד מאבדת את עצמה לדעת אחת לכמה שנים. דטרויט מובילה את הבית בפער שנראה בטוח, הוייט סוקס לא ממש מתאמצים לאיים ומינסוטה עושה צעד קדימה ושניים אחורה. כמו במקרה של יוסטון, גם מינסוטה היא קבוצה שרגילה בדרך כלל לתת פיניש חזק, אבל השנה לא נראה שיש לה מספיק מהחומר הדרוש. מצד שני, בניגוד לאסטרוס, היא נמצאת במרחק של 4.5 משחקים מדטרויט, מה שאומר שאת הריצה שלה עדיין לא מאוחר לעשות.
7. טראוויס הפנר "ייתן לכתף הפצועה שלו לנוח" בסוף העונה. כמעט שכחנו שיש שחקן כזה בליגה, וזה האיש שעד לפני שנתיים נחשב לאחד מבעלי הפוטנציאל הגדול ביותר להתפוצצות ולאחד מכוכבי העתיד הגדולים של הליגה. פני הקליבלנד כפני ההפנר.
8. העובדה שבראד לידג' שובר שמירות כאילו אין מחר כבר הפכה להרגל. בינתיים, צ'רלי מנואל יכול לחיות עם זה, כשפילדלפיה בדרך הבטוחה לפלייאוף. השאלה היא מה יעשה מנואל שם. בשנה שעברה לידג' היה אוטומטי בשבילו, וכאן תידרש החלטת מנג'ר לא פשוטה בכלל, באוקטובר או אפילו קצת לפניו. העובדה שגם ריאן מדסון שבר השבוע שמירה היא לא בדיוק סימן מעודד.
9. שחקנים שמריחים את אוקטובר ונהיה להם טוב: קרלוס פניה, מיגל קבררה, דייויד אורטיז, הידקי מאטסוי וריאן הווארד. יש סיכוי טוב שלפחות ארבעה מתוך החמישה האלה נראה בפלייאוף, אבל הכי מגניב יהיה למצוא שם את איאן קינסלר וטקסס.
10. לא קשור, או שבעצם כן: כמה מצחיק ותלוש לפתוח את ESPN ובמקום לראות שם משחק בייסבול או פוטבול, לקבל את Eliran Atar, Aviv Hadad ו-Mahran Radi.
