משחקים פטריוטיים

לרגע קט בקיץ החולף דורון פרקינס כמעט הפך לרוסי. הגארד המוכשר של מכבי חיפה בעונה החולפת, שייתכן מאוד שעד אותו רגע אפילו לא ידע להצביע במפה על איפה נמצאת מוסקבה, קיבל הזמנה לשחק בנבחרת רוסיה, וזאת למרות שרגלו מעולם לא דרכה על אדמת אמא רוסיה.

"אחרי שהולדן פרש מהנבחרת היה צריך רכז לנבחרת רוסיה", מספר על המקרה ולדימיר מוז'ייצב, ראש דסק הכדורסל ב"ספורט אקספרס", אחד מעיתונאי הספורט המובילים ברוסיה. "בהתחלה באיגוד הרוסי התלהבו מהרעיון, אבל אחר כך הם הבינו שהם לא יספיקו לאשר את המסמכים שלו עד אליפות אירופה, אז בינתיים הרעיון ירד מהפרק".

המחסור בזמן לא הייתה הסיבה היחידה לכך שפרקינס לא זכה, לפחות לבינתיים, באזרחות הרוסית שגם יכולה לפתוח לו דלתות בקבוצות בכירות באירופה ובעיקר ברוסיה. כאמור, בשנים האחרונות שיחק בנבחרת רוסיה ג'יי.אר הולדן, הגארד של צסק"א מוסקבה, שהוביל את נבחרת רוסיה לזכייה באליפות אירופה האחרונה. הולדן שיחק בצסק"א בהצטיינות שלוש שנים לפני שהתאזרח. לעומתו, ההגעה משום מקום של פרקינס דווקא עוררה גל תגובות שלילי ברוסיה.

"הסיבה העיקרית לעובדה שהאזרוח של פרקינס ירד מהפרק היא התגובות השליליות שהעניין עורר", מסביק מוז'ייצב, "בסופו של דבר יושב ראש האיגוד לא תמך ברעיון ואמר שפרקינס קודם צריך לשחק ברוסיה, ושר הספורט הרוסי אמר שזו לא הדרך, ועדיף לפתח שחקנים רוסים". למרבה האירוניה, עקב החוק הרוסי המקורי פרקינס כזר הרבה פחות אטרקטיבי מאשר כמתאזרח, ובעונה הבאה הוא עשוי להישאר בישראל, במכבי תל אביב או בהפועל ירושלים. ברוסיה לא ויתרו על מתאזרח, ונבחרת רוסיה תשחק באליפות הקרובה עם מיודענו קלי מקארתי, שגם הוא לא נולד בערבות סיביר אבל לפחות שיחק בעונות האחרונה בחימקי מוסקבה.

אליפות אירופה הקרובה תהיה הראשונה זה עשור שהנבחרת הישראלית תופיע למשחקים בלי שחקן מתאזרח. דווקא עכשיו, כשאזרוח שחקנים לחיזוק הנבחרת הפך לצעקה האחרונה בכדורסל האירופי, נשאר הכדורסל הישראלי, שרשם את הפטנט על שמו, מאחור. אם דרך חוק השבות ואם דרך נישואים של שחקנים, לא מעט שחקנים לא ישראלים, רובם אמריקאים, קיבלו אזרחות ושיחקו כישראלים בליגה המקומית, שהייתה מוגבלת לשני זרים בלבד עד לשנות ה-90. חלק מאותם מתאזרחים אף הגיע לנבחרת, כשהבולט והמשפיע ביותר היה לבאן מרסר,שכיכב בנבחרת הישראלית שזכתה במקום השביעי באליפות העולם של שנת 1986.

המתאזרחים שהחליפו את מרסר הרשימו פחות. דייזי בארמור, ברד ליף, דיוויד ברנסלי, דרק שארפ, כריס ווטסון וג'רון רוברטס הם רק חלק מהרשימה. המכנה המשותף לכל אלה הוא שאף אחד מהם לא היה שחקן מוביל. אפילו שארפ, שסיים את אליפות אירופה בשנת 2001 עם 11.5 נק' למשחק, היה כינור שני בלבד למאיר טפירו. מאז אותה אליפות יכולתו בנבחרת רק הידרדרה, ואלו שבאו אחריו לא הרשימו במיוחד. לפולין תיסע הנבחרת עם סגל על טהרת הצברים.

"זה הדבר הכי טוב שקרה לנבחרת ישראל", טוען שמעון אמסלם, שחקן נבחרת ישראל לשעבר וכיום חבר בוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל. "אין שום צורך במתאזרחים בנבחרת. אני לא זוכר מתאזרח מאז מרסר שעזר לכדורסל פה. כל המתאזרחים שהגיעו לא היו מספיק מחויבים למטרה, כי לא אכפת להם. נבחרת זה לא כמו קבוצה מקצוענית. כשאתה בא כזר לקבוצה יש אווירה של שחקנים זרים ביחד. למה זרים רוצים לבוא לארץ? כי יש פה אווירה של ביחד. הזרים מגיעים לפה, משחקים ביחד, אוכלים ביחד, יוצאים ביחד למועדונים. בנבחרת זה רק שחקנים ישראלים, והמכנה המשותף של הישראלים הולך כל כך רחוק אחורה, אז המתאזרחים נמצאים בסוג של ריחוק. הרי הכדורסל זה לא רק הקליעה והריבאונד. זה מתחיל בחדר הלבשה, זה מתחיל בשייכות".

"אני חושב שהשאלה אם יש צורך במתאזרח בנבחרת היא לא נכונה, כי כשאני שיחקתי בנבחרת ישראל נחשבתי למתאזרח", עונה דני גוט, שעלה לארץ מאורוגוואי. "קשה להגיד אם למישהו מגיעה או לא מגיעה אזרחות. יש כיום בעיה שיש גל של התאזרחויות באירופה, אבל בתוכם גם יש התאזרחויות של הרבה שחקנים שחיים באותה מדינה ומקימים בה משפחה. מדברים פה הרבה על עלייה של יהודים לארץ, גם הם ישראלים לכל דבר, כך שלי יש בעיה עם ההגדרה של מתאזרח". ואמנם, ספק אם ישראל היתה זוכה בגדול הישגיה, סגנות אליפות אירופה ב-1979, בלי תרומתם העצומה של יהודים-אמריקאים כסטיב קפלן, בארי לייבוביץ', לו סילבר ואריק מנקין.

גם אם צריך וגם אם לא צריך מתאזרח בנבחרת, קשה שלא להבחין בכך שהיצע המועמדים המתאזרחים לנבחרת הישראלית נמוך עד לא קיים. ג'רון רוברטס, המתאזרח האחרון של הנבחרת, לא מרשים במיוחד בשנתיים האחרונות וזימונו בשנית לא עלה על הפרק. מי שכן נחשב כמועמד להצטרף לנבחרת הוא דייויד בלות'נטל, שישחק בעונה הקרובה במכבי תל אביב על תקן ישראלי לכל דבר. על אף שמבחינה מקצועית הוא יכול היה לחזק את הנבחרת מתחת לסלים ובקליעה מבחוץ, בחר צביקה שרף שלא לזמן את הפורוורד בעיקר בנימוק של חוסר פטריוטיות.

"יש מספיק ישראלים טובים שיכולים לשחק בנבחרת", עונה גוט על השאלה האם בלות'נטל צריך היה להיות מוזמן לנבחרת. "אני לא חושב שיש מישהו מהמתאזרחים שהוא בולט במיוחד. אם לא היו מספיק ישראלים טובים אז אולי היה צריך לזמן את בלות'נטל, אבל כיום אין צורך. אני חושב שמי שכיום צריך להיות בנבחרת ישראל נמצא בסגל". גם אמסלם מסכים עם הקביעה: "הוא לא היה צריך להיות בנבחרת. כשהוא משחק במכבי בתור ישראלי אין לי בעיה, אבל הוא הודיע שהוא לא מעוניין לשחק בנבחרת. הוא לא מוכן לתת את הימים שלו, ואני יכול להבין אותו במובן מסוים, כי הוא בא לפה בסופו של דבר בשביל לעבוד ולעשות כסף".

לעומת ישראל, מרבית הנבחרות מהדרג השני ביבשת יממשו את זכותן להתחזק במתאזרח, לעיתים כזה שמעולם לא שיחק בשורותיה. הנבחרות הבכירות יותר, כמו יוון וספרד, מסתדרות גם בלעדיהם. לרוסיה, שלא היתה זוכה בתואר ללא סל הניצחון של הולדן (שהוחלף, כאמור, על ידי מקארתי) אבל נחשבת בדרך כלל לנבחרת בינונית, יצטרפו גם בולגריה, מקדוניה, גרמניה ופולין, כך שבעצם צביקה שרף יהיה המאמן היחידי מבין ארבעה ישראלים באליפות שלא זימן שחקן מתאזרח. בסגל נבחרת גרמניה ניתן למצוא את דמונד גרין, שמשחק כבר מספר עונות בליגה המקומית. גרין מחליף את סנטר הלוס אנג'לס קליפרס, כריס קיימן, שמצא שורשים גרמניים רחוקים ושיתף פעולה עם דירק נוביצקי באולימפיאדה של 2008. דיוויד לוגן, אקס רמת השרון, שיחק שנתיים וחצי בפולין לפני שקיבל אזרחות פולנית.

שני המתאזרחים הנותרים כלל לא ראו איך נראית הליגה המקומית של מדינתם החדשה: מקדוניה תבחר בין ג'רמיה מאסי לבין דריוס וושינגטון, שמעולם לא שיחקו במדינה. איברהים ג'אבר, שהוביל את בולגריה לאליפות אירופה, מעולם לא שיחק במדינה. גם מחליפו, אנדרה אוונס, לא שיחק במדינה. פתאום, בפרספקטיבה של זמן, האזרחות הצ'כית של קני וויליאמס כבר לא נראית כל כך מופרכת.

"היום המצב הוא שברומא תתנהג כמו רומאי", מסביר גוט, שהיה עוזרו של דייויד בלאט בנבחרת הרוסית שזכתה באליפות אירופה האחרונה ביחד עם הולדן. "בגל האזרחויות האלה שקורות, מן הסתם מדינות ונבחרות עושות את ההתאמה לשוק. פיב"א מאפשרת לשחק עם מתאזרח אחד אז נבחרות ממשות את הזכות שלהן". דווקא בישראל האזרוח הפך עם השנים יותר מורכב, וגם זר שמשחק בליגה המקומית שנים רבות ונשוי לישראלית דוגמת קורי קאר עדיין לא זכה באזרחות.

"אנחנו לא מעוניינים להיות כאלה", מחווה אמסלם את דעתו על העניין. "אנחנו רוצים שהכדורסל יהיה נקי וישראלי. המטרה היא להצמיח כמה שיותר שחקנים. אפשר היה לנסות להביא מתאזרחים לאליפויות אירופה, אבל אז אי אפשר לעשות את חילוף המשמרות ולהעביר את הלפיד למקל, אוחיון וכדיר". גם גוט מסכים שאין שום צורך לשנות את החוק הקיים: "אני חושב שזה נתון למדינה להחליט מי זכאי לקבל אזרחות ומי לא. יש חוק במדינת ישראל שאני חושב שהוא נכון וצודק". ולדימיר מוזייצ'ב, העיתונאי הרוסי שכבר ראה איך נבחרתו מובלת דווקא על ידי אמריקאי, מסכם את העניין: "הייתי רוצה שבנבחרת ישחק מישהו שגדל ברוסיה כמובן, או שלפחות מישהו שהעביר מספר שנים ברוסיה. אני לא אהבתי את הרעיון של להביא מישהו שאף פעם לא היה ברוסיה". אז הפטריוטיות לא מתה, אבל לעיתים היא זקוקה לקצת עזרה.